הבחירות לראשות מפלגת 'העבודה' הן הזדמנות לשאול את מצביעיה הממושמעים, ואת היו"ר הנבחר יאיר גולן, "מה 'העבודה' הזאת לכם"? האם גישתו של בן גוריון ש"אין העם הערבי והעם היהודי שווים בזכויותיהם בארץ ישראל", מקובלת עליהם?
קול הדממה דקה מקרב מצביעים אלו לנוכח "צעדת הנכבה", שנערכה ביום העצמאות, מלמדת כי חברי 'העבודה' אינם דוגלים עוד במשנתו של בן גוריון, הגורסת כי "הזכויות שיש ליהודים בארץ שייכות ליהודים לא באשר הם תושבי הארץ, אלא באשר הם יהודים". הנכבה, אם יש צורך להזכיר, היא ההגדרה של הערבים לתוצאות מלחמת השחרור, שהתבטאו בבריחת מאות אלפי ערבים ממדינת ישראל והחרבת כפריהם. על חורבות אותם כפרים נבנו יישובים יהודיים. וקיבוצים.
בכדי להמחיש את הסחף הרעיוני של המפלגה כדאי להזכיר את חה"כ לשעבר עדנה סולודר שהלכה לעולמה לפני כחודש וחצי. עם לכתה נסתם הגולל על מורשת התיישבותית מפוארת של תנועת העבודה, וליתר דיון של "אחדות העבודה". בערוצי השמאל חזרו והזכירו את המעשה הדמוקרטי העילאי שלה, הגבלת חסינותו הפרלמנטרית של חה"כ מאיר כהנא. לא בכדי התעלמו אותם כתבים וערוצים מחלקה של חה"כ סולודר בהקמת ההתנחלויות בבקעת הירדן בראשית שנות השבעים. סולודר אף התנגדה להקמת מדינה פלשתינאית וזכתה לכינוי "ליכוד ב'". ברבות השנים היא נסחפה עם הזרם העכור וזנחה את עמדותיה הניציות.
הקריסה האידיאולוגית הזו היא טרגדיה של הציונות המעשית אשר פשטה את הרגל מבחינה רעיונית. לא יהיה זה מופרך לטעון שפשיטת הרגל הכלכלית של ה"מגדלור לדורות של נערות ונערים", כפי שהגדיר לובה אליאב את התנועה הקיבוצית, הובילה להשלכת "הקיטבג האידאולוגי" של אותה מפלגה עם עבר מפואר.
בחירתו של יאיר גולן ליו"ר 'העבודה', מי שהיה סגן רמטכ"ל, מבטאת את הניגודיות המובנית שאליה נקלעו תומכי המפלגה. מיליטריזם ושוביניזם מחד וכמיהה כפייתית לשלום מדומיין עם אויבים מרים ואכזרים, מאידך. רק נפש מסוכסכת שכזו מסוגלת לבחור, בעיצומה של מלחמת קיום, בגנרל בדימוס המזהה סממנים נאציים בבני עמו, וקורא לסרבנות לנוכח פני אויב.
התמיכה בסרבנות, שהיא נגזרת של ההצבעה ליאיר גולן, לצד איחוד הכוחות בשמאל עם גורמים שקראו וקוראים לסרבנות גם בשעה זו, הן עדות לכך שגם התנ"ך של הפלמ"ח, "אנשי פנפילוב", כבר אינו רלוונטי. מספר מונומנטלי זה, המגולל את הקרב על מוסקבה במלחמת העולם השנייה, ושהיה בגדר קריאת חובה בצה"ל, זכורה היטב סצנת הניסיון לנטוע מורך לב בקרב הלוחמים, ואחריתה.
המיליטריזם והשוביניזם נובע מהאדרת והערצת כוחו של הלוחם והחלוץ שהוא התגלמות היהודי החדש. אדם שאינו קשור למסורת ולעבר היהודי. כזה שמזמזם נֵס לֹא קָרָה לָנוּ – פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ. בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם – וַיְּהִי אוֹר!
באותה נשימה וכמיהה ליצור אדם חדש נמצאת גם החתירה לאוניברסליות וקבלת הכרה מהעולם המערבי, והיא שמדריכה את המרדף חסר התכלית אחר השלום.
המסקנה העגומה שמתקבלת ממצבה של מפלגת "ההתיישבות האובדת" היא שהמחנה הלאומי נותר לשאת את דגל הציונות לבדו. תומכי המפלגה החליפו את ההתיישבות העובדת במגדלי קפלן.
