האמריקנים ציפו שאוסמה בן לאדן יימצא במערה באפגניסטן. בפועל, הוא התגורר בנוחות בעיירה צבאית בפקיסטן תחת חסות הרשויות המקומיות. באופן דומה, החטופים הישראלים שחזרו הביתה, כולל הארבעה שחולצו בשבת שעברה, מספרים על כך שהוחזקו בשבי בבתים "אזרחיים".
רבים במערב מבינים לא נכון מהו טרור אסלאמי. זו לא "קבוצת שוליים של קיצוניים", כפי שמתארים אותה פוליטיקאים וכלי תקשורת רבים, אלא תנועה אתנית ודתית. הערכים הדתיים של טרוריסטים אסלאמיים משותפים באופן אוניברסלי לרוב המכריע של המוסלמים, בעוד שהאתניים מבססים את הלוחמה האסלאמית למען האינטרסים של חמולות ומשפחות ספציפיות.
חמאס הוא זרוע של האחים המוסלמים ויש לו בסיס תמיכה נרחב ברחבי העולם המוסלמי, שמלא בשלוחות של האחים המוסלמים, אך בסיס הכוח האתני שלו מבוסס גם על החמולות והמשפחות המרכזיות השולטות בעזה. לכן חמאס עדיין שומר על תמיכת רוב האוכלוסייה המוסלמית הכובשת כיום את עזה. זו גם הסיבה שאותם "אזרחים" החזיקו חטופים ישראלים בשבי וניתן היה לסמוך עליהם שלא יודיעו עליהם לצה"ל.
הסקר האחרון של המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות מראה כי 71% מהעזתים תומכים בטבח חמאס ב-7 באוקטובר ו-56% מהם מצפים שחמאס ינצח במלחמה. 62% בעזה מרוצים מהתפקוד של חמאס במהלך המלחמה ו-59% רוצים שהחמאס יישאר בשלטון.
זהו המצב מסיבה פשוטה: הם חמאס וחמאס הוא הם.
חמאס תלוי באוכלוסייה
המיתוס "הפלסטיני" הוא שהקולוניאליסטים המוסלמים הכובשים חלקים מישראל הם "הילידים". המציאות היא שהם היו ערבים שהגיעו עם ואחרי הכיבוש האסלאמי של ישראל. חלקם, כמו שבט חוסייני הידוע לשמצה, שיצר את המופתי של היטלר, חאג' אמין אל-חוסייני, הגיעו לאחרונה יחסית. המשפחות החזקות והעשירות ביותר מבין המשפחות הגדולות הללו השתלטו על אזורים עירוניים, כפי שניסו לעשות חוסייני בירושלים, והפכו לחלק חיוני מהמסדר הפיאודלי העות'מאני, ששימשו כראשי ערים ומופתים. כאשר העות'מאנים הובסו, החמולות נלחמו כדי להחזיר את כוחם עם תנועות כמו האחים המוסלמים, הידועות גם בשם חמאס.
חמאס היא תנועה אסלאמית אידיאולוגית, אך שליטתה בעזה תלויה במשפחות הגדולות הללו. לכן הרעיון שיש לרוב האנשים שחמאס הוא תנועה פנאטית שקיימת בנפרד מ"האנשים הרגילים" בעזה וניתן להילחם ולהביס אותה בנפרד – הוא שגוי.
זו גם הסיבה שכל כך מעט מהחטופים חולצו עד עתה. כמו הארבעה שחולצו לאחרונה במבצע צבאי יוצא דופן, החטופים מפוזרים ברובם בין משפחות וחמולות "אזרחיות" בשכונות שבשליטתם. משפחות אלו הן רשמית משקי בית אזרחיים, אך רבים מהן קשורות ישירות לחמאס. במקום להיות צבא שחבריו שייכים בראש ובראשונה לחמאס, הם דומים יותר למאפיה ושייכים בראש ובראשונה לחמולה המורחבת שלהם, ובוחרים לתמוך בחמאס.
זה לא רק שחמאס משתמש באוכלוסייה כמגנים אנושיים, מה שהוא בהחלט עושה, אלא שהתשתית שלו תלויה בה, כאשר הגברים מספקים לו לוחמים והנשים והילדים פועלים כמגנים אנושיים לתפארת החמולה ולמען האסלאם. אותן חמולות, שיהרגו נערות על פגיעה בכבוד המשפחה, ישתמשו גם בילדים קטנים כמגן אנושי – וזה ייחשב לכבוד גדול.
אין דרך עבור ישראל לחלץ את החטופים מבלי להיכנס לשכונות צפופות בשליטה של החמולות כדי להוציא אותם. זה יוביל לקרבות אש ורגעי "בלאק הוק דאון". חברי החמולה, שלעולם לא יזדהו ככאלה, יבכו שהם נטבחו, ומנהיגים זרים והתקשורת העולמית יגנו את מותם של "אזרחים".
