תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי שפורסמו אמש ישנו את פני היבשת. בפעם הראשונה מזה שנים רבות, הקואליציה השלטת בפרלמנט האירופי צפויה להיות בעלת אופי ימני מובהק, כשבמרכז האג׳נדה נוכחת ההתנגדות להתפשטות האיסלאם הרדיקלי ביבשת. שינוי זה לא ישפיע רק על אירופה, האדוות שלו צפויות להשפיע על המציאות הגלובלית ובפרט על מלחמתנו הקיומית במזרח התיכון. הרכב הפרלמנט החדש מבשר בשורה טובה לישראל, שכן רבים מחבריו ידועים כתומכים נלהבים במדינה היהודית, והם צפויים לתמוך בהחלטות המיטיבות עמה בזירה הבינלאומית. השינוי המשמעותי הזה מזמן למדיניות החוץ הישראלית אתגר ששלובה בו הזדמנות נדירה, לעצב מחדש את מפת הקשרים עם בנות הברית שלה, בהתאם למציאות המשתנה ולבסס את מעמדה בזירה הבינלאומית.
מעטות המלחמות בהן החלוקה בין טוב לרע דיכוטומית וברורה כמו במלחמה הנוכחית שמנהלת מדינת ישראל בעזה מאז השביעי באוקטובר. המלחמה הזו מתנהלת כשמצד אחד ניצבת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שנוהגת באויביה במלחמה ובשגרה בסטנדרטיים מוסריים שאין להם אח ורע באף מדינה בעולם. מהצד השני ניצב ארגון טרור ברברי שזוכה לתמיכה רחבה באוכלוסייה ממנה הוא פועל, ומבצע פשעים נגד האנושות שלא נראו מאז השואה. למרות המובהקות המוסרית, למרבה ההפתעה התמיכה שישראל קיבלה ממדינות העולם המערבי דעכה במהרה, והלגיטימציה הבינלאומית שניתנה לה בימים שאחרי הטבח מתכלה מיום ליום. עם זאת, מתחת לפני השטח אנו עדים לשינוי מפתיע בפוליטיקה העולמית ביחס כלפי ישראל.
בכיר באחת ממפלגות הימין באירופה אמר למכר שלי בשנה שעברה שמדינת ישראל בוחנת את מפלגות השמאל והימין האירופאיות לפי דמותן לפני שלושים שנה. אמרה פשטנית זו עושה שכל כשמסתכלים על היסטורית התמיכה בישראל מצד מפלגות אירופאיות שונות במאה הקודמת. בעבר, מפלגות השמאל האירופאיות נמנו בין התומכות הנאמנות של ישראל בזירה הבינלאומית, ולעומתן מפלגות הימין הובילו מדיניות אנטי ישראלית, ואף היו בעלות זיקה לגורמים אנטישמיים ונאציים. לעומת זאת כיום, מפלגות השמאל מפנות עורף לישראל ואף נוקטות צעדים אנטי ישראליים המביעים תמיכה בארגון הטרור חמאס, בעוד מפלגות הימין מפגינות תמיכה נחרצת בישראל ועומדות לצידה ללא סייג במלחמתה הקיומית.
המגמה התהפכה
בצרפת למשל, מפלגת השמאל הסוציאליסטית בראשות פרנסואה מיטראן, הביעה בעבר תמיכה מובהקת בישראל, וצרפת עמדה לצידנו במתקפת הטילים על ישראל מעיראק במלחמת המפרץ. מנגד, ז׳אק שיראק, שעמד בראשות מפלגת הימין ״האיחוד למען תנועה עממית״, מתח ביקורת חריפה על פעולותיה של ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה והפציר בה להגיע להפסקת אש. כיום, המצב הפוליטי השתנה. מפלגת הימין "האיחוד הלאומי״ בראשות מרין לה פן נוקטת גישה פרו ישראלית מובהקת, עם אמירות מרחיקות לכת על תמיכתה במפעל הציוני ובזכותה הבלתי מסויגת של ישראל להגן על עצמה. לעומת זאת, מפלגת השמאל ״צרפת בלתי כנועה״ בראשות ז'אן לוק מלנשון, שזכתה בבחירות האחרונות למספר קולות דומה למפלגתה של לה פן, מסרב להגדיר את חמאס ״ארגון טרור״ גם אחרי הטבח המזוויע ב-7 לאוקטובר ונמנע מגינוי תקיף שלו.
באופן דומה, בשוודיה, מפלגת השמאל הסוציאל-דמוקרטית בראשות אינגבר קרלסון, הביעה בעבר תמיכה מובהקת בישראל, ועמדה לצידה בנושאים כלכליים ודיפלומטיים רבים. מנגד, מנהיג מפלגת הימין "המתונים" בשנות ה-80 וה-90, קרל בילדט, היה ביקורתי כלפי מדיניות ישראל ביהודה ושומרון, ומתח ביקורת על הפגיעה בזכויות הפלסטינים תוך קריאה להפסקת הבנייה בהתנחלויות. אותו בילדט אגב, כינה את ישראל רק חודשים ספורים לפני הטבח של השביעי באוקטובר ״מדינת אפרטהייד״. אבל גם בפוליטיקה השוודית, המצב כיום שונה בתכלית. מפלגת השוודים הדמוקרטים בראשות ג'ימי אוקסון, נוקטת גישה חד משמעית ותומכת בצורה מובהקת בישראל ובמלחמתה הצודקת בחמאס. מנגד, מפלגת השמאל הסוציאל-דמוקרטית נוקטת גישה ביקורתית יותר כלפי ישראל, וכשהיא כבר מוצאת לנכון להביע עמדה ביחס למלחמה המתנהלת בעזה, מובעת ביקורת על אירועים בהם נפגעה אוכלוסיית האויב.
