אין לב ישראלי שלא התרחב אתמול, ולו לרגע אחד, מול המבצע ההירואי לשחרור ארבעה מהחטופים המוחזקים בעזה. נועה ארגמני, אלמוג מאיר, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו, שנחטפו מהמסיבה ברעים והוחזקו בשבי 246 ימים, שוחררו במבצע נועז, מלא תושיה, שלמרבה בכאב גם גבה מחיר כבד. את מחיר חייו של לוחם הימ"מ מפקד הצוות פקד ארנון זמורה ז"ל, שנפל במהלך המבצע המוצלח. תחושת הגאווה והשמחה שאפפו את כולנו לא פסחו מטבע הדברים גם על המערכת הפוליטית. מוצאי השבת אמורים היו לעמוד בסימן פרישתה הצפויה של סיעת המחנה הממלכתי ממשלת האחדות, ולמעשה בסימן פירוק האחדות וחזרה למבנה המחנות הדו גושי בכנסת ובמערכת הפוליטית כולה. בצל המבצע המוצלח נתן בני גנץ לנתניהו ולממשלה עוד יממה, זו תסתיים ככל הנראה הערב וממשלת ישראל תשוב למבנה של ה-6 באוקטובר.
למרבה הצער, כמו בסיפור של פרישת המחנה הממלכתי מהקואליציה, גם בשדה האסטרטגי מבצע החילוץ לא מסמן תחילתו של שינוי. אכן, המבצע המדהים לחילוץ החטופים השיב לחיק משפחותיהם ארבעה מהם. אולם, לא צריך להיות אסטרטג בכיר כדי להבין שתמונת המצב היסודית לא השתנתה. ספק אם אפילו גופי המודיעין יודעים כמה חטופים ישראלים מוחזקים עדיין בחיים בעזה, אך ברור שמבצעי חילוץ שכאלו לא יוכלו להשיב הביתה את כולם. במשך למעלה משבעה חודשים של מבצע צבאי בתוככי הרצועה שחרר צה"ל באמצעים צבאיים שבעה חטופים בלבד. גם אם נניח שבידי חמאס מוחזקים עדיין בחיים עשרות בודדות בלבד של חטופים חיים, לא ניתן יהיה לשחרר אותם בדרך המרגשת הזו. שעון הזמן הולך ואוזל, חלק מהחטופים כבר לא שרדו ואחרים ספק עוד כמה זמן ישרדו. לכן, המאזן הבסיסי בנושא החטופים לא השתנה.
גם מצבה הבינלאומי של המדינה, נכון לעכשיו, לא צפוי להשתפר, ואולי להיפך. רק בסוף השבוע האחרון תקע מזכ"ל האו"ם עוד סכין בגבה של ישראל, שעלולה לסבך את מצבה בזירות נוספות. ההודעה הרשמית ולפיה ישראל תיכלל ב"רשימה השחורה" של מדינות וארגונים הפוגעים בילדים באזורי סכסוך – לצד רוסיה וארגוני הטרור דאעש, אל-קאעידה ובוקו חראם – היא אמנם לא מפתיעה, אבל עלולה להחריף את הקושי בו נתונה ישראל גם כך. להחלטות מסוג זה של גופים בינלאומיים ישנן השלכות על האופן בו פועלים גופים כלכלים בינלאומיים, מדינות זרות, ומערכות משפט במדינות שישראל זקוקה למערכת יחסים טובה אתן. התלות של ישראל בתעשיית ההייטק המקומית חריפה כמעט כמו התלות של נסיכויות המפרץ בנפט, וחברות עסקיות בתחומים הללו רגישות מאוד לאווירה בינלאומית עוינת. מוקדם להעריך עד כמה המצב חמור, אבל הסימנים המוקדמים רחוקים מלעודד.
ובדומה למצב האסטרטגי גם המשבר הפוליטי לא צפוי להיפתר. גם קואליציית ימין צרה, ולכאורה מהודקת יותר, לא תהיה מסוגלת להתמודד עם הפיל שבאמצע החדר – סוגיית הגיוס. הנושא הזה ימשיך לערער את יסודות הקואליציה, ותוך חודשים ספורים צפוי לפורר אותה מבפנים. ברגע שבג"ץ יוציא צווים מוחלטים בעתירות הגיוס, לקואליציה לא תהיה ברירה אלא להיכנס למהלך חקיקה מואץ. במהלך כזה – המקסימום שאליו החרדים מוכנים להגיע לא מתחיל אפילו להתקרב למינימום שהיברה הישראלית הלא חרדית מסוגלת לבלוע בעיצומה של מלחמה. אפילו בתוך קואליציית ה-64 ספק אם ניתן יהיה להעביר איזה שהוא חוק גיוס שיהיה מקובל על כל אגפיה. ולכן, אסור לתת לתחושות להטעות אותנו. המצב הפוליטי והאסטרטגי נותר כשהיה. שום בשורה טובה ברובד הזה לא הגיעה בסוף השבוע האחרון.
