איש לא הופתע מפתיחת חקירת המשטרה נגד נשיא בית המשפט המחוזי בתל־אביב לשעבר, השופט בדימוס איתן אורנשטיין, ונגד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה. ובכל זאת, אי אפשר להתייחס אליה בשוויון נפש. השופט אורנשטיין היה מהכוכבים הבולטים במערכת המשפט, ואף שלעליון ככל הנראה לא היה מגיע – הוא היה צפוי להשלים קריירה משפטית מרשימה. אלא שאז הגיעו הפריצה למכשירי הטלפון הסלולרי של אפי נוה והחשדות לשוחד מיני במינוי השופטת לשעבר אתי כרייף. הפרשה טרפה את כל הקלפים.
הדיווחים הראשונים על הקשר הבעייתי בין השופט לראש הלשכה לשעבר נשמעו בינואר 2020. אז פורסמה התכתבות קצרה בין השניים, ונציב קבילות הציבור על השופטים אורי שהם קבע שהיא הייתה "פמיליארית ולא ראויה", אך לטעמו לא נשאה אופי פלילי. השופט אורנשטיין הודיע במפתיע, עוד לפני הפרסומים, על פרישה מוקדמת מכס המשפט, ותירץ את החלטתו החריגה ב"שחיקה". בדיעבד מתברר שאורנשטיין ידע מה עוד עלול להיחשף, מעבר ל"פמיליאריות".
ואכן, לפני כחודשיים פורסמה בעיתון הארץ סדרת הקלטות של שיחות בין אורנשטיין לנוה, שההאזנה להן מסמרת שיער (בעיתון טענו שמקור ההקלטות אינו בטלפונים שנפרצו). מההקלטות עלה חשד כבד שמינויו של אורנשטיין לנשיא בית המשפט המחוזי בתל־אביב היה כרוך בעבירות פליליות, הן מצד אורנשטיין הן מצד נוה. אורנשטיין היה המועמד המוביל לתפקיד, אך הוא חשש שהמינוי אינו בכיסו. ללשכה אין תפקיד רשמי במינוי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום. הם ממונים בידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון. אף על פי כן סבר אורנשטיין, ככל הנראה בצדק, שנוה יכול להשפיע על שרת המשפטים דאז איילת שקד, ושאפשר לנצל את הקשר להבטחת מינויו.
לנוה היה אינטרס כלכלי ישיר בנעשה בבית המשפט המחוזי בתל־אביב. תביעות נזיקין, תחום המומחיות של משרד עורכי הדין שלו, עשויות להיות מכניסות מאוד. אולם היקף שכר הטרחה בערכאה זו נגזר ישירות מהסכומים הנפסקים לתובעים. שופט שנוטה לא לפסוק סכומי פיצוי גבוהים משפיע ישירות על הכנסתם של עורכי הדין, ולנוה היה חשוב להטות מדרכו שופטת אחת מסוימת מאוד. לצורך כך הוא הבהיר לאורנשטיין שיפעל למען מינויו, אך בעבור תמורה ברורה: "אתה נותן רק התחייבות אחת, אחת! אתה מעיף אותה מתיקי נזיקין, לא מעניין אותי לאן".
לאורנשטיין כבר היה ברור שהשיחה הולכת למחוזות בעייתיים, והוא נשמע בהקלטה צוחק, אולי במבוכה. אך הוא לא מפסיק את השיחה, גם אחרי שנוה מבהיר לו בתקיפות שהוא אינו מתבדח. בפועל, אורנשטיין לא נדרש לפרוע את החוב. נוה עצמו הצליח לסכל את רצונה של השופטת להתמנות לנשיאת המחוזי בתל־אביב, וזו החליטה בתגובה לפרוש משיפוט. אורנשטיין קיווה ככל הנראה שהסיפור נגמר, ובשיחת המשך אמר לנוה, "אפי, אני פרעתי את החוב, אם כך". אלא שנוה לא מוותר על חובות בקלות. "לא, אני אמצא לך חדש", השיב לו, "מה אתה חושב לך, חביבי?". אורנשטיין מונה לבסוף, בעיקר בזכות כישוריו והרבה פחות הודות למעורבותו של נוה, אבל את הנעשה אין להשיב. ההקלטות דלפו, וכולנו קיבלנו הצצה להתנהלות המינויים במערכת המשפט.
החוליה החלשה והבעייתית ביותר בתהליך היא לשכת עורכי הדין. חבריה הם בעלי אינטרסים, והחלטות שיפוטיות משפיעות על כיסם. מעורבותם בבחירת שופטים ובקידומם – במישרין דרך הוועדה לבחירת שופטים, ובעקיפין באמצעות הכוח שהחברות בוועדה מקנה להם – היא פרצה הקוראת לגנב. וכבר לימדונו הגששים: "גנב כשקוראים לו – בא".
המחשבה הנאיבית שמדובר בתפוח רקוב אחד מתעלמת מכך שבני אדם פועלים בהתאם לתמריצים. נוה היה בוטה מאחרים, דיבר בחופשיות על התרגילים המלוכלכים ואף הקליט את שיחותיו, אך אחרים, היודעים לשמור טוב יותר על לשונם, אינם פועלים בהכרח באופן שונה. גם אם לעורכי הדין יש מה לתרום להליכי בחירת השופטים, התנהלותם כיום מזמינה שחיתות. כשהזמנה כזאת מונחת על השולחן, תמיד יימצא מי שייענה לה.
