החלטת מזכירות הוועדה לבחירת המועמד הציוני דתי לרבנות הראשית הפתיעה רבים בציבור. כזכור, כשנה לאחר התכנסות הועדה ובחירתו של הרב מאיר כהנא שליט"א, החליטו הרב אריאל ומזכירות הוועדה להחזיר את המנדט לבחירת המועמד בעל הסיכויים להיבחר אל השר בצלאל סמוטריץ' שביקש מהרב אריאל שליט"א את הקמת הוועדה מלכתחילה.
כמי שהיה חבר בוועדה ועקב אחר התנהלות הדברים לאורך השנה האחרונה אני מבקש לשפוך מעט אור בתקווה שהדבר יוכל לסייע להבנת הדברים. אף שעיקרי הדברים כתובים או רמוזים במכתב שפרסמה המזכירות, אני מדגיש כי כחבר ועדה אינני מתיימר לדבר בשם המזכירות והדברים הם על אחריותי בלבד מתוך היכרותי את המציאות.
עם דחיית הבחירות ובפרט לאחר הדחייה השנייה ופרוץ המלחמה, סברו חלק גדול מחברי הוועדה כי לנוכח השינויים שחלו לא ניתן לראות את הוועדה כברת תוקף הלכתי, מוסרי או ציבורי.
חברים בוועדה העלו שורה של שינויים שחלו כתוצאה מדחיית הבחירות ואביא חלק מהם:
- אי הצלחת המועמד למנף את תמיכת הוועדה ליצירת מעגלי תמיכה משמעותיים בקרב רבני ש"ס ודגל התורה, דבר שנדרש באופן הכרחי כדי לאפשר היבחרות.
- שינויים שחלו בגוף הבוחר כתוצאה מהבחירות המקומיות ופרישת רבנים ודיינים.
- שינוי שיצרה המלחמה ביכולת הפוליטית לאכוף קיום דיל ללא תלות בזהות המועמד באמצעות איום במשבר קואליציוני.
- שינוי במצב החברתי בישראל, כאשר השסע החברתי של הרפורמה המשפטית שהציב את הציבור הדתי לאומי והחרדי באותו צד של המתרס התחלף בשסע סביב סוגיית הגיוס, מה שבאופן טבעי הופך את האתגר של רתימת החלק החרדי בגוף הבוחר למאתגר יותר.
הסברה ביסוד עמדתם של חברי הוועדה הללו ובראשם חבר הנשיאות הרב דב ליאור הייתה, שבמיוחד לנוכח העובדה שהוועדה התכנסה על רקע מעשי של דיל פוליטי ואף הוצגו בפניה על ידי המועמד הנבחר שיקולים מעשיים ופוליטיים של היתכנות כשיקול להעדפת מועמדותו, אין לנו כוועדה זכות מוסרית להמשיך ולהחזיק בסמכות כלפי המועמדים והציבור מבלי לבחון נתונים אלו מחדש מרגע שהשתנו.
מנגד, חלק ניכר מחברי הוועדה ובראשם הרב זלמן מלמד, סברו כי יש לראות את הוועדה כברת תוקף וחלק גדול מהם אף עמדו על כך שלדעתם אסור בשום אופן לכנס את הוועדה על מנת לדון בנושא. חלקם קבעו כי לדעתם לא חלו שינויים משמעותיים, אחרים טענו כי לוועדה יש תוקף הלכתי של "חוזה", "בית דין" או "שבעת טובי העיר" ואחרים טענו לחשש מפני אי הבנה של הציבור, יצירת מחלוקות ציבוריות וכדו'.
אני סבור כי הצגת המחלוקת בצורה גלויה לציבור הייתה יכולה לסייע למנוע חלק מהמבוכה הקיימת כיום בציבור ולכן אף הצגתי את עמדתי בפומבי אולם אחרים העדיפו להסתפק בהצגת עמדתם באופן אקטיבי בפני מזכירות הוועדה או בהבהרה כי יביעו את עמדתם זאת במידה וישאלו, זאת מתוך חשש מליבוי מחלוקת שתפגע עוד יותר בציבור ובמטרת העל של הוועדה.
למורכבות גדולה זו הצטרפה העובדה שלאחר פרסום הפסקים, החלו לא פחות מ-4 גורמים שהיו שותפים בוועדה בצורות כאלה ואחרות לפעול לקראת האפשרות של התמודדות לרבנות הראשית לתפקיד הרב האשכנזי והספרדי או להצגת מועמד אחר מטעמם.
כפי שניתן לראות במכתבו של הרב אריאל שליט"א ומזכירות הוועדה, פעילות זו יצרה מצב מעשי של חוסר התלכדות חריף סביב המועמד הנבחר, מה שגרם לחוסר יכולת של הדרג הפוליטי למנף את החלטת הוועדה לטובת קידום מועמדותו תוך גיבוי מלא של הציונות הדתית.
למיטב הבנתי, לשני המרכיבים הקודמים הצטרף מרכיב נוסף שעלה בדיונים – חשש גדול בדבר היכולת של המועמד להצליח להיבחר בגוף הבוחר הנתון, גם ללא קשר למרכיבים האחרים.
לצד שיקולים אלה, חברים בוועדה העלו טענות ובעיות נוספות בהליך שלחלקן יש בעיני משקל רב אך המשותף להן הוא שיכול להשתמע מהן גנאי כלפי גורמים שונים ושהמקום לבירורם בעיני הוא בפני מזכירות הוועדה ולא מעל דפי העיתון.
מובן הדבר שהמצב הנוכחי יוצר תסכול וקושי. עלינו להכיר טובה גדולה לרב אריאל ולכל צוות הוועדה על כל המאמצים הגדולים שנעשו ולהתמקד כעת במטרה שלמה נתכנסנו כולנו – לוודא שאכן ייבחר רב ראשי ציוני דתי שיפעל בעז"ה.
בתקופה האחרונה, ככל שהתבררו הבעיות לעיל, אני מנסה לקדם את הצעתי לוועדה משותפת בה יהיה ייצוג משמעותי וראוי יותר לדיינים וכן ייצוג לגדולי ישראל גם מהציבור החרדי האשכנזי והספרדי, ייצוג של אישי משפט ציבור נוספים . זאת על מנת להמליץ על המועמדים באופן שיהיה תואם ככל האפשר לסיכויים בגוף הבוחר עצמו.
עם זאת, לנוכח העובדה שהבחירות צפויות להתקיים בעוד כחודש בלבד, אינני יכול לומר היום -יום חמישי, כ"ב אייר שהדבר אפשרי קרוב לודאי. משמעות דברי הרב אריאל : שהשר סמוטריץ' כמי שיישא באחריות להצלחה או לכישלון חלילה, ייקח על עצמו את האחריות לבדוק היטב מי מבין המועמדים הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר להיבחר ויעשה הכל כדי להביא למינויו.
אני תקווה שהמכשולים הרבים שעברנו בדרך לא ירפו את ידינו ומהם נלמד על גודל וחשיבות המשימה העומדת לפתחנו.