להביס את חמאס ללא נפגעים אזרחים היא משימה בלתי אפשרית מכיוון שארגון הטרור האסלאמי לא רק פועל בקרב אזרחים, אלא ממש מושרש באוכלוסייה האזרחית בעזה. החמולות המנהלות את עזה, המספקות את כוח האדם השולט במוסדות אונר"א, הן עמודי התווך של חמאס והן גם המשפחות הגדולות השולטות בחיי העסקים, התרבות והדת בעזה.
אין הבחנה משמעותית בין אזרחים לבין חמאס. ישנן כמה חמולות הדוחות את סמכות חמאס וישראל ניסתה לשדל כמה מהן לנהל את עזה, אך לעת עתה – עם מעט תוצאות. האסטרטגיה האמריקנית באפגניסטן ובעיראק הייתה תלויה באופן דומה בהנעת חמולות, זקנים ואלי מלחמה מסוימים, לנטוש את אל-קאעידה והטליבאן, אך גם היא נחלה הצלחה זמנית מאוד.
בסופו של דבר חזרו הטליבאן או אל-קאעידה, שמותגו מחדש כמדינה האסלאמית. וכמה מאותם גברים, שארה"ב חימשה ואימנה, הפנתה אליה את הרובים שלה. זו תוצאה כמעט בלתי נמנעת ב"התנגדות", הידועה כ-Counterinsurgency, או COIN. כאשר הבאת הדמוקרטיה לעולם המוסלמי נכשלת, תושבי המערב מתחילים להתחרות בג'יהאדיסטים על תמיכת החמולות, רק כדי להידקר בגב.
לג'יהאדיסטים יש את הקוראן בצד שלהם. בעיני המוסלמים, הטרור שלהם תמיד יהיה צודק יותר מהמאמצים והגישושים שלנו למנוע קורבנות אזרחיים ונזקי לוואי. פנייה למתונים או הבטחה לחיים טובים יותר לא יזכו בתמיכתם. להיפך, זה רק מקומם את האימאמים במסגדים שלהם ואת מנהיגי החמולות המשפיעים עליהם להתנגד לנו.
במקום זאת עלינו להכיר במציאות שיש מעט אזרחים בעזה, או בעולם המוסלמי בכלל. ומי שהם "אזרחים" באופן לגיטימי, צריכים להימדד לפי מעשיהם, לא לבושם. בתרבות שבה מחבלים בשטח אינם לובשים מדים, שבה למשפחות גדולות יש מלאי נשק נכבד ומלמדים ילדים להרוג ולמות, החיצוניות לא משנה.
לא מגדירים אויב לפי לבוש
אין אזרחים בעזה. הרוב המכריע של האוכלוסייה תומך בחמאס או בתנועת טרור אסלאמית אחרת. רק מיעוט זעיר מתנגד לטרור האסלאמי ורוצה שלום.
ההבחנה אינה בין חיילים, מחבלים ואזרחים, אלא בין אויבים ללא-לוחמים. ישראל ומדינות המערב צריכות להפסיק לחשוב על אזרחים – תפיסה שלא חלה במרחב קרב שבו מחבלים לובשים בגדי רחוב ושכונות שלמות נשלטות על ידי חמולות שמסתירות חטופים – ולחשוב על אויבים וניטרליים.
אויב הוא כל אדם – ללא הבדל לבוש או מין – המיישר קו עם מחבלים. כל סקר ממשיך להראות שהרוב המכריע של התושבים בעזה מיושרים עם האויב. ואם זה לא היה המקרה, המלחמה הייתה מסתיימת מזמן ברגע שהמקומיים היו מודיעים לצה"ל היכן נמצאים החטופים והיכן ממוקמים מחבלי חמאס הנותרים.
ישראל לא רק במלחמה עם ארגון, אלא עם תרבות אויב. כמו רוב העולם, בין אם הוא בוחר להודות בכך או לא. המלחמה אינה מוגדרת לפי מה שהם לובשים, אלא לפי מה הם חושבים. כל עוד הם מספקים לאויב מגנים אנושיים, מחבלים מתאבדים וילדות וילדים בשפע למטרות אלו – לא ניתן לנהל את המלחמה על ידי התייחסות לאזרחים כאל לא-לוחמים תוך כדי ציד מחבלים חמקמקים.
הדרך היחידה להביס אויב היא להילחם בו כפי שהוא, ולא כפי שהיינו רוצים שהוא יהיה. זו יכולה הייתה להיות מלחמה הרבה יותר נקייה ומסודרת אם ארגוני טרור אסלאמיים היו נלחמים כמו צבאות רגילים. אבל הם לא, והגיע הזמן להילחם בהם כמו שהם – ארגוני טרור.
אי אפשר להביס את חמאס על ידי המתנה שחברי הארגון יפשטו בגדיהם האזרחיים וילבשו מדים. חמאס הוא הוא האזרחים. הם אלה שמחזיקים את החטופים. הדרך היחידה לשחרר אותם ולהביס את המחבלים, היא להשמיד את תרבות הטרור בכל צורה אותה הוא לובש.
