"האכזריות והדה-הומניזציה כלפי יהודים וטרגוט שלהם במחאה אמש (ב') מחוץ לתערוכת פסטיבל הנובה בניו יורק, היו אנטישמיות נוראית – פשוט מאוד", צייצה חברת הקונגרס הדמוקרטית בטוויטר. "לאנטישמיות אין מקום בעיר שלנו וגם לא בשום תנועה רחבה יותר שמעלה על נס את כבוד האדם וחירותו".
המילים הללו הגיעו מלא אחרת מאשר אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (AOC), פוליטיקאית מהשמאל הקיצוני האמריקני אשר ידועה לשמצה של כמבקרת גדולה של ישראל ומובילת דעה בחוגים פרוגרסיביים.
עם זאת, מה שהיה ראוי לציון, היה התגובה של חבריה הפרוגרסיבים. הם האשימו אותה בבגידה, במכירת ערכיה ובהפיכה לעלה תאנה של הממסד היהודי. היו אף שהאשימו אותה בכך ש"זכתה לביקור מהבייביסיטר AIPAC".
מה קורה פה?
"הזעם המסנוור שהופנה ל-AOC על שהעזה לבטא את המילה 'אנטישמיות' ביחס להמון פוגרומיסטי מחוץ לתערוכת הנובה, הוא מחזה מרהיב", צייצה איזבלה טברובסקי. התגובות הללו מחברים פרוגרסיביים-אסלאמיים, היא הוסיפה, "מספרות לנו משהו חשוב על הרגע הזה".
דבר אחד שזה אומר לנו, הוא שכפי שהאנטישמיות מגיעה לרמות מדאיגות – כך גם מתנהל קמפיין מדאיג עוד יותר להכפיש את המונח עצמו.
"במהלך השנים האחרונות, התנהל קמפיין לעיוות והכפשה של עצם המונח אנטישמיות", כתבה טברובסקי. "טכניקה אחת שנבחנת כאן היא יצירה של כל כך הרבה בלבול ומחלוקת סביב המונח שאנשים ירגישו היסוס גדול מדי מכדי לגנות אנטישמיות או לדבר עליה בכלל".
היא מפרטת שורה של דוגמאות, כמו ב-2021, כאשר עאמר זאהר, פעיל פלסטיני אמריקני קרא לפעילים להפסיק לגנות את האנטישמיות: "אל תגנו כלום, יש לנו תנועה חוצת מגזרים שמנצחת… תפסיקו עם זה. פשוט תפסיקו עם זה. תישארו ממוקדים. תגידו רק "Free Free Palestine" ולא שום דבר אחר".
“Free, free Palestine,” chants crowd of Arab Americans outside Dearborn Police station in direction of Ford Rouge plant where Pres. Biden is speaking this afternoon.
“Joe Biden is going to hear from us today, one way or another” said attorney Amer Zahr pic.twitter.com/FEvOSLnfcq
— Niraj Warikoo (@nwarikoo) May 18, 2021
מקרה נוסף היה כאשר המוני "סטודנטים למען צדק בפלסטין" (SJP) אילצו את אוניברסיטת רוטגרס לחזור בה מהצהרה המגנה את האנטישמיות. רוטגרס נענתה, והבטיחה להיות "רגישה ומאוזנת" יותר בעתיד. היא גם מצטטת את המקרה של אפריל פאוורס, יהודייה אפרו-אמריקנית בתנועת "DEI" שנאלצה להתפטר מעבודתה לאחר שפרסמה הצהרה בגנות האנטישמיות.
עוד בשנת 2021, כתבה טברובסקי, "כל זה נראה מזעזע. היום זה נעשה מנורמל לחלוטין. הטענות הקבועות שאנטי-ציונות היא לא אנטישמיות, משחקות תפקיד עצום ביצירת בלבול והפחדה סביב הנושא".
כתוצאה מכך, יש לתקוף מיד כל ראיה ברורה לכך שהאנטישמיות היא אמיתית, כמו אירוע השנאה בתערוכת הנובה ש-AOC גינתה. יש לערוך דה-לגיטימציה לעצם הרעיון של אנטישמיות כקונספירציה ציונית, כאילו מדובר בעוד ניסיון יהודי מרושע לסתום פיות של מבקרים ולשלוט באירועים ובסדר היום.
מדוע המונח "אנטישמיות" הפך לאיום כל כך גדול על הפרוגרסיבים?
