קידום חוק הגיוס בתחילת השבוע חידד שוב את נחיצותה של ממשלה רחבה, שיש בה לפחות שתי מפלגות גדולות. מדינת ישראל זקוקה לממשלה רחבה לא רק במצבי חירום כמו מלחמה או קורונה כשנדרשת תמיכה גדולה במהלכים הרי גורל. החברה הישראלית זקוקה לממשלה רחבה גם בשביל מהלכים חברתיים כמו תיקון חוק הגיוס.
כדי להרחיב את הגיוס בחברה החרדית ראוי לתקן את חוק הגיוס ביחד עם הציבור החרדי אבל אי אפשר להוביל שינוי משמעותי בתחום הזה כשהממשלה חייבת את המפלגות החרדיות כדי לשרוד. רק בממשלה רחבה שלא נשענת על קולות הציבור החרדי אפשר יהיה להוביל שינוי בלי איום מידי על שלמות הקואליציה.
אבל חוק הגיוס הוא רק עוד הוכחה אקטואלית מהשבוע האחרון לצורך בממשלות רחבות. לא חסרות סיבות גם בלעדיו.
אחרי פרישת המחנה הממלכתי מהממשלה, נוצר מצב לא בריא, שבו 30% מהקואליציה הם חברי כנסת שמקדמים פטור משירות צבאי עבור קהל המצביעים שלהם. טוב שגם המפלגות החרדיות יהיו חלק מהממשלה אבל לא הגיוני שממשלה שנדרשת לקבל החלטות קשות בעת מלחמה תישען על ציבור שאינו שותף במשימה הצבאית.
עם פירוקה של ממשלת החירום צריכים להודות ביושר שלפחות בכנסת הנוכחית מוצתה בינתיים האפשרות לממשלה רחבה. חוסר האמון בין נתניהו לראשי המחנה הממלכתי ואפילו בינו לבין סער, הוא הגורם המרכזי שהוביל לפירוקה של ממשלת החירום, ונראה שרק החמרה במצב הביטחוני תוכל להרחיב מחדש את הקואליציה הנוכחית.
אבל השאלה היותר חשובה היא איך גורמים לכך שאחרי הבחירות הבאות, מתי שלא יתקיימו, תוקם ממשלה רחבה מלכתחילה, ולא עוד ממשלת שישים וקצת שבנויה רק ממחנה פוליטי אחד. על השאלה הזאת אי אפשר לענות רק בתשובה פרסונלית שתולה הכול בזהותו של מנהיג מפלגה כזו או אחרת. נדרשת תשובה עקרונית יותר.
בבחירות הבאות אנחנו זקוקים למפלגה אחת לפחות, ממחנה הימין או המרכז, שתתנה את כניסתה לכל ממשלה שתוקם לאחר הבחירות, בכך שתמנה לפחות 75 חברי כנסת. זו יכולה להיות מפלגת ימין-מרכז חדשה שמבינה את הצורך בממשלה יציבה, וזו יכולה להיות גם מפלגה קיימת עם מנהיג שמבין את הצורך הזה.
בשמיעה ראשונה התנאי הזה לא מסתדר עם חשיבה פוליטית. האינטרס הפוליטי כמעט של כל מפלגה, למעט המפלגה הגדולה, הוא שתוקם ממשלה צרה שבה לכל מפלגה יש משקל גדול יותר וממילא גם השפעה ותיקים בכירים. אבל המציאות מוכיחה שהאינטרס הזה הוא רק לטווח קצר. כל מי שמסתכל על המערכת הפוליטית שלנו בחמש השנים האחרונות יכול לראות לאן הובילו אותנו הממשלות הצרות, ולא משנה אם זו ממשלת בנט-לפיד, או ממשלה נתניהו הנוכחית.
בקיץ הקרוב ימלאו ארבעים שנה להקמת ממשלת האחדות הראשונה של שמיר ופרס שהיו חברים בה 96 חברי כנסת. עם כל הקושי והמורכבות הפוליטית, זו ממשלה שהקימה את רצועת הביטחון בלבנון והצליחה לבלום אינפלציה של מאות אחוזים. זו ממשלה שהשלימה ארבע שנות כהונה ושישבו בה חוץ מהליכוד והמערך גם המפלגות החרדיות, המפד"ל ושינוי. הרב חיים דרוקמן ז"ל, שהיה אז חבר כנסת אמר עם הקמתה של אותה ממשלה שהוא רואה בה דרך לגישור ולאיחוד העם על רקע הקיטוב ההולך וגובר. "האחדות היא הנשק הסודי של עם ישראל במצבים הקשים ביותר", אמר אז הרב דרוקמן. "מדינת ישראל במצבה הנוכחי, בבעיותיה השונות, זקוקה לאחדות מכל הבחינות".
כמעט ארבעים שנה חלפו והמשפטים הללו רלוונטיים ואקטואליים מתמיד. האתגרים הרבים המונחים לפתחנו מחייבים להתוות כבר עכשיו את הדרך לכך שהממשלה הבאה שתוקם, תהיה ממשלת אחדות.
