אפי נוה, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, נחשד לאחרונה במתן שוחד לנשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, השופט איתן אורנשטיין, לכאורה במטרה ששופטת מסוימת לא תמשיך לשפוט בתיקים שמשרדו של נוה מייצג. יש לציין כי העבירה של מתן וקבלת שוחד היא מהחמורות בדין הפלילי, שכן מעבר לחוסר מוסריותה היא מערערת את יסודות הממשל התקין והשוויון בפני החוק.
בישראל, עבירות אלו מוסדרות בחוק העונשין, התשל"ז-1977. החוק מגדיר עבירות שוחד באופן שמבחין בין מתן שוחד וקבלת שוחד, כאשר העונשים על עבירות אלו עלולים להגיע לשבע או עשר שנות מאסר בהתאמה. כדי להוכיח עבירת שוחד, יש נדרשים מספר מרכיבים מרכזיים: המקבל חייב להיות עובד ציבור, ועל התביעה להוכיח כוונה פלילית, להראות כי ניתנה תמורה בעד השוחד ולהוכיח קשר סיבתי בין המתת לפעולה האסורה.
עם זאת, למרות שהחוק דורש פורמלית שיהיו נותן ומקבל שוחד כדי להרשיע בעבירת שוחד, בפועל ניתן להרשיע מקבל שוחד גם אם נותן השוחד לא הורשע, ולהפך. דוגמה לכך היא פרשת דודי אפל. אפל הורשע במתן שוחד לראש עיריית גבעת שמואל, זמיר בן ארי, אך בן ארי עצמו לא הואשם בקבלת שוחד, כיוון שבן ארי שכנע את הפרקליטות בכך שלא קיבל שוחד בשימוע. למרות הרשעתו במספר אישומי שוחד, אפל נדון לשלוש שנות מאסר בלבד.
במקרה של נוה ואורנשטיין, מדובר על הסרת השופטת גנות לכאורה מהמחלקה הנזיקית. בשיחות בין השניים, נוה מדבר על חוב כלפי אורנשטיין והאחרון מאשר כי פרע את החוב. שיחות אלה לכאורה מצביעות על כוונה פלילית, כאשר התמורה המדוברת היא השפעה על המשך כהונת השופטת במחלקה שבה מייצג משרדו של נוה. התשתית לעבירת השוחד כוללת גם את ההבנה שהן הנותן והן המקבל פעלו מתוך כוונה פלילית, ושניהם היו מודעים לפעולתם הבלתי חוקית. ניתן לראות את השיחות כהוכחה לכאורה לכוונה פלילית, כאשר נוה ואורנשטיין מביעים בצורה ברורה את הבנתם לגבי טיב ההסדר ביניהם.
מול האשמות אלו, קיימות מספר טענות הגנה אפשריות. למשל, ניתן לטעון כי מדובר בשיחה הומוריסטית בין חברים, ולא במערכת יחסים של משחד ומשוחד. כמו כן, ניתן לטעון שהשיחות בין נוה ואורנשטיין היו חלק מדיאלוג פוליטי במסגרת הוועדה למינוי שופטים, ולא היוו עבירת שוחד. נוסף על כך, ניתן לטעון כי השופטת גנות בחרה לפרוש מיוזמתה ולא בגלל דרישת נוה, כשאף היא עצמה פנתה אליו כדי לקדם את קידומה. התביעה תידרש להתמודד עם טענות אלו כדי להוכיח כי אכן התקיימה כוונה פלילית ותמורה ממשית בעד השוחד.
פרשת נוה ואורנשטיין מציבה אתגר משמעותי בפני מערכת המשפט בישראל, שמעמדה כבר נפגע בשנים האחרונות. המערכת חייבת להתמודד עם עבירות שוחד בנחישות, כדי לשקם ולשמור על אמון הציבור במערכת המשפטית ולוודא שהשחיתות לא תפגע בתפקודה התקין. מעבר למקרה הפרטני של נוה ואורנשטיין, עולה החשש כי השיטה המושחתת שמתארת הפרקליטות היא נורמה רחבה ומקובלת במערכת המשפט. אם נכונה טענת נוה, כי מדובר רק בקצה הקרחון וישנם מקרים נוספים של שיחות דומות, נדרשת חקירה מקיפה לחשיפת כל הממצאים ודרוש ניקוי אורוות יסודי.
אחת מאבני היסוד של המדינה היא אמון הציבור במערכותיה. עבירות השוחד בישראל, בין אם ברשויות המקומיות, בפוליטיקה או במערכת המשפט, מכרסמות באמון הציבור במוסדות המדינה. לאור ריבוי פרשיות בשנים האחרונות, רק חקירה ממצה שתבדוק את הטענות ואת החשדות, תוביל להגברת אמון הציבור במערכת המשפט.
הכותב הוא מומחה למשפט פלילי, צווארון לבן וחוקתי וכיהן כיו"ר הפורום הפלילי הארצי של לשכת עורכי הדין.
