נאום התוכחה של גדי איזנקוט נגד הממשלה היה הטיעונים לעונש, בני גנץ יקרא בקרוב את גזר הדין. אם לא תהיה התפתחות דרמטית, ממשלת החירום תתפרק השבוע. עוד לפני תום האולטימטום שקבע, גנץ כבר הגיש אתמול את הצעת החוק שלו לפיזור הכנסת. לכאורה גם פרישה של המחנה הממלכתי לא תסיים את דרכה של הממשלה, ואולי אפילו תבצר את לכידות 64 המנדטים, אבל הדינמיקה היא של התפרקות: בסמוך לגנץ צפויות התפטרויות גם במערכת הביטחון, לא רק של האחראים למחדל 7 באוקטובר אלא גם של מי שמנהלים את העניינים מאז. ספק למשל אם אלוף במיל' ניצן אלון ימשיך להוביל את המו"מ על החטופים אם קבינט המלחמה יפורק. האשראי האמריקני האוזל יצטמצם עוד יותר אם נתניהו ייוותר רק עם שותפיו הטבעיים. אפילו יואב גלנט יתקשה לשרוד לאורך זמן ללא משקולת מאזנת למתח בינו ובין נתניהו.
גם משה גפני הניח אולטימטום, בטרם יתפטר מראשות ועדת הכספים. הנושא שהעלה את חמתו של יו"ר דגל התורה היה, באופן רשמי, התקצוב לחינוך החרדי, אולי כי גם הוא מבין שתחת אש הוא לא יכול לצאת למשבר על הגיוס. החרדים מנמיכים פרופיל בנושא שעקרוני להם, אבל איכשהו, תזמון האיום של גפני הוא בדיוק ליום ראשון, שיתקיים בו דיון מכריע של בג"ץ בשאלת הגיוס. לפי חלק מהתרחישים, השופטים עשויים אפילו להורות לצה"ל להתחיל לשגר צווי גיוס לצעירים חרדים. בעגה צבאית היו קוראים לזה "התלכדות הזירות".
בינתיים הממשלה ממשיכה לקדם את חוק הגיוס. הערר של חילי טרופר נדחה השבוע, אבל השרים החרדים התחמקו אפילו מההצבעה הפרוצדורלית בממשלה על החלת דין הרציפות. כדי להעביר את זה גם במליאה, לא יהיה מנוס משימוש באצבעותיהם, בתמיכה שכרגע לא בטוח שהם מסוגלים לספק. גם איתם לא בטוח שיש רוב.
סימן נוסף לאס"ק בממשלה הוא ההתעקשות של בן־גביר לפטר את המפכ״ל מיד ולא לחכות עד תום כהונתו באמצע יולי. מתברר שגם השר לביטחון לאומי, שכבר הציג את מועמדו למפכ"ל, חושש שבעוד חודש וחצי יהיה מאוחר מדי. הוא רוצה שהמועמד שלו, ניצב אבשי פלד, יהפוך כבר עכשיו לממלא המקום, כך שאם הממשלה תיפול הזמני יהיה קבוע. לכן דו"ח אסון מירון נשלף פתאום, כתירוץ ציני. 45 הנספים לא היו שיקול לפני חודשיים, אבל 45 הימים שנותרו לקובי שבתאי בכיסא כן.
הסקרים בשלב הזה הם המשופרים ביותר שהיו לנתניהו מאז 7 באוקטובר. הוא עדיין רחוק מהיכולת להרכיב ממשלה, אבל אם הגוש שלו בצירוף המפלגות הערביות יגיע ל־61, הוא יכול להקשות על הקמת ממשלה אחרת. בסרט הזה כבר היינו. אבל מעמדו של נתניהו אחר. כולם מסתכלים על גודל הבלוק של הקואליציה שהתכווצה, אבל מעניין לראות שנתניהו כבר אינו בעל שליטה בגוש. עד עכשיו הוא תמיד החזיק בכמחצית מהכוח במחנה. המחצית השנייה התפזרה בין המפלגות החרדיות והסרוגות, כך שהוא תמיד היה יכול להפריד ולמשול. המצב החדש כיווץ את כוחו היחסי של הליכוד בימין. לפי הסקרים, בין 30 ל־40 אחוזים מתומכי הימין מצביעים לליכוד. החרדים שומרים על כוחם, כשליש, והשאר אצל סמוטריץ' ואצל בן־גביר, שהוא היחיד מהקואליציה שמתחזק משמעותית בכל סקר. הפרת האיזון הזאת מסבירה אולי מדוע נתניהו תלוי יותר מאי פעם בכנף ימין. מי שדוחקים בו לאמץ את הדיל האמריקני־סעודי, להחזיר חטופים ולסיים את המלחמה, מציעים לו: התמרכזות, מורשת, אקזיט. אבל הוא יחליף גוש מחוסן, שהוא יוכל להנהיג גם מהאופוזיציה, בהרפתקה.
הגרף הצומח ביותר בסקרים בדרך כלל לא משודר: מי שמשיבים "לא יודע" או "אחר", כלומר לא רוצים אף אחד מהשחקנים על המגרש. לכן המועמד הקרוב ביותר לנתניהו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה הוא נפתלי בנט. המרחק שלו מהזירה מאפשר לו להתחזק בעקביות. רק 2 אחוזים מפרידים בינו (34 אחוזים) ובין נתניהו (32 אחוזים) בסקר חדשות 12. אבל איחוד בימין, של סער, בנט, ליברמן וכהן, מניב פחות מסך חלקיו: 16 מנדטים בלבד. אולי כי בינתיים לא ידוע מי יעמוד בראש.
