נח המתוק שלי כבר בן חמש. השבוע חגגנו לו יום הולדת. תקשיבו, אני כל כך אוהב את הילד הזה, פעם לא אהבתי אותו ככה, בכזו עוצמה, בכזו אדיקות, אבל היום אני אוהב אותו, וואי, אני כל כך אוהב אותו, שכבר אין לי אוויר. איך אני יודע שאני אוהב אותו. בשבועות שקדמו ליום ההולדת שלו, לא הפסקתי לחשוב עליו! לא הפסקתי לחשוב איזה מתנות אני אקנה לו! חיפשתי לו מתקן כזה של כדורסל, כי הוא מלך בכדורסל. וקניתי לו כדורסל חדש. שיהיה לו מה לזרוק לסל. והזמנתי לו כדורי ג'אגלינג כאלה, כי יש לו ידיים טובות, הוא בחור שמתאים לו לג'נגל. קיצר קניתי לו מלא סוגים של כדורים חחחחחח. ושיזינג קנתה לו בגדים יפים, וערכת יצירה. במשך שבועות ארוכים, חיפשנו שיזינג ואני מתנות מרגשות עבור הילד שלנו שהוא השמש של החיים שלנו.
ובלילה, לפני יום ההולדת שלו, סידרנו לו את כיסא יום ההולדת. יש למשפחה שלנו מסורת מתוקה, שכל מי שיש לו יום הולדת, מתעורר בבוקר לכיסא, מקושט כזה, עם מלא מלא מתנות. אני זוכר את עצמי מתעורר בבוקר, ויוצא עם פיג'מה לסלון, ורואה שם כיסא עם מתנות, ופותח אותן כשבפה שלי יש עדיין טעם כזה מריר של בוקר. אייי זאת הילדות שלי, אתם מבינים. וגם לילדים שלי יש את הילדות הזאת. כלומר, גם הם זוכים לחוויה הזאת, של כיסא יום הולדת. אוף, אני רק כותב את זה ועולות לי דמעות לעיניים.
כשהגעת לעולם, עברתי תקופה קצת קשה. חיה האהובה הייתה עדיין תינוקת. ואני התקשיתי מאוד להיות אבא לשני ילדים קטנים כל כך
ובבוקר מוקדם, נח התעורר, והתחיל לפתוח את המתנות. אני לא התעוררתי חחחח, אבל שיזינג התעוררה והיא צילמה לי סרטונים מרגשים. ואחר כך הלכנו עם נח לבית קפה קטן בשכונה. יש לנו מסורת קטנה במשפחה שלנו הקטנה, שכל ילד שיש לו יום הולדת, יוצא לקפה עם אבא ואמא. קנינו לו שוקו, ועוגיות, ורוגלך, וישבנו על שמיכה קטנה, וסיפרנו לו כמה אנחנו אוהבים אותו. ואחר כך הקראנו לו מכתבים שכתבנו לו. ובזמן שהקראנו אותם בכינו, שיזינג ואני, כי אנחנו אוהבים את הילד הזה כל כך. וזה מה שכתבתי לו.
"נח מתוק ואהוב שלי, לפני חמש שנים, כשהגעת לעולם, עברתי תקופה קצת קשה. חיה האהובה הייתה עדיין תינוקת. ואני התקשיתי מאוד להיות אבא לשני ילדים קטנים כל כך. התחילו לי כאבי גב נוראיים. ואם זה לא מספיק – כמה חודשים אחרי שבאת אלינו, פרצה מגפה גדולה בעולם. כל הגנים נסגרו. היה אסור לצאת מהבית. אתה לא זוכר את זה, אבל העולם היה מפחיד אז. בכלל, ההתחלה של הקשר שלנו, הייתה קשה. אבל אז. לאט לאט. בעדינות ובזהירות – גיליתי איזה ילד אתה. תשמע סיפור. אתה בטח לא זוכר את זה. אבל לפני שנתיים בערך, כשחיה הייתה בת חמש, אתה היית ילד קטנטן בן שלוש. בקושי דיברת. ושיחקנו משחק קטן, שבו כל אחד צריך לברך את חיה ליום ההולדת שלה. וכשהגיע תורך לברך את חיה, אתה עצרת רגע, ניגשת אליה, הסתכלת עליה, חשבת רגע, ואז אמרת – "אני פשוט אוהב". ואתה, מותק שלי. אתה פשוט אוהב. זה הכוח שלך, נח שלי. אתה ילד מלא באהבה, אתה כל הזמן מרגיש את האנשים סביבך. אתה חושב עליהם, אתה רגיש אליהם. אתה נח! אתה מחפש את הפשרה. את דרך האמצע. אתה לא מנסה לריב, אתה לא מתעקש. אתה רודף שלום ואוהב שלום. אתה פשוט אוהב!
ואני אוהב אותך. ואני שמח שאני גר איתך באותו הבית. ואני שמח על החיים שיהיו לנו יחד. על כל המסלולים שעוד נטייל בהם בטבע! ועל כל המשחקים שעוד נשחק ביחד! בעיקר כדורסל! ואני רוצה שתדע שאתה אח טוב לרוני ולחיה. ושאתה ילד טוב לאבא ולאמא. אתה השמש שלנו נויחל פויחל. וחשוב לי שתדע ילד פלא שלי, שבדיוק כמוך, בכל מה שנוגע אליך וקשור אליך – אני פשוט אוהב".
איי איי אייי. זאת האמת. כשנח נולד החיים שלי כמעט התפוררו. הרגשתי שעשינו טעות. שהבאנו ילד מוקדם מדי. לא האמנתי שאני צריך להחליף חיתולים לשני ילדים. הגב שלי התפרק. הנפש שלי שקעה בעצבות. והנה, חמש שנים חלפו, והילד הזה הוא האור המופלא של החיים שלי. הוא בן אדם כל כך טוב לב. אפילו במסיבה שעשינו לו, בזמן שחילקנו עוגה לכל החברים, הוא כל הזמן וידא ודאג שכולם קיבלו עוגה. אין לי מושג מאיפה הוא קיבל את החמלה והרגישות הזאת. אולי זה השם שהענקנו לו, שתובע ממנו איזו עמדה רכה כלפי החיים. ואולי זו פשוט הנפש הגבוהה שלו, שחיפשה את דרכה להגיע לעולם. לא יודע, אין לי מושג. אבל אני מאושר על הזכות שניתנה לי להיות האבא של הילד הטוב הזה. ואני שמח ומתרגש ואסיר תודה מראש, על כל הימים והשבועות והשנים שעוד צפויים לנו במסע החיים הזה שלי ושלו. מזל טוב, ילד שמש. כמה טוב שבאת אלינו. כמה טוב שאתה אתה. אני פשוט אוהב.
