אנשים אוהבים את הארץ מסודרת ומחולקת לאזורים ברורים. יש גליל, יש ערבה, יש נגב, ויש יהודה ושומרון, שעבור חלק מאזרחי ישראל נמצאים אי־שם, מאחורי ההר. אבל כשמגיעים ליישובי הר חברון מדרום, מגלים שבין ערד ליתיר, כמו בין בניין מועצת הר חברון ליישוב מיתר, מפרידה רק רבע שעה של נסיעה. מבחינה גיאוגרפית קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת שבה מתחלף הנגב בהרי חברון. במבט עוקב מחלון הרכב, תמיד מתברר עד כמה יש"ע זה כאן.
גם רצועת עזה, כידוע, משתייכת לנגב. השבוע נזכרתי במאמר של אמונה אלון מהתקופה שבה גוש קטיף עדיין עמד על תילו, שבו היא הפצירה לקרוא לרצועת עזה "חוף הנגב" כדי לחזק את שייכותה למדינה.
ערן דורון, ראש מועצת רמת־הנגב: "גיאוגרפיה היא לא רק קווי רוחב אלא גם שאלה של זיקות תפקודיות. הזיקה של קריית־ארבע היא ירושלים"
בשבוע שעבר, עברה בקריאה טרומית בכנסת הצעת חוק של ח"כ לימור סון הר־מלך לתיקון חוק הרשות לפיתוח הנגב, כך שהוא יכלול גם את קריית־ארבע, חברון והמועצה האזורית הר־חברון. בחוק המקורי של הרשות, שנחקק ב־1992, נקבע שכל היישובים שמדרום לקו הרוחב 115 במפה, נכללים בנגב וזכאים לקבל תקציבים מהרשות לפיתוח הנגב. מכיוון שקו הרוחב עובר ביהודה ושומרון מצפון לקריית־ארבע, הקריה וגם יישובי הר חברון נכללו בחוק. לפני כעשר שנים הם הוצאו מהחוק על ידי יועץ משפטי במשרד, וכעת מבקשת ח"כ סון הר־מלך בתיאום עם חבר מפלגתה, השר לפיתוח הנגב והגליל יצחק וסרלאוף, להחזיר עטרה ליושנה ואת קריית־ארבע וחברון לנגב. המשמעות המעשית היא שהרשויות הללו יוכלו ליהנות שוב מתקציבי הרשות לפיתוח הנגב, תאגיד סטטורי עצמאי הפועל בהתאם למדיניות המשרד.
באופוזיציה, כצפוי, הזדעקו. יו"ר יש עתיד יאיר לפיד צעק באופן פופוליסטי מעל דוכן הכנסת: "קריית־ארבע זה לא בנגב, הנגב זה בנגב, יהודה ושומרון זה ביהודה ושומרון, והגליל זה בגליל, תקנו מפה. אתם גונבים היום כסף משדרות, מנתיבות, אופקים וקריית־שמונה", האשים לפיד. "יש למשרד ממשלתי תקציב אחד, ואם אתה מחלק אותו ליותר מקומות – התקציב יורד".
ח"כ יסמין פרידמן־סאקס, חברת מפלגתו של לפיד ותושבת באר־שבע, טענה בכנסת שהתיקון לחוק יפלה לרעה את תושבי הנגב שנהנו עד היום מהחוק, והגדירה אותו "ביזה". "התפקיד שלי כחברת כנסת מהנגב הוא לשמור על התקציבים הדלים של הנגב", הסבירה בשיחה איתה השבוע. "גם אם מבחינה גיאוגרפית קריית־ארבע והר הנגב נמצאים מתחת לקו שנקבע, הם כבר מקבלים היום תקציבים ממקורות אחרים, כמו משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות. אני לא יותר טובה מתושבי יהודה ושומרון אבל הם גם לא טובים ממני, תושבת באר־שבע, ולא יכול להיות שדווקא עכשיו, בתקופת מלחמה כשהנגב כל כך זקוק לתקציבים, יחלקו את העוגה הדלה ליותר רשויות". פרידמן־סאקס מזכירה את הגירעון בתקציב המדינה ומשוכנעת שתקציב הרשות לפיתוח הנגב יקוצץ בעתיד, ופרוסות העוגה התקציבית יצטמצמו עוד יותר.
