השתמטות החרדים משירות צבאי היא מעשה חילול השם המתמשך והגדול ביותר בהיסטוריה היהודית. הרי אין מעשה בזוי יותר מהתחמקותו של ציבור שלם מהשתתפות בהגנה על הבית הלאומי בשם זהותו הדתית, ממתן פטור משירות גם למי שלא ממש לומדים.
בליל יום שני השבוע הוסיפה לכך הכנסת גם את ההצבעה הבזויה בתולדותיה. כמעט על כל ההחלטות השנויות במחלוקת בכנסת לאורך השנים אפשר להתווכח בנימוקים טובים לכאן ולכאן. המשך הפטור לחרדים, בוודאי בזמן מלחמה שהוכיחה עד כמה הצבא צריך כוח אדם נוסף, היא החלטה שאין לה הצדקה מלבד שימור הקואליציה.
היינו צריכים להבין מזמן, אבל בוודאי אחרי 7 באוקטובר, שעלינו להתחיל להתנהג כמו מדינה שמכבדת את עצמה, באופן שווה לכלל האזרחים – ולא כמו שמיכת טלאים של שטעטל, בהכרעות המתקבלות טלאים־טלאים, לפי האינטרסים של המגזרים שיש להם כוח לחץ פוליטי.
מה שישראל זקוקה לו באופן חיוני, כאן ועכשיו, הוא ממשלה ציונית רחבה. הוויכוח והפער בין ציונים לאלו שאינם ציונים גדול יותר מכל ויכוח בין המפלגות הציוניות בשאלות ביטחון ושטחים, כלכלה או סוגיות דת ומדינה. לא רק שממשלה ציונית אינה זו שלא תחבל במדינה ברוב טובה, אלא שהיא תורכב רק מהכוחות שמחויבים לקידום המדינה וביטחונה. במילים פשוטות: ממשלה שמורכבת רק מנציגי הציבור המשרת והמפרנס, שממצה את יכולת ההשתכרות שלו.
אלה צריכים להיות עקרונות המתווה הלאומי ביחס לחרדים: הוצאת צווי גיוס לכלל הצעירים המגיעים לגיל גיוס, פרט למכסה מוסכמת של עילויים, שהם לאו דווקא חרדים. במקביל, יש לשבץ חרדים ביחידות שיותאמו לאורח חיים חרדי בסיסי, בלי להתחשב בגחמות של כל חסידות או בית מדרש. מי שלא ייענה לצו – יישלח לכלא ככל עריק. אחרי מאה העצורים הראשונים, האחרים יחשבו פעמיים. לכל הפחות יופסקו למי שלא ייענה לצו כל ההטבות שקיבלו עד היום בעלי "תורתם אומנותם" – מהקצבה החודשית ועד להנחות בארנונה, במעונות היום וכדומה.
באותה הרוח יש להחיל חובת לימודי ליבה מלאים על כלל התלמידים. מי שלא יסכים לכך יצטרך לחפש את תקציבו בשוק הפרטי. למען הסר ספק: המתווה הזה יחייב גם שירות אזרחי לכלל הצעירים הערבים בני 18 עד 21.
עוד עניין חשוב: מכאן ואילך אסור לחזר אחר הפוליטיקאים והרבנים החרדים, להציע להם הצעות פשרה. הרוב הציוני צריך להכתיב את המדיניות שמתאימה לצורכי המדינה. אם החרדים רוצים להמתיק את רוע הגזירה – שיתכבדו ויגישו בעצמם את הצעות הפשרה, ואנו נבחן אם הן מספקות את הצרכים.
מכיוון שממשלה ציונית ברוח הזו היא צורך חיוני כאן ועכשיו, גם אסור לחכות לבחירות הבאות כדי להקים אותה. חברי הכנסת מכל הסיעות הציוניות צריכים להתאגד וליצור ממשלה חלופית שתביא בחשבון את הצרכים האמיתיים – לא המוגזמים והמדומיינים – של החרדים והערבים, אבל תעמיד בראש סדר העדיפויות שלה את צורכי המדינה וקיומה. אם חברי הכנסת לא ישכילו להעמיד ביוזמתם ממשלה כזו, הציבור הציוני צריך לתבוע מהכנסת שתקום, עד שתתרצה.
כדאי להפנים: יש קשר הדוק בין התנהגותנו הרופסת זה שנים כלפי אויבינו ובין התנהלותנו הרופסת בתוכנו, כלפי מגזרים שמאתגרים את האינטרס הלאומי וחושבים בעיקר – אם לא באופן בלעדי – על עצמם. מי שנוהל ההפעלה הפוליטי שלו הוא להשיג שקט בכל מחיר, יפעל כך גם באופן אסטרטגי, כלפי האויבים. הגיע הזמן לנהוג כמדינה שמכבדת את עצמה גם כלפי אויבינו, ולהבדיל גם כלפי אזרחינו. אם אפילו אחרי 7 באוקטובר לא נלמד את הלקח הזה, כי אז באמת לא יהיה לנו קיום.