בתור התחלה, זה משבש את נרטיב המדכא-מדוכא שהוא נשמת אפם האידיאולוגית. על פי הסטראוטיפ, יהודים הם לבנים, מערביים וחזקים, הדוגמאות האולטימטיביות של פריבילגיה לבנה ומדכאת. כתוצאה מכך, על פי הנרטיב, אסור לעולם לאפשר להם להיות הקורבן.
ראינו את זה באופן דרמטי מיד אחרי 7 באוקטובר, כשהפרוגרסיבים יצאו בחריפות נגד ישראל והיהודים, למרות ש-1,200 ישראלים נטבחו על ידי חמאס. הרצח, עריפת הראשים, האונס, שריפת הגופות ועוד מעשים שאין הטקסט סובלן, היו כל כך מטורפים, שזה יצר תרחיש בלהות עבור הפרוגרסיבים שכל הווייתם היא להכפיש את ישראל כאיש הרע, הרצחני, האימפריאליסטי והקולוניאליסטי שבסיפור.
לפתע נראו היהודים החזקים האלה כמו קורבנות, קורבנות של שונאי היהודים הפרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. מעמד ה"קורבן" החדש הזה ליהודים היה בלתי מתקבל על הדעת עבור הפרוגרסיבים, גם אם הוא היה מוצדק באופן ששום דבר אחר מעולם לא היה מוצדק יותר – ובמיוחד מכיוון שהוא כל כך מוצדק. הם היו חייבים לגדוע את זה מיד.
הקמפיין לדה-לגיטימציה למונח אנטישמיות, אם כן, הוא רק עוד דרך לומר ליהודים להישאר בקטגוריית המדכא שלהם. הכפשת ישראל שנלחמת על חייה היא כעת הדרך הקלה ביותר עבור השמאל להילחם ביהודים.
התקשורת המאפשרת
אבל יש משהו גדול עוד יותר שמשחק פה תפקיד: המלחמה נגד ישראל היא גם מלחמה נגד כל מה שהפרוגרסיבים שונאים במערב. לכן יש לצאת נגד המונח אנטישמיות. הרעים לעולם לא יכולים להיות קורבנות.
התקשורת השמאלנית, שמתעלמת בעקביות מהאנטישמיות השמאלנית, היא זו שמאפשרת את זה. "הניו יורק טיימס פרסם אינספור סיפורים על הרטוריקה של המשתתפים בעצרת 'איחוד הימין' ב-2017 בשרלוטסוויל, וירג'יניה", כתבה כריסטין רוזן בטור "פרשנות", במאמר שכותרתו היא 'מדוע התקשורת מתעלמת מאנטישמיות'. איפה הקטעים הגדולים והסיפורים המדווחים על הארגונים והמממנים מאחורי הקבוצות האנטי-יהודיות שמקיימות הפגנות מחוץ לבתי כנסת ומוסדות יהודיים אחרים?".
כפי שכותב ריץ' לורי ב-National Review Online, "כל יום הוא עכשיו שרלוטסוויל, אבל כמעט אף אחד לא שם לב… הרטוריקה האנטישמית והטבע המאיים של האירוע הזה – בצורה אחרת, שמאלנית – משוכפלים בכל רחבי המדינה בהפגנות פרו-חמאסיות המלאות בשנאה גלויה". אם בעלי עליונות לבנים היו מופיעים בכל רחבי ארה"ב, מתסיסים נגד יהודים ומשחיתים רכוש, הוא שואל, "תוכלו לדמיין את הכותרות ודיווחי החדשות הליליים?".
נותרנו עם הנוף המוזר הזה שבו, מצד אחד, קבוצות אקטיביסטיות יהודיות חושפות את עלייתה המפחידה של האנטישמיות מהשמאל, בעוד שבצד השני, קבוצות פרוגרסיביות מערערות את עצם רעיון האנטישמיות, ומעודדות אנשים להתעלם ממנו לחלוטין ולהתייחס אליו בתור קונספירציה יהודית-ציונית.
בינתיים, פרוגרסיבים יהודים בטח נמצאים במשבר חמור כשהם רואים איך כל כך הרבה משנאת היהודים בימים אלה מגיעה מתוך הבית הפוליטי שלהם. האם הם ילכו על קליפות ביצים כדי לא להכעיס את חבריהם הפרוגרסיבים, או שיהיה להם האומץ לעמוד אל מול האמת, גם אם זה יפגע בקבוצה שלהם?
כשאפילו AOC מגנה אנטישמיות ומותקפת בשל כך משמאל, אנחנו יודעים שנכנסנו לטריטוריה חדשה.
