מייסד התנועה הפלסטינית לקראת מלחמת העולם השנייה, היה נאצי גאה וידידו של אדולף היטלר. חאג' אמין אל-חוסייני היה המופתי הגדול של ירושלים, המנהיג הדתי של המוסלמים במה שהיא כיום ישראל אך אז נקראה "פלשתינה", ולאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית, שלט בה המנדט בריטי.
חוסייני היה זה שהפך את הסכסוך הערבי-יהודי מסכסוך בר פתרון על אדמה, לסכסוך בלתי פתיר על דת. חוסייני החליט שריבונות יהודית על אפילו סנטימטר ממה שהיה קודם לכן שטח עות'מאני, מנוגד לחוק האסלאמי .הוא קבע שמדובר לנצח באדמה מוסלמית דתית, חלק מהקדש – או "ווקף" – ועליה להיות מקודשת לאללה. הוא התנגד להקמת כל מדינה יהודית, קטנה ככל שתהיה, גם אם היא חלק מפתרון שתי המדינות שהציע אחוז גדול בהרבה מהאדמה למדינה עבור הפלסטינים.
חוסייני בילה את שנות מלחמת העולם השנייה בברלין, כאורחו של היטלר, ותכנן להרחיב את רצח העם של היטלר נגד יהודים מאירופה למזרח התיכון. הוא גם השתתף באופן פעיל ברצח העם של יהודים ואחרים בבלקן. כתוצאה מכך, הוא הוגדר כפושע מלחמה נאצי כשהיא נגמרה, ונאלץ להימלט למצרים כדי להימנע ממשפט ותלייה.
לאחר מותו, ירש אותו חניכו יאסר ערפאת, אשר הסתמך על טרור נגד אזרחים כמתודולוגיה העיקרית שלו להשמדת מדינת הלאום של העם היהודי. ערפאת דחה את ההצעות לפתרון שתי המדינות משום שלעולם לא יכול היה לקבל את קיומה של מדינה לעם היהודי.
לאחר מותו של ערפאת ב-2004, התקיימו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, בין פתח לחמאס. חמאס ניצח בבחירות 2006, וסקרים עד היום מראים תמיכה גדולה בהרבה בארגון האסלאמי הדתי מאשר בפתח החילוני קצת יותר.
אמנת חמאס אנטישמית ביסודה. היא מאשימה את היהודים ברוב הרעות החולות בהיסטוריה, מהמהפכות הצרפתיות והרוסיות ועד שתי מלחמות העולם: "אין מלחמה מתנהלת בשום מקום, מבלי שהאצבע שלהם תהיה בה". (סעיף 22). חמאס, כמו גם אנשי דת פלסטינים ביהודה ושומרון, מכריזים על הומוסקסואליות כחטא שדינו מוות וכן מתנגדים לכל סוג של שוויון לנשים.
אילו מדינת חמאס תחליף את ישראל "מהנהר לים", זה יהיה משטר תיאוקרטי קרוב יותר לזה של איראן מאשר לאוטוקרטיות של ירדן או מצרים. יהודים ונוצרים לא יורשו לחיות כאזרחים שווים במדינה כזו. ואכן, באזורים הנשלטים כיום על ידי חמאס, נוצרים ומיעוטים אחרים שאינם מוסלמים טוהרו מבחינה אתנית. חמאס היא חברת בת בבעלות מלאה של המולאות האיראנים, שמאז מהפכת האייתוללה רוחאללה חומייני ב-1979, רואים בישראל את "השטן הקטן" ואת ארצות הברית כ"השטן הגדול".
ה"קורבנות" הם לא העיקר
בהתחשב בהיסטוריה המלוכלכת ובמעמדה הנוכחי של הפלסטיניות, זה די מדהים שבין כל המאבקים בעולם, השמאל בחר בזה כמוקד העיסוק העיקרי שלו. סטודנטים שמאלנים לא מפגינים לטובת הכורדים, האויגורים, מתנגדי משטר איראנים או סורים שעוברים רצח עם על ידי הנשיא שלהם. יש יותר הפגנות למען פלסטינים מאשר אפילו למען קורבנות אוקראינים של התוקפנות הרוסית.
כיצד ניתן להסביר את המציאות המנוגדת לאינטואיציה הזו? זה די פשוט. המיקוד האמיתי של הפגנות אלו אינו בקורבנות לכאורה, אלא במבצעים לכאורה. המפגינים הם, למעשה, יותר אנטי-ישראלים מאשר פרו-פלסטינים. טורקיה, סוריה, עיראק ואיראן הן המדכאות ששוללות מעמד של מדינה מהכורדים. סין היא מבצעת האלימות נגד האויגורים. המשטרים הסוריים והאיראניים אחראים לאלימות נגד אזרחיהם. רוסיה, כידוע, היא זו שפלשה לאוקראינה.
השמאל לא שונא את המדכאים האלה. אבל הוא כן שונא את ישראל ואת בת בריתה העיקרית, ארצות הברית, כי הן מדינות מערביות עם שוק חופשי. כתוצאה מכך, הוא תומך באויבי המדינות הללו, שבמקרה זה – הם הפלסטינים. במלחמות קודמות תמך השמאל בוויאט קונג, בפול פוט, בצפון קוריאה ובקובה. תמיד הייתה יותר בהזדהות עם העבריינים לכאורה – סטאלין, היטלר, מאו, קסטרו וצ'ה גווארה – מאשר עם הקורבנות לכאורה.
כמובן, ישנם תושבי עזה אזרחיים שראויים לתמיכת השמאל (ואחרים). גם ביקורת מוצדקת על ישראל היא לגיטימית. אבל ביקורת לא פרופורציונלית ומומצאת על ישראל, במקביל לתמיכה חסרת פרופורציה בפלסטינים, שמשמעה הדרה או ביטול קורבנות אחרים – אינה הוגנת ואינה נכונה. החמאס, לא ישראל, הוא זה שאחראי לרוב – אם לא לכל – הקורבנות של האזרחיים הפלסטינים. אפשר וצריך לבקר את ישראל על אבדות אזרחיות שהיו ניתנות למניעה, למרות שרובם המוחלט כמובן אינם באשמתה. אבל כל זה לא מסביר או מצדיק את ההתמקדות הייחודית של השמאל בפלסטינים ובישראל.
גם הטענה השקרית שישראל היא מדינה "קולוניאלית" או "מתנחלת" אינה מסבירה את השנאה הנלהבת של השמאל העולמי כלפי ישראל. יש מדינות קולוניאליות אמיתיות ו"מתנחלות" כמו ניו זילנד, שהפגינה הרבה ביקורתיות כלפי ישראל ותמיכה בפלסטינים. אבל אף אחד לא מפגין נגד ניו זילנד, נגד טורקיה על הכיבוש בקפריסין או נגד פקיסטן על כיבוש קשמיר.
ניתן להסביר את ההתמקדות הלא פרופורציונלית בפלסטינים ובישראל רק על ידי שנאה קנאית למדינת הלאום של העם היהודי ולבריתה עם ארצות הברית, והרצון לראות במפלתן.
