"יש לי סוד לספר לכם", אמר השבוע שר הכלכלה ניר ברקת, בישיבת ועדת הכלכלה. "מהיום שהכרזתי שאנחנו צריכים להניע את הרפורמה של 'מה שטוב לאירופה טוב לישראל', התחילו הלחצים והאיומים. המונופולים שלחו שליחים, איימו עלי באיומים פוליטיים, איימו עליי בכל דרך אפשרית. שלחתי אותם הביתה, לא הייתי מוכן לשמוע".
ברקת מנסה למצב את עצמו כשומר האינטרס הציבורי מול המונופולים הגדולים, ואת הרפורמה שלו, "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", ככזו שתפתח את השוק המקומי לתחרות רבתי מחו"ל. אכן, מדובר ברפורמה שעשויה לפתוח את השוק המקומי למוצרים רבים מהשוק האירופי, והגרסה המקורית שלה, שעברה את אישור הממשלה, מכוונת בדיוק לכך. באותו שלב דובר על כך שכל מוצר שמשווק באירופה יוכל להיות משווק בישראל – בלי תקנים מקומיים שמקשים על יבואנים, בלי בדיקות מקדימות מיותרות, ובלי בדיקות כפולות במכון התקנים הישראלי. אך כמו שתמיד קורה, הגרסה המקורית מושקת בקול תרועה, אבל לקו הסיום מגיע משהו קצת שונה.
הפעם, פסקאות וסעיפים שלמים הוסרו מהצעת החוק בין ההצבעה הראשונה ובין הגעתה לשולחן ועדת הכלכלה השבוע. ובפסקאות הללו טמונים חלקים חשובים של הסיפור. ברקת מבטיח להילחם במונופולים הגדולים, אך בפועל, באותיות הקטנות של החוק, נותר על כנו מונופול אחד, זה הממשלתי כמובן. מכון התקנים, שכבר שנים מתריעים על כך שהוא חוסם, מייקר ומעכב ייבוא לישראל – מתעקש לשמור על כוחו גם תחת הרפורמה הזאת.
יבואנים ישראלים שמבקשים לייבא לכאן מוצרים מאירופה, יוכלו על פי הרפורמה להסתפק באישור האיחוד האירופי, ולא יידרשו לבדיקות מקדימות לפני הבאת המוצרים ארצה. זהו שיפור משמעותי לעומת המצב הנוכחי, אבל כדי להגן על הציבור הישראלי, משרד הכלכלה יבצע דגימה של מוצרים ויבדוק שהם אכן עומדים בתקנים האירופיים. בנוסח הקודם של החוק, אם היה מתגלה פגם במוצר, היבואן היה יכול להציג מסמכים המעידים כי המוצר נבדק בגופים מוסמכים של האיחוד האירופי, והדבר היה מגן עליו מפני קנסות וענישה. הייתה גם אפשרות להראות מסמכי יצרן או הוכחה שהמוצר שווק באירופה, ולהתגונן מפני עיצומים גם בדרך הזו. כפי שכותרת הרפורמה מכריזה: אם זה טוב לשוק האירופי, משווק באירופה ועבר בדיקת מעבדה אירופית, זה אמור להיות מספיק טוב גם לישראל.
כמו שתמיד קורה, הגרסה המקורית של הרפורמה הושקה בקול תרועה, אבל לקו הסיום מגיע משהו קצת שונה
אלא שעכשיו, בחקיקה המתוקנת, כל האפשרויות הללו הוסרו, ובמקומן ניתן להראות רק מסמכי בדיקה מ"מעבדות מאושרות". אלא שאם מעבדות אירופיות וגופים המוסמכים לבדיקות על ידי האיחוד האירופי אינם מקובלים על הרגולטור, זה משאיר לנו רק את מכון התקנים הישראלי, שכבר היום מבצע 98% מהבדיקות. כלומר, גם אם הסרנו את הבדיקה המקדמית והשארנו רק בדיקה בדיעבד, ליבואן החושש מפני עיצומים אין דרך להגן על עצמו מלבד בדיקה של מכון התקנים. למונופול הבדיקות המקומי, הנתמך כמובן על ידי ההסתדרות ששואפת להגן על עובדי המכון, עדיין לא תיווצר תחרות אמיתית.
כאשר מצרפים לכך את הגברת האכיפה שנכללת בצדק ברפורמה, סביר להניח שלאורך זמן מרבית היבואנים ייבדקו, ובעיקר היבואנים הקטנים, כך שבפועל מכון התקנים נשאר מונופול, שכן זהו הגוף היחיד שיוכל לאשר שיבואן מסוים עומד בתקינה האירופית. ועל המונופול הזה החקיקה ממשיכה להגן. במשרד הכלכלה טוענים שמדובר בשינויים לא מהותיים, אבל בדיון בוועדת הכלכלה העלו כמה חברי כנסת מהליכוד – בהם משה פסל, דן אילוז ואריאל קלנר – את החששות הללו, וביקשו לתקן את תזכיר החוק.
כבר היינו בסיבוב הזה: לפני שלוש שנים עברה פה רפורמת יבוא גדולה אחרת, תחת ממשלת בנט־לפיד. גם הרפורמה ההיא ביטלה את הבדיקות המקדמיות בכניסה לארץ וקבעה שיהיה אפשר להסתפק בהצהרת יבואן על כך שהוא עומד בדרישות, ולהכניס אותו אוטומטית בלי בדיקות ממושכות ויקרות. אלא שגם אז זה לא הספיק. מכון התקנים דרש אפשרות לבדוק את ההצהרה ולתבוע מהיבואן להראות שהיא נכונה. הרפורמה הייתה טובה על הנייר, אבל במציאות היא לא הגדילה באופן משמעותי את היקפי היבוא.
כל עוד יש גוף אחד שמוסמך לבדוק אותך, פחות משנה אם הבדיקה נעשית לפני או אחרי הייבוא – אתה עדיין תלוי בו. ואם במקרה זהו גם הגוף שכותב את התקנים בעצמו, יש פה בעיה של ניגוד עניינים. ביד אחת מבטיחים לנו תחרות, ביד השנייה משמרים את המונופול. כשמשאירים פתח לפרשנות, לבדיקות, להתאמות – מישהו ייכנס דרך הפתח הזה. או שמה שטוב לאירופה אכן טוב לישראל, או שכמאמר השיר, פה זה לא אירופה.
