סוגיית גיוסם של החרדים לצה"ל מהווה מוקד למתחים וקונפליקטים בחברה הישראלית מזה עשורים רבים. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להגיע להסדרה של הסוגיה, נראה כי הפתרון המיוחל עדיין רחוק מלהתממש. אולי דווקא כעת, כשהנושא הגיע לנקודת רתיחה, הגיע הזמן לשנות את נקודת המבט.
ראשית, חשוב להבין כי גיוס כפוי של צעירים חרדים בהיקף נרחב אינו פתרון יעיל בשום צורה. ההיסטוריה מלמדת כי צעדים אגרסיביים נגד קבוצות שלמות באוכלוסייה נדונים לכישלון חרוץ, כפי שהתרחש במשטרים דיקטטוריים רבים ברחבי העולם. מדינות כמו ברית המועצות, סין ואינדונזיה שילמו מחיר כבד על ניסיונותיהן לאכוף את החוק על קבוצות שלמות שסירבו לציית לו. במקרים קיצוניים, ניסיונות כאלה מובילים אף להפעלת אלימות קשה, כפי שקרה ב"מחנות החינוך מחדש". בדמוקרטיה חשוב לזכור כי מערכת אכיפת החוק, ובמיוחד זו הנוטלת מהאזרח את חירותו, מיועדת למקרים חריגים וקיצוניים בלבד, ובוודאי לא נועדה לשימוש בכוח נגד ציבורים שלמים.
יתרה מזאת, האפשרות למאסר המוני של סרבני גיוס, מעבר לעלויות העצומות הכרוכות בכך, אינה ישימה. מערכת הכליאה בישראל סובלת ממחסור חמור, המוביל לעתים אף לשחרור מוקדם של מחבלים ועבריינים כדי לפנות מקום במתקני הכליאה. עובדה זו אינה זוכה לתשומת לב מספקת בשיח הציבורי הסוער סביב הסוגיה. בואו נהיה מציאותיים, גם אם ננקוט בצעד שכזה, הסיכוי לתוצאות משמעותיות בטווח הקצר נמוך ביותר. האתגר שלפנינו דורש חשיבה יצירתית המתחשבת במגבלות המציאות, ולא פתרונות כוחניים ומיושנים.
הפתרון, לדעתי, טמון בשינוי נקודת המבט על כל תהליך הגיוס בפרט, ועל היחס לחיילים בכלל:
– ראשית, יש להכיר בעובדה הבסיסית שכיום, בשל היות הגיוס חובה, לא מעט חיילים משרתים בחוסר מוטיבציה. העלות של אחזקתם בצבא עולה על התועלת שהם מביאים. גיוס המוני של חיילים נוספים ללא מוטיבציה ותמריצים מתאימים, רק יגדיל את העודפות בצבא מבלי לתרום לו באופן משמעותי.
– יש ליצור מסלולי שירות גמישים ומגוונים, התואמים את הצרכים והערכים של הציבור החרדי, כמו גם של ציבורים אחרים המתגייסים.
– יש להרחיב את אפשרויות השירות המקוצר הקיימות כבר כיום, כדי לאפשר ליותר חרדים המעוניינים להתגייס ולתרום למצוא את הדרך לעשות זאת.
– במקביל, יש לאפשר מסלול שירות ארוך יותר למעוניינים בכך, אך רק על בסיס בחירה אישית ובמודל הדומה לשירות הקבע. כך יוכל כל צעיר ישראלי, ללא קשר לרקע שממנו הוא מגיע, לבחור בדרך המתאימה לו מבלי להתפשר על זהותו.
– חשוב להימנע מהנחלת ערכים ותפיסות עולם בכפייה, ולהתרחק מתפיסת "כור ההיתוך".
– ואולי החשוב מכול – יש לתגמל את המשרתים בצורה הוגנת, חילונים כחרדים, הן בשירות מקוצר והן במסלולים ארוכים יותר, בהתאמה למשך השירות ולתפקיד. הכרה בתרומתם של החיילים באמצעות תגמול ראוי תעודד הצטרפות רחבה יותר למערך המשרתים.
ועוד נקודה חשובה – עלינו להבין שהמושג "שוויון בנטל" הוא אשליה. שוויון מוחלט בכל נטל שהוא הינו פיקציה המשמשת לרוב למטרות פוליטיות. בכל מבנה חברתי אנושי קיימים הבדלי מעמדות ותפקידים מגוונים המאוישים, למרבה היופי, על ידי מגוון אנושי רחב, חרף הפערים.
כשם שיש שונות בתרומה בין מערך השדה ליחידות העורף, בין לוחם לטבח, בין נהג משאית לטייס קרב, בין חייל בגלי צה"ל לתוכניתן ב-8200 שירוויח בתום שירותו שכר התחלתי גבוה, כך גם הציפייה לחובות זהות לחלוטין מכל מגזר אינה מציאותית. לכל מגזר צרכים ייחודיים, ולכן יש ליצור שוויון בחובת הגיוס לתקופת זמן מסוימת, אולי אף מקוצרת, ולאחריה כל משתחרר יוכל לבחור כיצד ימשיך את דרכו.
ונקודה נוספת למחשבה: צה"ל במתכונתו הנוכחית הוא ארגון ענק ומורכב הסובל משיתוק מתמשך. מזה עשורים שלא עבר תהליכי התייעלות מהותיים, אם בכלל. מערכותיו מיושנות ומסורבלות, הבירוקרטיה עודפת, וקיימת אבטלה סמויה ניכרת. העלויות התקציביות הנדרשות לתחזוקת הארגון ממשיכות לעלות שנה אחר שנה, מבלי להביא בחשבון את נטל הפנסיות התקציביות.
לאור זאת, ייתכן שכדאי תחילה לבצע תהליכי ייעול ושדרוג שיחזקו את צה"ל ויזרימו בו רוח חדשה, לפני שנשקול להוסיף אליו אלפים או עשרות אלפי חיילים נוספים. תהליכים כאלה יכולים לשפר את יעילותו, לחסוך במשאבים יקרים, ולהביא לשיפור ניכר של יכולותיו המבצעיות והתפקודיות.
לסיום: בימים אלו, אנו עומדים לחגוג את חג השבועות, המהווה המשך ישיר לחג הפסח, הידוע גם כ'חג החירות'. ראוי לציין כי אנו חוגגים את החירות, ולא בהכרח את השוויון. החירות היא זו המאפשרת לנו להתקיים כעם, ודווקא ברגע השיא, כאשר הצלחנו במשימתנו ועמדנו יחדיו למרגלות ההר לקבלת התורה, הגענו למצב של 'כאיש אחד בלב אחד'.
הזכות לחירות הבחירה של הפרט במסלול חייו היא ערך יהודי מהותי, וגם עיקרון מרכזי בתפיסה הליברלית. על מדינה המכבדת את אזרחיה לאפשר להם מרחב משמעותי של בחירה, תוך יצירת מערכת תמריצים חיובית ושוויון הזדמנויות. שילוב מתחשב וגמיש של הציבור החרדי בשירות הצבאי, מתוך כבוד לאורח חייו הייחודי, יתרום לא רק לביטחון המדינה אלא גם לחוסנה הכלכלי בטווח הארוך.
חברה המושתתת על ערכי חירות, שגשוג ושיתוף פעולה, תמיד תהיה חזקה יותר מחברה המנסה לכפות אורח חיים אחיד על כל אזרחיה. הגיע הזמן שנפנים זאת, הן ביחס למחלוקות הפוליטיות הרבות והן בהקשר של האתגר הכרוך בשילובו של המגזר החרדי בחברה הישראלית.
