לאחרונה אני חושב הרבה על פילים. הפיל היה הנשק הסודי של אנטיוכוס אפיפנס נגד כוחות המכבים. הפיל – הטנק של העת ההיא – הוא חיה אימתנית, דורסנית וזרה לחלוטין לנוף הארצישראלי. אלא שהוא לא סימל עוצמה צבאית כוחנית ודורסנית בלבד. כיצור מסתורי של האלים, הוא גילם את עליונותה ושתלטנותה של התרבות ההלניסטית. אף שהמפגש עם תרבות יוון היה במידה רבה חיובי, הפיל ההלניסטי נטע בעם ישראל זרעי פורענות וחורבן דרך החדרת "עיקרון השלישי הנמנע". לפי העיקרון הזה, שייסד פרמנידס ופיתח אריסטו, כל טיעון שמעלים לדיון הוא אמת או שקר, ואין אמצע. הכול בינרי. בהחלתו העקבית של העיקרון הזה בכל דיון ומחלוקת נמצאים שורשי הפלגנות, המחנאות ופוטנציאל מלחמת האחים.
לא כך היא דרכה של תורה. ההיגיון היהודי ההלכתי הוא רב־ערכי. יש אמיתות ושקרים מוחלטים, כמובן, אולם הגישה היהודית הקלאסית מניחה שבמקרים רבים מספור שתי אמיתות יכולות ואף חייבות לדור ביחד. זאת משמעות הכלל הידוע "אלו ואלו דברי א־לוהים חיים" (עירובין י"ג עמוד ב'). רבי יום־טוב בן אברהם אל־אשבילי (הריטב"א) פירש את הכלל הזה כך: "שאלו רבני צרפת ז"ל, היאך אפשר שיהו שניהם דברי א־לוהים חיים, וזה אוסר וזה מתיר? ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה, הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר. ושאל לקדוש ברוך הוא על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם". הבינריות העקבית היא מהיהדות והלאה, כי לרוב יש אמת גם בעמדת החולק.
כל המגזרים בישראל חייבים להפסיק לאלתר דיונים סביב פיל הבינריות ההלניסטי. "עיקרון השלישי הנמנע" הוא מרשם לאסון ההתבצרות המגזרית, נטע זר ורעיל בכרם ישראל. את הפיל הזה חייבים לגרש.
יש עוד פיל שחייבים לטפל בו: לפי פסיכולוג המוסר הידוע ג'ונתן היידט, הפיל הזה הוא אנחנו. בספרו רב־המכר "למה אתם תמיד צודקים" טוען היידט באופן מנומק ומתועד שאנשים אינם נוקטים עמדות מוסריות וערכיות בגלל סבירותם ההגיונית או המדעית. הם מחזיקים בדעותיהם בגין נטייתם האינטואיטיבית. להמחשת התזה מדמה היידט את האדם לפיל שיש עליו רוכב. הפיל מייצג את האינטואיציה המוסרית, הניזונה מעמדות ערכיות. הרוכב, לעומת זאת, הוא שכלו. השכל תלוי לגמרי באינטואיציה המוסרית, וכל פועלו הוא לספק הצדקות הגיוניות לדעות שהיו לו כבר ממילא. היידט מסביר שדיונים על פוליטיקה ודת מידרדרים לצעקות, לרגש, לכעס ולתסכול, משום שבמהותם הם אינם אובייקטיביים או הגיוניים. הם יוצאים מהאינטואיציה האינטימית של האדם כשהם עטופים בעטיפה שכלית מדומה. לא שיחות נפש ולא דיונים ענייניים יש כאן, אלא שיח חירשים, התקפות חזיתיות בין פילים.
אין מקום לייאוש. היידט מצא שערכיו האינטואיטיביים של כל אדם עלי אדמות ניזונים משישה ערכי יסוד, ובקבוצות שונות מודגשים ערכים אחרים. אצל ליברלים, לדוגמה, ערכי היחיד והדאגה לזולת מושלים בכיפה. אצל שמרנים העם מקבל חשיבות רבה, וגם לקדושה יש מקום חשוב. לצד אלה כל אדם רוצה להיות מקובל ומוערך בקבוצות שהוא משתייך אליהן.
נוכל להתעלות מעל שיח החירשים הפוליטי או הדתי כשכל אחד יכיר בקיומו של הפיל האישי שלו ובקיום הפיל של זולתו, כשכל אחד יבין שהוא אינו ניזון מהוכחות מוחלטות אלא מאמיתותיו הפנימיות. הידברות כנה ומכבדת, ללא מקום לרגש, תחשוף את קיומם של הערכים המשותפים המובנים של כל אחד. התובנה הזאת, לצד הרצון להסתדר עם הקבוצה כולה, פותחים את הפתח להסכמות ללא השמצות ופגיעות.
הקיצונים מימין ומשמאל שהשתלטו על חיינו ומסכנים את קיומנו ימשיכו לרכוב בטירוף צדקני על פיליהם ולהתנגש זה בזה. אם הרוב בעם לא ירחיק אותם, תוך הכרה במשותף ובכך שהאמת אינה נכס של צד אחד בלבד, נמצא את עצמנו מעוכים כמו אלעזר החשמונאי.
פרופ' ג'פרי וולף הוא מרצה לשעבר במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר־אילן
