בחג השבועות נקרא את מגילת רות. רות המואביה שממנה יצא דוד המלך, מבינה שהיא מצטרפת לעם הנבחר. "באשר תליני אלין, עמך עמי ואלקייך אלוקי" – המילים הכל כך מוכרות- מקבלות משמעות נוספת דווקא בעת מלחמה.
בתקופה האחרונה אנו פוגשים נשים גיבורות. נשים שבעליהן בשירות המילואים, ומאז שמחת תורה עול הבית כולו מוטל עליהן. נשים ששבת אחריי שבת נמצאות לבד. נשים שהשותף שלהן למסע החיים נמצא במלחמת מצווה, ואילו הן מצויות במלחמת קיום והישרדות. נשים שבחרו או שנאלצו לצאת ממעגל העבודה לעת עתה, כיון שהבית אינו יכול להמשיך לתפקד ולשרוד את חסרונם של שני בני הזוג בו זמנית.
לרות הייתה בחירה – האם להישאר במואב או לחלופין להצטרף לעם ישראל בארץ ישראל.
גם לנשים הגיבורות של ימינו קיימת בחירה. הן בוחרות מידי יום לחלק את סה"כ הכוחות והמשאבים האישיים והזוגיים שלהן, בין חיי הפרט (בית, עבודה, ילדים, זוגיות..) לבין חיי הכלל של עם ישראל. הן בוחרות יום יום לתרום משלהן למען טובת כלל ישראל במלחמה הקיומית על ארצנו ומדינתנו, על חשבון טובתן האישית, הזוגית והמשפחתית.
רות ונעמי, שתיהן אלמנות שאיבדו את האיש שלהן, ושתיהן אימהות שכולות, ששכלו ילדים. שתיהן נשים שמפונות מבתיהן, שהולכות משדה מואב לבית לחם, ואף לא אחד מעוניין להתקרב אליהן. כמה שבר יש בשתי הנשים הללו.
כשנעמי ורות חוזרות הביתה, פונה נעמי לרות ואומרת לה: כל התורה שידענו, נשברה. אנחנו מתחילות עכשיו לכתוב את אותיותינו מחדש. את באה? "וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם…" במה שנראה כמו סוף, הכי סוף בעולם. הן שבורות כמו לוחות.
אבל מתי זה קורה? בִּתְחִילַּת קְצִיר שְׂעֹרִים! זה נראה כמו הסוף שלנו, אומרת נעמי לרות. אבל, את רואה את ההתחלה של הקציר? זו תהיה התחלה חדשה. קומי!
נראה כי כמו רות – אמה של מלכות, כך הן אימהות הדור הזה – דור ה-z (הכה מושמץ). מהן תמשיך שרשרת הדורות של עם ישראל.
כאשר אימהות אלו קוראות: ה' עמכם. כולנו נענה: יברככן ה'".
כמנהלת אולפנית אמונה-אלישבע אני מצדיעה לכל המורות שבעליהן היו ועודם מגויסים. ברצוני לצאת בקריאה כי אלו אימהות של אומה, שרואות לנגד עיניהן יום יום, את חשיבות חינוכן של בנות ישראל. ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום.
