בין אם אתם מחפשים מסלול ירוק, שמתאים לכל המשפחה בלי כל עם ישראל ואחותו שמלווים אתכם לכל אורכו, ובין אם עליתם, כמנהג בית ישראל, לעיר ירכא הצפונית כדי לנצל את המחירים הזולים במתחם הקניות הפופולרי ואתם רוצים גם ליהנות מאוויר פסגות שיש רק בצפון – המסלול הזה הוא בשבילכם.
בוודאי יש מי שיכעס על חשיפת המסלול מעל במה זו, כי כאמור אפשר לטייל בו גם בימי חול המועד והחופשה הגדולה העמוסים לעייפה. בעוד נחלי הצפון מלאים מטיילים, חובבי המסלול הזה זוכים לטייל בו לבדם ממש.
אז אחרי שעלינו צפונה, נכנסנו לירכא, הרמנו טלפון לחבר מהצבא שגר שם וסיפרנו לו שאנחנו ממש ליד הבית שלו, זה הזמן לשאול איפה מתחיל המסלול של עין־מג'נונה, כמו שמכנים אותו תושבי האזור, או בשמו הרשמי – עין־יפעם. המסלול לא נגיש לנכים, הכניסה אליו חינמית ובהליכה רגועה ואיטית אפשר להעביר בו כשעה וקצת יותר. את המסלול מתחילים סמוך לבתי העיר הדרוזית, מעל עמק מרהיב, שקט ורגוע, ולאט לאט יורדים מטה. בלב העמק הפסטורלי יש בריכה שרוב ימות השנה היא יבשה. בימות הגשמים, למיטיבי הלכת, הבריכה וערוץ הנחל הזורם אליה שוצפים בעוצמה.
נציין כי ברכב שטח אפשר להגיע ללב השמורה, עד לשפת הבריכה, אבל אם כל הדרך לכאן ישבתם ברכב, מומלץ להתאוורר בהליכה נעימה בנוף הגלילי. ההליכה מירכא עד המעיין נמשכת לאורך כקילומטר, בין עצי פרי ושבילים מסודרים. בסוף הביקור אפשר לחזור לכיוון הרכב, או להתארגן מראש ולקבוע עם נהג תורן שיחכה לכם בצד השני ולהמשיך לג'ת.
בדיוק בגלל פרק הזמן הקצר שבו הגשם ממלא את הבריכה, נקרא המקום "עין־מג'נונה", המעיין המשוגע. בתוך זמן קצר הבריכה מתמלאת עד גדותיה, ובאותה מהירות היא מתרוקנת בזרם אדיר והנחל חוזר להיות יבש ואכזב. גם השם העברי, עין־יפעם, ניתן לו בשל כך – הבריכה מתמלאת בפעימה אחת וחוזרת ליובש שלה די מהר. אם אתם לא מקפידים על מסגרת חינוכית מדי יום, מומלץ להגיע אחרי ימי גשם משמעותיים לראות את הבריכה במלואה.
