אפשר ללמוד לא מעט על מסעדה מהאופן שבו היא מתחזקת את השירותים שלה. הכלל אומר שככל שהם יותר נקיים ושמורים, כך אפשר לסמוך יותר על רמת ההיגיינה במטבח שלה. ובכן, לא רק שהשירותים ב"נדב קינוחים" מתוקתקים להפליא, אלא שבאופן מפתיע מוצעות בהם מגבות אישיות צחורות לייבוש הידיים, ולוגו המקום רקום עליהן בזהב. מה אפשר להסיק מזה? יומרנות ושאפתנות, התעקשות על חומרי גלם מובחרים גם היכן שאף אחד אחר לא חשב עליהם והצבת סטנדרט חסרי תקדים.
ובאמת, שום דבר לא סטנדרטי במקום הזה, החל משמו "נדב קינוחים". הנדב שמאחוריו הוא נדב חן, שגילה את עולם הקינוחים כשטייל באוסטרליה בטיול הגדול אחרי הצבא. הוא החל לעבוד בקונדיטוריה, תחילה כשוטף כלים עד שהתקדם ולמד את רזי המקצוע. כשחזר לארץ הגשים את חלומו כשהחל להמציא ולייצר קינוחים עבור מסעדות ובתי קפה בתל־אביב. ההתלהבות הייתה מיידית וכך הפך "קינוחים" לשמו השני. ביחד עם חבר ילדות העביר את העסק לרמת־ישי ובנוסף למכירת מבחר מסחרר של מאפים מתוקים ומלוחים, לחמים ועוגות הוא פועל כבית קפה.
עם השנים הפך שם נרדף לתוצרת מוקפדת, אבן שואבת עבור תושבי הצפון ועצירת חובה עבור כל תייר שעובר בסביבה.
המתחם כולל בעיקר מדפים עמוסים בסחורה טרייה שמתחלפת ללא הפסקה, ובחלקו הוקצו מקומות ישיבה עבור הסועדים, לצד שטח חיצוני ומקורה.
מייד כשהתיישבנו הונחו על השולחן כד מים וכד סודה צוננים, ומן הראוי שמסעדות ארצנו יאמצו את המנהג המרענן הזה. הרמה הגבוהה נשמרה גם במבחר המצומצם של האלכוהול עם נציגות של "מטר", הסדרה הכשרה של יקב פלטר. דגמנו רוזה 2021 שהיה צעיר, פירותי וצונן לצד סיידר קר עם נענע. והנה עוד משקה ראוי לאימוץ, במיוחד עם בוא הקיץ.
התפריט עצמו, גם אם הוא כולל הבלחות מעניינות פה ושם, לא חורג מגזרת הפסטות־קישים־סלטים־כריכים. אחת ההבלחות האלו היא קוואטלי בחמאת מרווה. מאז שעלתה העונה השנייה של "הטבח" (פחות טובה מהראשונה, אסקפיסטית מדי לזמננו ובכל זאת מומלצת לצפייה) אין מי שראה אותה ולא חלם מאז על קוואטלי. פה מגישים את קונכיות הפסטה הקטנות ברוטב לימוני וחרפרף, עם נוכחות של שום, נגיעות צ'ילי וטונות של פרמז'ן. התוצאה מנחמת ומסעירה בעת אחת, כזו שחובבי החמצמצות יעופו עליו. כל הפסטות טריות ומיוצרות במקום, אז נדרשנו לדגום גם לזניה, בהתחשב במגוון שכולל לזניית בצל, לזניית תרד וברוקולי, כזו עם חצילים ואפילו עם בטטה, תפוח אדמה וגבינות. המדובר בריבוע עצום של שכבות פסטה חרוכות מלמעלה ממכת האש שקיבלו בתנור, רכות וספוגות רוטב עגבניות סמיך מלמטה וביניהן פיקורינו, עגבניות ועשבי תיבול לרוב. עוד ניסינו כריך מוצרלה עם פסטו ועגבניות שהתגלה כדי סתמי.
או אז הגיע החלק הכי מספק בארוחה – צעידה לוויטרינה, שהיא בבחינת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ובחירת סיום מתוק. הלכנו על פחזנית ממולאת בפסיפלורה (עשירה, קרמית, אוורירית ומעודנת) ומאפה שמרים מדופדף וחמאתי במילוי חלווה ושוקולד, שהיה שווה את כל הקלוריות שהוא ודאי ניחן בהן.
"נדב קינוחים" מציע מנות עשויות היטב שהן קצת מעבר לבנאליה, אך נשאר באזורי ה"בית קפה חביב". ובכל זאת, אם אתם באזור, כדאי להגיע ולו בשביל אימפריית הקינוחים המרשימה. מלבד התוצרת המקומית, מחזיקים כאן בשלל מוצרים משלימים שיסדרו כל מזווה, כגון גבינות, ממרחים, רטבים ועוד. גם אם אתם אופים מחוננים וגם אם אתם משתייכים לאסכולת ה"קניתי במו ידיי", מדובר במקום המושלם להצטייד בו לקראת שבועות ובכלל.
