בית המשפט העליון יתכנס בעוד כשלושה שבועות לדיון מכריע בעתירות לגיוס נשים לתפקידי לחימה ביחידות מובחרות וביחידות חי"ר מתמרנות. הדיון יתקיים בצל קרב תעמולה לפתיחת תפקידי הלחימה כולם לנשים, בטענה שאין הבדל בין המינים.
יכולנו לצפות שמסע התעמולה הזה יתמתן לאחר שהפוגרום ב־7 באוקטובר הזכיר לנו את חשיבותו הגורלית עדיין של צבא חזק, ואת מציאות החיים הפשוטה: רק גברים נלחמים בסמטאות עזה, ולכולנו יש יחס שונה לנפילת נשים בשבי. אך ההפך קרה. הקמפיין התעצם, והתנקז לטענת סטיקר: גבורתן של הטנקיסטיות המופלאות בקיבוץ חולית, ושל לוחמות נוספות באותו יום נורא ואיום, סגרה את הדיון. עכשיו ברור לכול, טוען הסטיקר, שנשים מתאימות לכל תפקיד לחימה.
את מחיר התעמולה האגרסיבית, המנותקת, עלולות לשלם טובות בנותינו. "פורום חירות וכבוד האדם" עתר לבג"ץ למענן – נשים ששואפות לתרום ככל יכולתן למדינה, לעם, ומקבלות החלטות על בסיס מידע שלמרבה הדאגה, לא כולל את כל האמת. האמת לגבי גופן, לגבי המחירים שיידרשו לשלם.
האמת יציבה כסלע, לא מתרשמת מרוח הזמן. את האמת הזאת הביא הפורום בפני בג"ץ בחוות דעת מקצועית של פרופ' יובל חלד, לשעבר הפיזיולוג הראשי של צה"ל. והאמת היא, כפי שקובע פרופ' חלד, שההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים לגברים קשיחים, קטגוריים, ומשיתים סיכון מוגבר על נשים לא רק בשירותן בתפקידי קצה קרביים אלא בעצם ההשתתפות במיונים ובהכשרה לתפקידים הללו.
פרופ' חלד מבהיר בחוות דעתו כי ההבדלים בין גברים לנשים "אינם רק בממוצע: הנשים החזקות ביותר חלשות, באופן קטגורי, גם מגברים שאינם החזקים ביותר". חוות דעתו מפנה למחקרים רבים, ובהם מחקר השוואתי רחב המוצא ש"האישה החזקה ביותר בקרב קבוצת הנשים במחקר מוקמה בשליש התחתון של הישגי קבוצת הגברים". פרופ' חלד חתם את חוות דעתו כך: "מהלך פתיחת הליכי המיון וההכשרה ליחידות מיוחדות ומובחרות בפני נשים עלול להסתיים בנשר גבוה ובמספר גדול של חיילות פצועות, וזאת רק כדי לאתר את החיילת הבודדת או את החיילות הבודדות, אם בכלל, שתעמודנה בעומס הנדרש. וגם אם אותה חיילת או חיילות בודדות תימצאנה, ככל הנראה הן לא ישתוו ליכולות הרלוונטיות למקצוע של חבריהן הגברים ליחידה במהלך השירות, מה שעלול לגרום לסיכון מוגבר עבורן ואולי גם עבור היחידה כולה, בשגרה ובשעת מלחמה".
עוד הדגיש את המובן מאליו: "מובן שאין במסקנה זו כדי לפגוע בשילובן המבורך של נשים בכל תפקיד אחר בצבא; היחידות המיוחדות והמובחרות, מבחינת העומס והמאמץ הנדרשים בהן, לא דומות לאף תפקיד אחר, והנזקים האפשריים עלולים להיות חמורים, כמותית ואיכותית".
חשוב לציין: הדברים אינם במחלוקת. צוות מקצועי שמינה הרמטכ"ל הקודם, בתגובה לעתירות לבג"ץ, הסיק מסקנה זהה: "הצוות ממליץ, לעת הזו, לא להרחיב את שירות הנשים לתפקידי לחימה ביחידות מיוחדות ומובחרות". אלא שהרמטכ"ל השליך את מסקנות הצוות לפח. הצבא ביטל תנאי סף פיזיולוגיים שהצוות המליץ לקבוע, כדי להקטין את הסיכון לפציעות אצל נשים אפילו ביחס לתפקידים עצימים פחות; הודיע על פתיחת פיילוט לשילוב נשים בשריון מתמרן, וזאת אף שאין לכך היתכנות של ממש לפי עמדת הצבא עצמו; ופתח בפיילוט לשילוב נשים בתפקידי לחימה ביחידה 669, ביהל"ם ולאחרונה גם בסיירת מטכ"ל. הכול, כאמור, בניגוד להמלצות הצוות המקצועי שמינה הרמטכ"ל.
את מחיר ההרפתקה עלול לשלם הצבא, ולכן כולנו, אבל בראש ובראשונה הנשים. יושת עליהן סיכון מוגבר לפציעות, גבוה מהרבה מזה שמושת על גברים; והפציעות הללו עלולות לדרוש זמן החלמה ממושך, ויהיו כרוכות בכאב ובסבל. יש היום פצועות שלא מסוגלות לעמוד ברצף ולו לפרק זמן קצר, גם שנים אחרי סיום השירות כלוחמות שלא ביחידות מובחרות.
לפני עשור כתב פרופ' מרק גלזרמן בספרו "הרפואה המגדרית": "כפי שעד היווסדה של רפואת הילדים נתפסו הילדים כמבוגרים קטנים, כך מבחינה רפואית מתייחסים לנשים כאל גברים קטנים". גיוס נשים ליחידות מובחרות ומתמרנות לפי אותם קריטריונים שפותחו בעבור גברים, על אף שונות פיזיולוגית ניכרת בין המינים, פירושו התייחסות לנשים כאל "גברים קטנים"; נשים לא זוכות להתייחסות אליהן ואל צורכיהן בפני עצמן. מודל כזה מגדיל מאוד את הסיכון לנשים.
הפיזיולוגיה לא השתנתה ב־7 באוקטובר. גבורת הלוחמות בשעה האפלה ההיא ראויה לכל הערכה; היא לא מורידה ולא מעלה בשאלה העקרונית של היתכנות גיוסן לתפקידי קצה קרביים. ניצול סיפורי הגבורה לטובת קידום העמדה התומכת בגיוסן אינו אלא דמגוגיה. יש לקוות שבית המשפט העליון ידע להדוף אותה למען כולנו, אבל קודם כול למען טובות בנותינו.
עו"ד צפנת נורדמן היא מנכ"לית "פורום חירות וכבוד האדם"
