"פסיכולוגיה חיובית" היא ענף חדש יחסית בפסיכולוגיה, שעניינו שגשוג ואושר. "קו לוסאדה", המכונה גם "היחס החיובי הקריטי", טוען שאנשים מצליחים ושמחים בחלקם חווים יחס מינימלי של 3 ל־1 בין התנסויות ורגשות חיוביים לשליליים. הטענה המקורית פורסמה ב־2005 על ידי לוסאדה ופרדריקסון בכתב העת האקדמי American Psychologist, ונחשבה ל"פריצת דרך" מדעית. ה"תגלית" עשתה לה כנפיים, וצוטטה רבות בספרות האקדמית והפופולרית.
יש רק בעיה אחת: המתודולוגיה של לוסאדה הייתה מופרכת. הוא לקח משוואות של דינמיקות מורכבות מעולם הפיזיקה (שפיתח אדוארד לורנץ) והחיל אותן על מושאי המחקר שלו, בלי להבין שהן כלל לא רלוונטיות. ב־2013 פרסם המתמטיקאי והפיזיקאי אלן סוקל, עם שני עמיתים, מאמר בשם "הדינמיקה המורכבת של חשיבה מבוססת משאלות לב", שבו הוכיח שקו לוסאדה "מבוסס על סדרה של שגיאות בשימוש במתמטיקה, לרוב באופן דמיוני לגמרי".
בסיפור הקטן הזה טמונים לקחים מתודולוגיים וסוציולוגיים חשובים על מדעי החברה, אבל ענייננו כאן הוא אותו "מנפץ מיתוסים" פסאודו־מדעיים מקצועי, פרופ' אלן סוקל. סוקל פרץ לתודעת הציבור בזכות "מתיחת סוקל" מ־1996, שבה פרסם בכתב העת Social text של אוניברסיטת דיוק מאמר בשם "פורצים גבולות: לקראת הרמנויטיקה טרנספורמטיבית של כבידה קוואנטית". במאמרו כתב שלל משפטים חסרי פשר, שטויות ושגיאות מופרכות בלשון פסאודו־אקדמית מקושקשת ומנופחת, כדי להוכיח שהפוסט־מודרניזם הוא, נאמר זאת בעדינות, תופעה לא רציונלית ואנטי־אקדמית.
המאמר אכן התפרסם והווידוי של סוקל שמדובר בתרמית חולל פיצוץ גרעיני קטן במסגרת "מלחמות המדע" של שנות ה־90, שבהן אקדמאים מהפקולטות לחברה ורוח קראו תיגר על מדעי הטבע, בטענה שגם הם מבוססים על "הבניות חברתיות", ויומרתם לרציונליות ואמת כוזבת.
סוקל הוא ליברל אמריקני טיפוסי מהסוג הישן. מודרניסט עם השקפות שנוטות בבירור לשמאל, שעדיין מאמין מדי לאקדמיה, לתקשורת ולמערכות השלטון. ועדיין, הוא מבחין היטב בין מדע לבין אידיאולוגיה, ומסרב להכפיף את הראשון לשנייה.
בחודשים האחרונים התרחשו לא מעט תקריות שבהן מדענים ישראלים ויהודים חוו אפליה קשה. באקדמיה של היום אין להם סיכוי
בחודש שעבר פרסם סוקל במגזין "קריטיק" שני מאמרים מדאיגים מאוד: "איך אידיאולוגיה מאיימת להשחית את המדע", ו"הנעורות פולשת למדע: החדירה של אידיאולוגיה אי־רציונלית מעוותת ומצנזרת את המדעים". במאמריו מציג סוקל מבפנים את השינויים לרעה שעוברים על עולם המדע ומאיימים להחריבו.
סוקל מספר שכתבי עת מדעיים מאמצים לאחרונה קריטריונים "נעורים" לפרסום. הוא ישיר וברור: "האידיאולוגיה מאיימת כעת בגלוי להשחית את מפעל חיפוש האמת שאנו מכנים מדע". כך, למשל, כתב־העת היוקרתי Nature הכריז לפני שנתיים שמאמרים יעברו גם שיפוט אידיאולוגי. "חופש המחקר הוא יסודי, אבל לא בלתי מוגבל" אמרו העורכים, והסמיכו את עצמם לפסול כל מאמר במידה שהוא "מערער – או אפשר להעריך בסבירות שייתפס כמערער – את הזכויות והכבוד של אדם או קבוצה".