עם זאת, למרות השינוי הטקטוני במפה הפוליטית באירופה ובעולם, גורמי החוץ בישראל עדיין מסרבים להתאים את עצמם למציאות החדשה לאור האינטרס הישראלי. זה שנים שמדיניות החוץ הישראלית מביעה סלידה ממפלגות הימין באירופה ומעדיפה להחזיק קרוב אליה את מנאציה משמאל. כך למשל, בינואר 2023, שגריר ישראל בשוודיה, זיו נבו קולמן, הודיע בשלל הודעות פומביות כי הוא מחרים את מפלגת השוודים הדמוקרטיים ולא ייפגש עם נציגיהם. הסיבה שנתן להחרמתם היא עברם של חברי המפלגה והאידיאולוגיה הגזענית והאנטישמית של חלק מחברי העבר במפלגה. החלטה זו התקבלה על דעת השגריר ולא בערוצים המקובלים או על פי דירקטיבה מהדרג המדיני. כמו כן, גם עם מרין לה פן, ישראל הרשמית נוהגת בקרירות שאינה תואמת את האינטרס הישראלי ביחס לגישתה לישראל. מרין לה פן לא הוזמנה לבקר בישראל, וזאת בניגוד לדיפלומטים או פוליטיקאים אחרים במעמדה שמוזמנים רשמית למדינה חדשות לבקרים.
לשאלה בעניין זה ענה בכיר במשרד החוץ ״לעולם לא אשתף פעולה עם המייצגים של אלה שרצחו את בני משפחתי באירופה״. איני מקל ראש בטענה זו, אך אני מטיל ספק גדול באופן שבו הרציונאל שמונח בבסיסה מיושם בעניין זה. הכבוד הלאומי הוא שיקול חשוב, ויש מחיר מוסרי לשיתוף פעולה עם גורמים שהחזיקו באידיאולוגיה בלתי מוסרית, ובפרט כשזו הופנתה בעבר כלפי היהודים באירופה. עם זאת, מפלגות הימין האירופי מתנערות באופן פומבי ועקבי מעברן ומפגינות יחס אוהד במיוחד כלפי מדינת ישראל. לצד זאת, מלבד שמן, איך הרבה מן המשותף בינן לבין דמותן של המפלגות בימים בהם נמצאו בהם דמויות בעלי זיקה לאנטישמיות ולנאציזם. במפלגת השוודים הדמוקרטיים למשל, סולקו לאורך השנים כל הגורמים הקיצוניים שהחזיקו בעמדות האנטישמיות. המפלגה, שבשנות ה-80 וה-90 הייתה מפלגת שוליים רדיקלית בעלת סממנים אנטישמיים, זכתה אז ל-0.37 אחוז מכלל קולות הבוחרים, היא כיום מפלגת מיינסטרים לאומית, שזכתה בבחירות האחרונות למעל 20 אחוז מקולות הבוחרים בשוודיה.
אין אלטרנטיבה מושלמת
איני מחזיק בגישה נאיבית, לגבי מפלגות וקולקטיבים בכלל, שלפיה די בהצהרות מן השפה ולחוץ לבדן כדי להעיד על שינוי דרמטי במציאות. עם זאת, יש להכיר בכך שבמרכז סדר היום הפוליטי באירופה האירופאי נמצא כיום המאבק בהשתלטות האיסלאם הרדיקלי על היבשת, ובמאבק זה ישראל נמצאת בחזית אחת לצד מפלגות הימין האירופי. מדינת ישראל נמצאת כיום במלחמה קיומית באותה תופעה, ואין לה הפריווילגיה לפסול את אוהביה בשם טהרנות מוסרית. אל לנו ליפול לאשליית הנירוונה, כאילו למדינת ישראל יש אלטרנטיבה מושלמת. האמת היא שבהיעדר שיתוף פעולה עם אוהביה היא גוזרת על עצמה שיתוף פעולה עם שונאיה. יתרה מכך, אפילו אם מניחים בצד את ההיבט האינטרסנטי, גם ההיבט הערכי לא מצדיק את החרמתן של מפלגות הימין האירופאיות. מדינת ישראל הרשמית מעולם לא מצאה לנכון להחרים מפלגות שמאל רדיקליות כדוגמת השין פיין האירית, שאימנה טרוריסטים פלסטיניים לביצוע פיגועי תופת בישראל. במצב דברים זה, אין להחרים מפלגות התומכות בישראל באופן מובהק בגלל עברן בן עשרות השנים, עבר שהן מתנערות ממנו בעקביות לפי כל האינדיקציות העומדות לרשותנו.
ישראל צריכה לנהוג בחוכמה ובזהירות, אך גם להוקיר את אלו שעומדים לצידה בשעות המבחן ושותפים מלאים במאבקה הקיומי. אנו צריכים להפסיק לפעול על פי תמונת המציאות של העבר ולהתחיל לפעול בראש ובראשונה כפי שמנחה אותנו האינטרס הלאומי הישראלי במציאות הנוכחית. מדינת ישראל צריכה לשמור על קשרים דיפלומטיים עם כל המפלגות, אך עלינו לבכר את אלו שתומכים בנו בצורה מובהקת על פני השאר. כפי שמציינים מי שמציינים כשנוח להם, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לפעול לגמרי כרצונה, כפי שהייתה יכולה לפעול אם הייתה מעצמת על. הפוליטיקה העולמית השתנתה לבלי היכר ומדינת ישראל צריכה לאתחל את מפת האוהב – אויב שלה ולהתאימה למציאות הדיפלומטית העדכנית.
