כניסת צה"ל לפעולה משמעותית ברפיח, והשגת השליטה המבצעית על ציר פילדלפי שהוכרזה אתמול, יצרו ברשתות גל של טענות כלפי מי שביקרו את נתניהו ואת הממשלה מימין על דחיית הפעולה, והביעו חוסר אמון בנחישות של נתניהו להמשיך לשלב הבא של הפעולה העצימה. הנה, המציאות הוכיחה שהפעולה בוצעה, ולכן הביקורת הייתה מיותרת, הלא כן?
הטענות של אותם תומכי נתניהו מכוונות מעבר למקרה הספציפי, אלא באופן כללי, לכל אותם אנשים ש"בימין שמימין לימין" (כלומר, ימנים אידאולוגים שלא מהססים להעביר ביקורת חריפה מימין על נתניהו), אשר תוקפים את נתניהו, לדעתם ללא הצדקה, ואינם נותנים קרדיט למנהיג הימין שיבצע את מדיניותו המוצהרת. נוכח הטענה הזאת, שנשמעת לא מעט, ונוכח ההנחה שאם פעולה מתבצעת בסופו של דבר, עצם הביקורת על אי ביצוע הפך למיותר, ראוי לעשות סדר בדברים.
א. נתניהו יש היסטוריה של מריחת קיום הבטחות לימין על פני תקופה ארוכה, לעיתים עד כדי מיסמוס, כמו דוגמת חאן אל אחמר או אירוע (אי) החלטת הריבונות, ולעיתים עד שיוצאת הנשמה (זוכרים את 300 הדירות בבית אל? לקח חמש שנים לאשר אותן ועוד חמש לבנות אותן). מקור חוסר האמון של חלקים בימין בנחישות של נתניהו לקיים את הבטחותיו לימין אינו בגחמה, אלא תוצר של אין ספור אכזבות עבר מהאיש (אכזבה שמתגברת דווקא בגלל שאין חולק על היכולות שלו). להציג את מי שמבקרים את נתניהו על אי עמידה בהבטחותיו ומביעים בהבטחות חדשות חוסר אמון כאילו הם רודפים לשווא מנהיג אשר ידוע שעומד תמיד בהצהרותיו זאת התעלמות מהמציאות.
ב. הביקורת הספציפית, על אופן וקצב ניהול המלחמה, נותרה במקומה. כן. תקפנו ברפיח. אחרי שבעה חודשים מתחילת המלחמה, ואחרי ארבעה חודשים שנתניהו עצמו אומר מעל כל במה שהנה עוד שניה זה מתרחש. הפער בין הזמן שנתניהו התחיל לדבר בו על כניסה מיידית לשלב הבא של המלחמה ברפיח, לבין הכניסה עצמה, ארוך יותר מזמן ההתרחשות של כל אחת ממלחמות ישראל בשלמותה, מלבד מלחמת העצמאות.
העובדה שבסופו של דבר הפעולה יצאה לפועל לא מעלימה את הביקורת על הזמן שעבר. ישראל איבדה מומנטום, איבדה חטופים, איבדה לגיטימציה בין לאומית ופנימית, ובעיקר איבדה זמן, כשבמקביל מילואימניקים מגיעים לסבב שלישי של מילואים ועם הצפון אי אפשר להתחיל. טוב שנכנסו לרפיח. שמחתי להתבדות. אך הביקורת לא איבדה מתוקפה – ההמתנה ארכה זמן רב מידי, ושבענו מהבטחות במשך ארבעה חודשים על זה שהנה הנה ממש מתחילים, כך שקשה להאשים את מי שאיבדו בהן בסופו של דבר אמון. אגב, לא מיותר לציין, שאם בוחנים את פרטי של הפעולה ברפיח, שמתנהלת היטב, הרי שהיא מבוצעת באופן ובתנאים אחרים ממה שתוכנן במקור. גם לזה יש מחירים והשפעה ישירה על מה ניתן יהיה להשיג ממנה. כל זה נאמר מבלי לזלזל בלחצים האדירים שהופעלו מבית ומחוץ שלא לבצע את הפעולה, ועל כך בסעיף הבא.
