זכריה פסח הבר הי"ד עלה לארץ מארה"ב עם משפחתו כשהיה בן שמונה. למד בישיבת הר עציון, והמשיך לעסוק בתורה ולהעביר שיעורים תורניים גם לאחר יציאתו לאקדמיה. כחוקר צמחים התמקד בגנטיקה של חיטת הבר, במסגרת דוקטורט שהוא היה באמצע כתיבתו באוניברסיטת תל־אביב. איש אשכולות ואיש ספר שקרא ולמד בכל תחום. הידע הרב שלו ואהבת הארץ קיבלו ביטוי בטיולים משפחתיים רבים. זכור על ידי כולם כאיש חכם, חייכני, נמרץ ועוזר לכול.
כאשר נקרא למילואים לאחר טבח 7 באוקטובר, התייצב מתוך נכונות לשמור על המדינה. נפל בצפון רצועת עזה בו' בשבט, 16 בינואר. בן 32 בנופלו. הותיר אחריו את אשתו טליה, שלושה ילדים, הורים, אחים, משפחה מורחבת וחברים רבים שיזכרו אותו באהבה ובגעגועים.
אנו מביאים כאן פיוט לחג השבועות שחיבר זכריה לקראת חג השבועות תשע"ו (2016), ולצידו פרשנות מפורטת, שבה הראה את מקורותיו במקרא ובדברי חז"ל.
במכתב שצירף לפיוט הוא כתב: "בשנים האחרונות תוסכלתי מאוד מהעובדה שנוהגים לשיר זמירות שבת לרוב במשך כל השנה, אבל כשמגיעים לחגים השולחן או ריק מזמירות, או ששרים קטעים קצרים מהתפילה מבלי שירה ופואטיקה שמחוברת לכל חג בפני עצמו. לכן כתבתי זמר לכבוד חג השבועות, ולוואי שמישהו גם היה מחבר לזה לחן ייחודי, וגם בתקווה שיתעורר הציבור ויכתוב עוד ובעזרת השם אולי אפילו ייצא זמירון לחגים. הבנתי שבימי הביניים כן חוברו שירים ופיוטים לחגים, אבל הזמר הזה הוא גם תקווה לחיבור הדור שלנו עם דורות קודמים של כתיבה יהודית, וגם לגרום לאתערותא דלתתא לשיר זמירות בשולחן החג".
חלקי הפיוט מתייחסים למרכיביו ושמותיו השונים של חג השבועות.
חג השבועות
וקצרתם את קצירה. קצירת העומר בט"ז ניסן, על פי ויקרא כג, י.
לקיים ספירה תמימה. כמו שנאמר "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (שם טו).
חג הביכורים
בהקריבכם מנחה חדשה. על פי במדבר כח, כו. בשבועות מביאים מנחה מהתבואה החדשה, האסורה עד אז.
קומו ונעלה למשורר. על פי משנה ביכורים ג, ב-ד. היו מתכנסים ב"עיר של מעמד", הממונה היה קורא "קומו ונעלה ציון", וכשמגיעים לבית המקדש היו הלויים, המשוררים, שרים לכבוד הביכורים.
יש בו גורן לא אוסר. על פי משנה ביכורים ב, ג. בשונה מתרומה ומעשר, שעד הפרשתם אסור לאכול מן היבול, מצוות הביכורים אינה יוצרת איסור לפני קיומה.
חג מתן תורה
אנא נפשי כתיבת יהב. על הפסוק "אָנֹכִי ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", דרש ר' יוחנן שהמילה "אנכי" היא ראשי תיבות של "אנא נפשי כתבית יהבית". כלומר, שכביכול ה' כתב את עצמו בתורה ונתן את עצמו לעם ישראל.
עם שני לוחות התייצב. על פי שמות לד, א-ז. משה רבינו נצטווה לפסול לוחות שניים אחרי חטא העגל, והתייצב לפני ה' בהר סיני. שם נתגלו לו י"ג מידות של רחמים, כדרך לתיקון ותשובה.
לומד בנשף אחר הסב. לפי המדרש, עם ישראל היה שקוע בשינה ולא השכים למתן תורה, וכדי לתקן זאת נוהגים להיות ערים בליל החג וללמוד תורה.
"עצרת"
בבקשה מכם בנים. על פי המדרש המובא ברש"י על ויקרא כג, לו, שמיני עצרת נקרא כך משום שהקב"ה רצה שעם ישראל יישאר איתו לחג מיוחד להם לבד, בלי העמים האחרים שהשתתפו לאורך חג הסוכות.
עם שבעה מול שבעים. על פי דברי הרמב"ן על ויקרא כג, לו, ששבועות הוא בבחינת היום השמיני של פסח, כמו שמיני עצרת בסוכות. כלומר, שבועות כיום השמיני של שבעת ימי פסח, בהשוואה לימי סוכות שבהם קרבים שבעים פרים.
מקרא שמחה ולבנים. על פי דברי הספרא על המילים "מקרא קודש" (ויקרא יב, ד): "ובמה אתה מקדשו? במאכל, במשתה ובכסות נקיה". וכפי שהרחיב הרמב"ן שם: "שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצווה היא על ישראל להיקבץ בבית האלוהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפילה והלל לאל בכסות נקיה, ולעשות אותו יום משתה".
אחד משלושת הרגלים
ייראה כל זכורך. מופיע בכמה מקומות בתורה כציווי על עלייה לרגל בשלוש הרגלים
שתי מעות מעה. על פי משנה חגיגה א, ב. בית שמאי ובית הלל נחלקו לגבי העלות המינימלית של קורבנות העלייה לרגל, איזה קורבן צריך להיות שווה לפחות מעה כסף ואיזה קורבן שתי מעות.
מעוות יתקון שבעה. על פי קהלת א, טו, "מעוות לא יוכל לתקון". אך את קורבנות העלייה לרגל אפשר להשלים בשבוע שלאחר החג.
אסרו חג למיטה. היום שלאחר שלוש הרגלים מכונה "אסרו חג", על פי תהילים קיח, כז: "אֵ־ל ה' וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ". ומפרש הרד"ק שהיו קושרים את הקורבן למיטה עד זמן הקרבתו.
עוד על אישיותו, תורתו ועבודתו של זכריה, אפשר ללמוד באתר שהוקם לזכרו: www.zechariahhaber.com
