מסביב יהום הסער, ומאחורי הקלעים מתקיימות בימים אלו ההכנות האחרונות לבחירתם של רבנים ראשיים חדשים לישראל. בעולם הציוני־דתי נקלענו למבוכה ולמחלוקת המקשות על סיכויי הבחירה של רב ציוני־דתי לרב הראשי לישראל.
קטונתי מלבחור רבנים ראשיים, אך אני מרגיש שהאחריות המעשית לזהותה היהודית של מדינת ישראל בעת הזו לא מאפשרת לשתוק – לא בסוגיות מדיניות־ביטחוניות ולא בסוגיות צביונה היהודי־ציוני של מדינת ישראל.
בלי לפסול איש, לא תמיד זכינו שהתקיימה ברבנות הראשית לישראל מציאות של קשר חי בין נושאי דגל התורה בישראל לכלל אתגרי המדינה. אין זה המקום להאריך בחשיבות הבחירה ברבנים בעלי השקפה בדרכו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, המחוברים להוויה של מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, וכן מחוברים למערכה הגדולה על ביטחוננו ולעוד מישורים אחרים בחברה בישראל.
לצערנו, המציאות הפוליטית כפתה עלינו הכרח של רקימת עסקה עם המפלגות החרדיות ובראשן ש"ס, הדוחפת לרב ראשי ספרדי מרבניה. ה"דיל" הזה אמור להבטיח שהרב האשכנזי הנבחר, לכל הפחות, יהיה בעל השקפה ציונית.
מניסיוני לפני יותר מעשור, בבחירות הקודמות לרבנים הראשיים, סיעת הבית היהודי בכנסת לא שמעה לדברי מורי ורבי הרב חיים דרוקמן זצ"ל, שביקש שנבחר ברב יעקב אריאל לרב האשכנזי הראשי – כמובן, אני אומר זאת בלי לפסול חס וחלילה את הרב הראשי המכהן, הרב דוד לאו. לא עמדנו בהסכמה עם ש"ס והחרדים ולא זכינו להשפיע ולבחור גדול תורה בעל השקפה ציונית־דתית מובהקת לרב הראשי.
לפני כמה חודשים, ביוזמת השר בצלאל סמוטריץ', התכנסה ועדת רבנים רחבה מרבני הציונות הדתית, בראשות הרב יעקב אריאל, וקיבלה החלטה על מועמד אשכנזי מוסכם מטעם הציונות הדתית, כדי להבטיח את בחירתו של מועמד הציונות הדתית לרב הראשי האשכנזי. אל יקל הדבר שבעת מחלוקת ופילוגים הצליחו להתכנס עשרות רבנים מגווני הציונות הדתית ולבחור ברב מאיר כהנא שליט"א למועמד.
במציאות השתנו כמה גורמים משפיעים, ומהם הובן שאין יכולת להבטיח את בחירתו של הרב כהנא. הבחירות לרבנות הראשית נדחו, חלו שינויים בגוף הבוחר, התגלו קשיים ביצירת התלכדות סביב המועמד הנבחר בגוף הבוחר, וכל אלו גרמו לירידה ביכולת הפוליטית ליישם את העסקה – ובפרט כשקיים קושי לאיים במשבר קואליציוני בנושא הזה בזמן מלחמה. מלבד כל אלה, היו גם חילוקי דעות מבית שערערו את היכולת ליישם את החלטת הוועדה בראשות הרב אריאל.
יש אומרים שצריך לעמוד בדיבור ולהתייצב מאחורי המועמד שנבחר לפני שנה גם אם המשמעות היא להפסיד בקרב צודק. יש אומרים שאם כך הסתבכו הדברים, עדיף כבר שלא יהיה רב ראשי ציוני־דתי. ללא ספק השאלה הציבורית כבדה ומורכבת.
בימים אלו ובנושא הזה בפרט חסר לי ולנו מאוד הרב דרוקמן, שיורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו.
כשבחן הרב דרוקמן את המציאות המורכבת בסוגיות רבות, הוא תמיד לימד והדגיש את האידיאלים והערכים הגדולים שאנו פועלים לאורם. אבל בעת שהתברר שאי אפשר ליישם את האידיאל במציאות המורכבת, הוא שאל בפליאה ולעיתים בצער: "ומה אפשר לעשות?". הרב דרוקמן לימד אותנו שחלה עלינו החובה להסתכל במציאות, שגם היא בגדר דבר השם, ולהיות מעשיים והגיוניים גם אם אין הדברים מושלמים, ולעיתים הם כואבים ודורשים החלטות ערכיות קשות.
הדאגה למינויו של רב ראשי בדרכו של הרב קוק, שירומם ויאחד את עמנו באור התורה הגואלת בעת הזאת, אינה עניין פנימי של המגזר שלנו. זו חובה ואחריות לאומית עצומה כלפי כלל ישראל. עלינו לעשות ולהשפיע עד מקום שידינו מגעת, לבחון בחישוב מספרי ומעשי מיהו מועמד הציונות הדתית שיש לו הסיכויים הגבוהים ביותר לצלוח את הגוף הבוחר, על הרכבו והכוחות המשפיעים עליו, ולהשפיע בכל כוחנו לבחירתו.
רגע לפני שיהיה מאוחר, הנני העני ממעש מבקש לפנות אל המנהיגים הרוחניים והפוליטיים שלנו. מהרב דרוקמן למדנו, שזו הדרך המעשית לפעול בה: בהנחה שכל המועמדים ראויים מאוד, אין לעסוק כעת בחשבונות מגזריים כאלו ואחרים, אלא להתמקד במשמעות שיש לבחירת רב ראשי ציוני־דתי ברוח הרב קוק לרבנות הראשית לישראל, ולהחליט ולפעול לפי השיקול היחיד – מי מהמועמדים יוכל להבטיח את בחירתו בגוף הבוחר.
