אני תמיד אומרת שחוף אכזיב הוא קצת כמו לידה. כל פעם מחדש אנחנו נוסעים אליו והמומים לגלות שזו חתיכת נסיעה מפרכת שלוקחת שלוש שעות במקרה הטוב, וארבע שעות וחצי אם נקלעתם לפקקים. בכל פעם מחדש אנחנו נשבעים שאין, זו השנה האחרונה שאנחנו יוצאים להרפתקה הזאת, ואיכשהו שוכחים מצירי הנסיעה ובאים שוב ללדת שם גם בשנה העוקבת.
עשרה קבין של יופי ניתנו לחופי ישראל, וקשה לומר שאכזיב הוא דווקא היפה שבהם, אבל הוא בהחלט המוצלח ביותר, במיוחד למשפחות עם ילדים.
השילוב של קמפינג מוזל עם תשתיות מתוחזקות היטב, קרבה לים ומים שלא תרצו לצאת מהם לעולם הופך אותו למקום שאף פעם לא יימאס לנו ממנו. כבר שנים שאנחנו מגיעים אליו עם החבר'ה שלנו, מתמקמים באוהלים ורובצים שם עד ליציאה. רצועת החוף שלו אומנם קטנה, אבל מאוד מספקת. בחלק האחד תמצאו סככה נחמדה ומים עם גלים מושלמים, ואם תרצו לגוון קצת אפשר להיכנס ימינה לתוך המסלעה ולגלות לגונה קסומה עם מי טורקיז ומפלונים קטנים (רק זהירות עם הסלעים, מומלץ להצטייד בסנדלי שטח כשהולכים עליהם).
מבחינת השהות, המקום מספק מענה בסיסי אבל הולם. המקלחות והשירותים מתוחזקים ויש מים חמים בלילה, השטח רחב ומספק אפשרויות שהייה גם לקבוצות גדולות, יש עמדות מים בכל מקום וגם אפשרות לנשיאת ציוד בעגלות מיוחדות.
ויש עוד קטע נחמד עם החוף הזה, חוק האכזיבים השלובים. איכשהו אנחנו תמיד פוגשים שם אנשים שאנחנו מכירים, ומתפלאים לגלות שבדיוק כמונו – גם הם נשבעו לעצמם בשנה שעברה שהם לא חוזרים, ואז שכחו מהצירים.