מי שכן יודעת מי יעמוד בראשה היא מפלגת העבודה. השלט מאחורי היו"ר הנבחר יאיר גולן הציג את המותג ההיסטורי בקטן, השם הזמני שכיכב הוא "הדמוקרטים" והסלוגן "ישראל חופשית חזקה". רמז לתוכנית החיבורים של גולן. הוא השתלט ללא קרב על שלד של מפלגה מפוארת. הסקרים חוזים לו, אם יתאחד עם מרצ, 10 מנדטים. השקה נאה. אבל מסע הבחירות ותוצאותיו מלמדים הרבה על מצבה של המפלגה שהקימה את המדינה. בניסיון להציל את עצמה החליטו המתפקדים על תפנית חדה מהניסוחים הרב־מגדריים של מרב מיכאלי לבחירה בסגן הרמטכ״ל לשעבר. מערכת בחירות דמוקרטית הסתיימה ברוב סורי. היא נעה בין פלרטוט עם הפיכה צבאית של גולן עצמו ובין ההבטחה למנות ראש ממשלה ערבי, שהבטיח אחד המתמודדים מולו, המיליארדר אבי שקד. ברגע האחרון הבטיח שקד שהמועמד שלו יהיה גדי איזנקוט – לא ממש ערבי, וגם, ככל הידוע, תפוס במפלגה אחרת.
העבודה אולי אבודה אבל מתברר שלמפלגה שהקימה את המדינה יש יורשים בצד השני של המפה הפוליטית. הרבה הקבלות יש בין מפלגת השלטון של אוקטובר 23' לזו של אוקטובר 73'. השבוע נחשף עוד קו דמיון: הפנקס האדום חזר. תחקיר המקור חשף את התנהלות מירי רגב במשרד התחבורה. זו לא תפיסה של העדפת פריפריה על פני מרכז, או דגש אידאולוגי על התיישבות, אלא מבחן אחד, לכאורה, התמיכה בשרה. זה לא קשור ישירות למלחמה, אבל נדמה שהליכוד הוא מפא״י החדשה.
הבחירות לרבנות הראשית מושכות עניין אפילו פחות מהבחירות במפלגת העבודה. כבר לפני כשלושה חודשים נחשפו כאן לראשונה המאמצים בסביבת הרב מיכה הלוי לחזור להתמודדות למרות שהפסיד בבחירות המקדימות שערכה ועדת רבני הציונות הדתית. השבוע המאמצים הבשילו. הרב יעקב אריאל החזיר לסמוטריץ' את הכדור. הוועדה לא חזרה בה מהבחירה בכהנא, גם לא נמצא פגם בהליך, אבל מבחינה פוליטית הוא לא הצליח לכפות על כולם התלכדות מאחרי המועמד. במכתב לחברי הוועדה הרב אריאל לא הסתיר את הרקע לדברים: "לצערנו הרב מועמדים… החלו לפעול בצורה רצינית שאינה נסתרת. לעיתים עם פעילים מקצועיים".
התירוץ העיקרי שמספקים בסביבת הרב הלוי להפרת ההסכם הוא הזמן שחלף, אבל הוועדה הבהירה כבר אז שהחלטתה תהיה בתוקף גם אם הבחירות יידחו. הנימוק השני הוא הווטו החרדי (שטרם הוטל רשמית) על כהנא. בש"ס ובדגל התורה היו מעדיפים את הרב מיכה הלוי, המזוהה עם הזרם החרד"לי. אלא שסמוטריץ', בזמנו, טען שבחירת הרב היא עניין לרבנים. לכן הקים את ועדת הרבנים, והופתע מבחירת הרב כהנא, אבל הצהיר שיכבד את ההחלטה. אם הווטו החרדי יכתיב מי יהיה מועמד הציונות הדתית, אפשר לוותר על הטייטל של מפלגת הציונות הדתית. אולי מתאים יותר: הציניות הדתית.
מול הפילוג הזה, החרדים מבשלים את מועמדותו של הרב לאו. אחרי האב ישראל מאיר לאו, והבן הרב דוד לאו, עכשיו גם אחיו, הרב משה חיים לאו, מתמודד על התקן המשפחתי. גם על משרת הרב הספרדי הקריטריון החשוב הוא הייחוס המשפחתי: דרעי תומך באחיו, הרב יהודה דרעי. אבל קולות ש״ס מפוצלים בגלל המועמדות של הרב דוד יוסף, אח של הרב הראשי ובנו של הרב עובדיה. בגלל הפיצול, לציונות הדתית יש מנוף מול יו״ר ש״ס: אם הוא לא יכבד את הדיל, גם לציונות הדתית יש מועמדים משלה. בימים כתיקונם הרב שמואל אליהו היה זוכה לתמיכת סמוטריץ'. אבל ספק אם יזכה לכך בגלל הזיהוי שלו ושל בנו השר עמיחי אליהו עם עוצמה יהודית. אתמול נוסף שם חדש ולא מוכר לרשימה: הדיין הוותיק הרב עמוס מיכאל מתכוון להציג מועמדות. לא זכיתי להכיר את כבוד הרב, אבל עלתה בדעתי מחשבה עגומה: הוא לא בן של ולא אח של ולא אבא של. מה הסיכוי שלו?