גם ערן דורון, ראש מועצת רמת־הנגב, יצא נגד התיקון לחוק, אלא שהוא ממקד את הביקורת שלו רק בהוספת קריית־ארבע וחברון. "לדעתי מדובר בתקלה, וזה לא קשור לעמדותיי הפוליטיות", מסביר דורון. "תושבי קריית־ארבע וחברון הם חלק ממדינת ישראל וצריכים לקבל את כל השירותים שמגיעים להם מהמדינה, אבל גיאוגרפיה היא לא רק שאלה של קווי רוחב אלא גם של זיקות תפקודיות. הזיקה התפקודית של קריית־ארבע, בניגוד לתושבי הר חברון, היא ירושלים ולא הנגב. משתמשים בצורה לא נכונה בפלטפורמה שאמורה לטפל בבעיות הקשות של הנגב, וזו מגמה בעייתית".
דורון מזכיר שחלק ניכר מתקציבי הרשות לפיתוח הנגב ניתנים לרשויות בהתאם למצבן הסוציו־אקונומי, מה שמצמצם משמעותית את התמיכה ברשויות כמו רמת־הנגב, שנמצאת באשכול 6 בדירוג החברתי־כלכלי של הרשויות. "בדיון שהתקיים בשבוע שעבר על תקציב הרשות לפיתוח הנגב, טענתי שלא הגיוני שמתוך תקציב של כ־80 מיליון שקלים אני נאבק לקבל עשרות אלפי שקלים, ועכשיו גם מצרפים לתקציב הזה עוד רשויות". דורון מזכיר מועצות אזוריות נוספות כמו ערבה־תיכונה, בני־שמעון ואילות, שמקבלות לדבריו תקציבים מועטים מהרשות בגלל דירוג גבוה יחסית במדד הסוציו־אקונומי. "הרשות מתנהלת באופן קלוקל, ועכשיו מעצימים את זה כשמוסיפים עוד רשויות. אל תכניסו עוד גורמים לעוגה שלא מספיקה, ואם אתם מכניסים, אז שיהיו רלוונטיים לתקציב".
להגדיל את העוגה
ח"כ לימור סון הר־מלך מסבירה שמבחינתה מדובר קודם כול בתיקון עוול. "לא המתנחלים המציאו את קו הרוחב 115, שכולל את קריית־ארבע והר־חברון, אלא המחוקק במדינת ישראל. התיקון הזה לא עושה טובה לתושבים. מדובר בזכות שמגיעה להם כתושבי נגב על פי הגדרת החוק המקורי".
בנוגע לטענת הזיקה לנגב אומרת סון הר־מלך, שהתגוררה בעבר בהר חברון, שעבור רבים מתושבי האזור ערי הנגב משמשים כמרכז העירוני. "המחוקק, שכלל אותם במקור, ראה את המציאות של היישובים הללו מול עיניו. עם זאת, את היישוב כרמי־צור שנכלל בקו הזה לא הכנסנו, כי הוא באמת שייך למועצה צפונית יותר – מועצת גוש עציון". בנוגע לטענה שהגדלת מספר הרשויות הנכללות בחוק הנגב תצמצם את היקף התמיכה בכל אחת, טוענת סון הר־מלך שהשר וסרלאוף הבהיר לה שהגדלת מספר התושבים הזכאים, תביא בהכרח גם להגדלת העוגה.
במשרד לפיתוח הנגב והגליל הסבירו לי השבוע שעוד לפני תיקון החוק, קריית־ארבע והר־חברון נהנות כיום מתקציבי המשרד מכיוון ששטחי הפעילות של המשרד כיום כוללים גם יישובים מאוימים, ערים מעורבות, שכונות מסתננים והתיישבות צעירה. ככלל, ולמעט מקרים חריגים, המשרד פועל באמצעות קולות קוראים, שאליהם יכולות לגשת כלל הרשויות הנמצאות תחת שטחי פעילות המשרד. קריית־ארבע והר־חברון מתמודדים על קולות קוראים במשרד כיישובים מאוימים, ומהבחינה הזאת, לתיקון החוק אין משמעות תקציבית. התיקון נעשה לשתי מטרות. האחת – כדי שאם בעתיד סמכויות המשרד ישונו כך שיישובים מאוימים לא יהיו בשטחי הפעילות של המשרד, יוכלו קריית־ארבע והר־חברון להתמודד על קולות קוראים השייכים לנגב. בנוסף, התיקון כן עשוי להשפיע מיידית על הרשות לפיתוח הנגב, המוסמכת לפעול בשטחי הנגב בלבד. במשרד טוענים שאם החוק יעבור יוגדל תקציב הרשות לפיתוח הנגב, כך שלא תהא פגיעה מעשית ותקציבית ברשויות הנתמכות כיום על ידה.
