מוקדם עדיין להעריך האם הקואליציה תצליח לחוקק חוק גיוס אלטרנטיבי, על בסיס חוק הגיוס שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת. את ההצבעה על החלת דין רציפות על החוק צפויה הקואליציה אמנם לצלוח, אך בהמשך, כאשר המחוקקים יצטרכו לרדת לפרטים, עומק הפער הפנימי בקואליציה צפוי להיחשף.
המרחק בין מה שמצביעי הליכוד, מפלגת הציונות הדתית ועוצמה יהודית מסוגלים לבלוע למה שהחרדים יהיו מסוגלים להתמודד אתו הוא עצום, ובלי שילוב של יצירתיות והתגמשות חרדית מחד, ונכונות של מפלגות הימין לשלם מחיר אלקטורלי כבד מאידך, קשה לראות באופק חוק שיצליח לעבור בלי לפרק את הקואליציה מבפנים.
אולם, גם אם וכאשר הקואליציה תצליח איכשהו לצלוח את משוכת החקיקה בכנסת, וזו תהיה משוכה קשה במיוחד, ברור לכולם שהצעד הבא יהיה התייצבות בפני בג"ץ. סוללת העותרים כבר ידועה ומוכרת, והעתירות ברובן כבר למעשה כתובות. אחת הטענות המרכזיות שתעלינה תהיה שלנוכח הכבדת הנטל על המשרתים מכלל מגזרי האוכלוסיה, נדרש הליך חקיקה מדוקדק במיוחד שלוקח בחשבון את צרכי הביטחון העכשוויים של מדינת ישראל. "זו כבר לא סתם פגיעה עקרונית בערך השוויון", הם יאמרו לשופטים במידה לא מעטה של צדק, "פה מדובר בחוק שהלכה למעשה פוגע בביטחון המדינה ומפלה באופן בוטה בין דם לדם".
העובדה שהליך החקיקה הנוכחי מתחיל בהחלת דין רציפות על הצעת חוק ישנה, לא יועיל בכלל, בלשון המעטה, בהדיפת טענות מהסוג הזה. אולם, מאחר שבאופן עקרוני מדובר בהליך לגיטימי מבחינה חוקית, ספק אם השופטים היו נעתרים במצב עניינים רגיל לטענה שלפיה מדובר בפגם משמעותי. אולם, התייצבותו של שר הביטחון יואב גלנט נגד המהלך, והצבעתו הצפויה בעד דחיית החלת דין הרציפות, עלולה לטרוף את הקלפים. בהצבעתו נגד, מאותת גלנט למעשה לבג"ץ שכמי שאמון על ענייני הביטחון בממשלה, אפילו שהוא חלק מהדרג הפוליטי ולא איש מקצוע, הוא איננו מוכן לעמוד מאחורי הצעת החוק.
מדובר באיתות דרמטי שההשלכות שלו על פסק הדין הצפוי עשויות להיות מידיות. למעשה, לנוכח מה שמסתמן כרגע עלולה הקואליציה לגלות שהמאמץ להמשיך ולחוקק את חוק הגיוס עלול להיות לשווא, משום שהוא אפילו לא יקנה לה זמן להיערך להתמודדות עם הסוגיה. בניגוד לעבר, לנוכח המציאות הנוכחית ואופן הליך החקיקה בג"ץ עלול אפילו להוציא צו ביניים שימנע את כניסת החוק לתוקף עד להשלמת הדיון בו, מה שיהפוך את כל המאמץ המושקע בחקיקה, המורכבת מאוד ממילא, לחסר כל תוחלת.
ייתכן שלממשלה אין ברגע זה ברירה, והלחץ המגיע מכיוונן של המפלגות החרדיות איננו מאפשר להמתין עוד. אולם, אם המטרה היא לחוקק חוק שיצליח באיזה שהוא אופן לקנות לקןאליציה ולממשלה עוד מעט זמן, יתכן שהחיפזון במקרה הזה הוא מהשטן. במקום להשקיע את המאמץ בהעברה מהירה של החוק, עדיף להשקיע אותו בהגעה להסכמות – במיוחד עם שר הביטחון. גם אם הדבר מחייב ויתורים, ספק אם יש טעם לחוקק חוק חדש מעל ראשו, בהליך שעשוי להתגלות כחקיקה לבטלה.
