לאחר תפקידיו ב"אהבה בשחקים: מאווריק" וב"רק לא אתה", גלן פאוול הפך לשם הכי חם בהוליווד ובעוד כחודש הוא יקבל את ההזדמנות הגדולה שלו להצדיק את ה'הייפ' כגיבור הראשי בסרט הקיץ "טוויסטרס". עד אז, תוכלו להתרשם מיכולותיו ב"היט מן" החדש ובו פאוול, שגם היה שותף לכתיבת התסריט, ארגן לעצמו תצוגת תכלית מרשימה. גיבור העלילה, שמבוססת על סיפור אמיתי מטורף למדי, הוא גארי ג'ונסון (פאוול), מרצה חנון לפסיכולוגיה שמתגלגל לעבודה כשוטר סמוי. תפקידו הוא להתחזות לרוצח שכיר ולהפליל בפגישה פנים אל פנים את אלו המבקשים לשכור את שירותיו. כדי לשפר את האינטראקציות גארי אף מחליט לשנות זהויות, בהתאם לפרופיל של כל לקוח. יום אחד הוא נפגש עם מאדי (אדריה ארחונה), שמבקשת להיפטר מבעלה המתעלל, אלא שבשיחה עמה נוצר ביניהם קליק ובמקום להפלילה גארי מחליט לעזור לה. מכאן כמובן הכול מסתבך. הבמאי המנוסה ריצ'רד לינקלייטר ("לפני הזריחה", "רוק בבית הספר", "התבגרות") משרה על סרטו יד קלילה וממזרית והתוצאה היא קומדיית פשע מקסימה ונונשלנטית שאשכרה מצליחה להשיג את האפקט הכה חמקמק של "קלאס באפס מאמץ". אבל זהו כאמור לגמרי הסרט של פאוול, שמחליף דמויות כזיקית ונע ביניהן בחן, באינטליגנציה ובכריזמה. אליו מצטרפות עוד שתי חוזקות מהותיות: התסריט הנבון, שתמיד נמצא חצי צעד לפני הצופים ומצליח להפתיע לכל אורכו עם שלל סצנות משעשעות ותפניות מוצלחות, והכימיה החשובה בין פאוול לארחונה, שיחד פשוט חורכים את המסך. המוקש היחידי שקצת מקלקל הוא השליש הראשון שסובל מהעמדת אקספוזיציה איטית ומסורבלת מדי. היאזרו בעוד קמצוץ של סבלנות ומבטיחים שיהיה לכם כיף.
היט מן, ארה"ב, 2023, בימוי: ריצ'רד לינקלייטר. 115 דק'
ב"אטלס", סרט המד"ב החדש בנטפליקס, ג'ניפר לופז מגלמת את אטלס, אנליסטית שמצטרפת אל צוות לוחמים שתפקידו ללכוד את הרלאן, רובוט דמוי אנוש בעל אינטליגנציה מלאכותית (מעתה א"מ) שיצרה אמה של אטלס כשהייתה ילדה, ולפני 28 שנים פתח במרד אכזרי נגד האנושות. כשהמשימה משתבשת, הסיכוי היחידי של אטלס לשרוד הוא לשתף פעולה עם רובוט לחימה ייחודי בעל א"מ, שעליו היא מתקשה לסמוך. ממש מדגדג לעקוץ שאת התסריט חסר ההשראה, שגונב ואז מחרבש את כל מה שעבד כל כך טוב בסרטים כמו "שובו של הנוסע השמיני" ו"שליחות קטלנית 2", בוודאי כתבה תוכנת א"מ. אבל נדמה לי שגם היא הייתה משיגה תוצאה טובה יותר מהתוצר הרדוד והאינפנטילי שנראה על המסך. ניקח לדוגמה את בניית הקשר המרכזי ביותר בסרט – זה שבין הגיבורה האנושית לרובוט, שיושב על תבנית מערכת היחסים בין המחסל לג'ון קונור הצעיר בשליחות קטלנית 2.
בקלאסיקה ההיא השכילו להניח בסיס עמוק של תחליף דמות אב בין הדמויות והתוצאה הייתה משמעותית ומרגשת. אז מדוע לא לנסות גם כאן את הטריק הזה ולאפיין את הרובוט כדמות אם עבור הגיבורה? במיוחד כשאובדן אמה בנסיבות טרגיות בגיל צעיר היה אירוע מכונן בחייה. התוצאה יכלה להיות כל כך יותר כנה מהקשר הגנרי והקלישאתי שיוצרי הסרט מקווים שנבלע. אבל עזבו אתכם מתסריט, עם תקציב של 100 מיליון דולר הגיוני לצפות שלפחות האפקטים יעשו את העבודה, נכון? ובכן, לא הייתי משלם אפילו מיליון אחד עבור הקקופוניה הדיגיטלית שקיבלנו ונראית במקרה הטוב כמו משהו מתוך משחק מחשב בינוני. בספטמבר האחרון עלה "היוצר", סרט מד"ב שהציג עלילה דומה מאוד לזו של "אטלס", ובתקציב נמוך משמעותית הציע חוויה מרשימה ומעניינת לאין ערוך. אז כדי להוציא בכל זאת משהו חיובי מהביקורת הזאת וכמובן, מזמנכם היקר, קבלו המלצה חמה: דלגו על "אטלס" ובמקומו צפו ב"היוצר".
אטלס, ארה"ב, 2024, בימוי: בראד פייטון. 118 דק'