הצנזורה הזו, מסביר סוקל, מאפשרת לכתב־העת לפסול מאמרים תקפים ומחדשים, רק משום שהם לא משרתים את האג'נדה הנעורה. העורכים חוששים מיצירת "סטיגמות", וממאמרים שעלולים להיתפס כ"מפלים, גזעניים, סקסיסטיים, נכותניים או הומופוביים" – אבל אלה אינם שיקולים מדעיים, אלא פוליטיים. מאמר מדעי שמציג מסקנות אמינות, תקפות ומחדשות, גם אם הן אינן נוחות לאג'נדה הנעורה, לא אמור להיפסל מטעמים אידיאולוגיים.
למשל, אומר סוקל, מחקר שיקשור בין משקל יתר לשכיחות סרטן, או בין הומוסקסואליות לשכיחות מחלות מין (בשל ריבוי שותפים מיניים), אולי יתרום ל"סטיגמה" כלשהי ולכן ייפסל, אבל המידע הזה אמיתי וחשוב. למעשה, המאמרים הללו חשובים במיוחד למי שמשתייכים לקבוצות הללו, שצריכים להיות מודעים לממצאים ולנקוט זהירות. גם מחקרים שימצאו הבדלים אובייקטיביים בין גברים לנשים כנראה ייפסלו אידיאולוגית.
סוקל מסכם: "העורכים של Nature יצאו למשימה סובייקטיבית לחלוטין, לשפוט איזה מחקר מדעי מייצר 'סטיגמות' לקבוצה חברתית מסוימת, והסמיכו את עצמם לדכא מחקר מדעי תקף… על בסיס זה בלבד". כך לא עושים מדע.
במאמרו השני מתעמק סוקל בביולוגיה, המדע הנתון להתקפה הנעורה החריפה ביותר, בעיקר סביב סוגיות מין, קרי, החלוקה לזכר ונקבה. אפילו "האיגוד הרפואי האמריקני", "האקדמיה האמריקנית של פדיאטרים", "האיגוד הפסיכולוגי האמריקני", "האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני", ו"המרכז למניעה, פיקוח ומניעת מחלות" – מוסדות ואיגודים מדעיים – טוענים כולם ש"מין היילוד נקבע עבורו בלידה"; טענה מופרכת מבחינה ביולוגית. כך נוצר קונצנזוס אנטי־מדעי נעור, ומי שמתעקש על האמת המדעית נחשב לפרובוקטור, עובר לינץ' אקדמי ומתקשה למצוא עבודה, לזכות במלגות ומענקי מחקר, ולפרסם.
סוקל לא אומר זאת בפירוש, אבל קשה שלא לראות במאמריו סיכום ל"מלחמות המדע" שבהן שירת כלוחם בחזית. הוא בהחלט חושש שהצד שלו – המודרני, הרציונלי, המדעי – הפסיד. הוא מבין שהאמינות המדעית מתרסקת תחת משטר הנעורות, והמגמה של המחקר המדעי שלילית, משום שהאקדמיה שמה על עצמה סד של צנזורה ונאמנות פוליטית.
יש לו נחמה אחת: המדעים הקשים, שמהם הגיע, נראים לו מושפעים פחות. קווארקים וחורים שחורים פחות מעניינים את האג'נדות החדשות. אבל ראייתו כאן צרה מדי. הידרדרות התרבות האקדמית משפיעה לרוחב כל הגזרה. פיזיקאי או מתמטיקאי שיטען בתמימות שיש שני מינים ביולוגיים יעמוד בפני אותן סנקציות, וגם מחלקות המדעים הקשים מפוקחות ומנוהלות לפי האג'נדה. זה אולי ייקח קצת יותר זמן, אבל השקיעה בוא תבוא.
לעניין זה יש לנו הוכחה מקומית כואבת. נהוג לומר שהיהודים הם "הקנרית במכרה הפחם", כלומר, הראשונים שמותקפים כשהרוחות משתנות לרעה. בחודשים האחרונים התרחשו לא מעט תקריות שבהן מדענים ישראלים ויהודים חוו אפליה קשה. הם מאוימים, מושתקים, מפגינים נגדם ומגרשים אותם מכנסים והרצאות. חלקם מדענים מעולים, אבל באקדמיה הנעורה והגזענית של היום, אין להם סיכוי.
לכן גם האופטימיות של סוקל שגויה. מלחמות המדע הוכרעו בניצחון הנעורות. העולם המערבי הצליח לממש את ערכיו ולשגשג בזכות העוצמה שהקנו לו החקירה החופשית והמדע המודרני. הם שינו כליל את ההיסטוריה האנושית. כיום, כשהערכים והמוסדות הללו מוחרבים בשיטתיות, אפשר להעריך בבטחה שההשלכות ההיסטוריות תהיינה לא פחות משמעותיות.