ג. ולנקודה החשובה ביותר – חלקים רבים בימין לא מבינים את החשיבות של הפעלת לחץ על הממשלה מימין, ותקיפת בלוני ניסוי. על ראש ממשלה ישראלי מהימין, בטח במלחמה, מופעלת מסכת לחצים אימתנית. חלק הארי של המערכת הבין לאומית לוחץ עליו לעצור. האמריקנים מראים סימני עצבנות ועוצרים אספקת נשק. מצד שמאל, יש עליו לחץ אדיר לקפל את כל האירוע וללכת לעסקת שבויים באופן שעלול לסיים את המלחמה כשחמאס שולט ברצועה ויכול להציג את עצמו כמנצח. אם מהצד השני כל מה שיקבל מנהיג ימני הוא אמון מוחלט ושקט בשביל לא להפריע לו לעבוד, לא יהיה מה שיאזן את הלחצים לפעול הפוך.
אסור להשאיר את הזירה רק לביקורת משמאל. זה הרסני. כל מנהיג מגיב לתמריצים, ואם מנהיג ימין יודע שהוא מוגן מביקורת מימין, הוא עלול בהחלט לעשות את מה שיוריד לו מהגב את המבקרים משמאל. מי שמבין זאת היטב הוא לא אחר מנתניהו, אשר בנאום בכנסת בשנת 2015 אמר (תוך ציטוט של ז'בוטינסקי) ש"אין ידידות בענייני מדיניות, יש לחץ. מה שמכריע את הכף אינו הטוב או הרע של המושל אלא כמות הלחץ. אם הלחץ אינו בא אלא מצד מתנגדינו, ומצידנו אנו אין לחץ נגדי שמספיק לבטל את הראשון ולהתגבר עליו, הרי כל מה שייעשה, ייעשה נגדנו". מי שלא לוחץ, לא מסיר את הלחץ מהמנהיג, אלא מפקיר אותו ללחץ מהצד הנגדי. העובדה שבסופו של דבר נתניהו עמד בלחצים אדירים, ואכן הורה על הפעולה ברפיח, ראויה לכל שבח, אך ספק אם הייתה מתרחשת, לולא היה מופעל עליו לחץ נגדי עצום מימין לעשות כן.
כך גם לעניין בלוני ניסוי – לפרסם (או להדליף) בדרכים שונות החלטות שנויות במחלוקת על מנת לבחון את תגובות הציבור היא דרך פעולה של כל פוליטיקאי. בלוני ניסוי חייבים לתקוף, ולעולם לא להניח שהם בלוני ניסוי מתוך אמון מופרז שהמנהיג "יודע מה הוא עושה" או להניח ש"זאת בטח הטעיה". כשמתפרסמת הצהרה רשמית על "פעולה מוגבלת במזרח רפיח" צריך לקחת בחשבון שאולי זאת הטעיה מתוחכמת, אך אסור להניח שזאת האפשרות היחידה. בנוסף, גם אם הכוונה המקורית אכן הייתה הטעיה, בהחלט יכול להיות שאם אמירה כזאת תישאר בלי תגובות מימין, ראש ממשלה שמופעלים עליו לחצים עצומים יבחר בה, מתוך הנחה שמגובה בשתיקת הציבור שלא יגבה על בחירה בנתיב הפעולה הזה מחיר פוליטי אמיתי.
תפקידנו כציבור מודע פוליטית ואידאולוגי הוא לא למחוא כפיים למנהיג. לאף מנהיג. אף מנהיג הוא לא הסיפור. מדינת ישראל היא הסיפור. עלינו לדחוף את מנהיג מחנה הימין לבצע את האידאולוגיה בשמה נבחר. לפרגן כשהוא עומד בה, ולא להסס לבקר את מה שנראה כסטייה ממנה. אסור לאף מנהיג להרגיש מוגן מהצד שלו. כי אם זה יקרה, הוא ישקיע חלק ניכר ממרצו, בסופו של דבר, כדי להפסיק את המתקפות של הצד השני, על ידי כניעה להן.
