הקיצוניות חוזרת על עצמה באופן קבוע. כך גם המאמצים של הניו-יורק טיימס להסתיר אותה.
בשבוע שעבר במנהטן, ברוקלין, וושינגטון ולוס-אנג'לס פעילים אנטי-ישראלים ייחלו לשובו של היטלר; קראו לרצח "ציונים"; תקפו רב, איימו לרצוח וקיללו אותו; איימו על משפחה יהודית על ידי ציור אלימות של חמאס על דלתה; הניפו שלטים שתומכים בטבח שביצע ארגון הטרור ב-7 באוקטובר; חבשו את סרטי הראש של המחבלים; הניפו את דגליהם; שיבחו את "ההתנגדות" שלהם; היכו מאבטח עד זוב דם; והמעיטו בזוועות השואה.
הניו-יורק טיימס סיקר כל אחת מה"הפגנות" שבהן התרחשו אירועים מכוערים אלו, אך הוא החביא כל אחד מהמקרים שצוינו, כמו גם מקרים אחרים של קיצוניות מצד המפגינים.
וושינגטון
בהפגנה בוושינגטון ב-8 ביוני, קבוצה של מפגינים עטו כאפיות שהסתירו את פניהם והניפו שלט גדול שמזהה אותם עם "אל-קסאם", בכוונה לגדודי עז א-דין אל-קאסם – אותם מחבלים שהובילו את הטבח ב-7 באוקטובר. הם גם קראו מפורשות לרצח: "חיזבאללה, תעשו אותנו גאים ותהרגו עוד ציוני!"
אדם הניף שלט שנשא את המילים "לעמוד לצד חמאס" והגן על טבח 7 באוקטובר כ"גאוני" וגינה את מה ש"היהודים – כן, היהודים" עושים לפלסטינים. שלט אחר הצדיק את "ההתנגדות".
הטיימס, שכתבה שלו על ההפגנה טענה שמדובר רק ב"קריאה להפסקת אש מיידית" לא ציין כלל את התמיכה המפורשת בארגוני הטרור, את הקריאות לרצח או את ההגנה על מעשי 7 באוקטובר. פסלים בכיכר לה-פאייט הושחתו ורוססו בגרפיטי שתומך באלימות ובהשמדת היהודים. "תהילה להתנגדות", "יחי חמאס", "אינתיפאדה", "מהנהר ועד הים" ועוד כיתובים רבים לצד משולשים אדומים – סמל נפוץ בתעמולה של חמאס שמסמן את מטרותיהן של תקיפות.
בטיימס ציינו רק "שרבוטים בכתב יד" שקראו "תשוחרר פלסטין".
גברים ענדו סרטי ראש של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וצעקו: "יש רק פתרון אחד, אינתיפאדה, מהפכה!" אך העיתון כיוון את הקוראים להאמין שהקריאות היו פחות או יותר תמימות: "רבים מהמפגינים בשבת קראו קריאות שישנם ארגונים שטוענים שמסיתות לאלימות נגד יהודים, כמו 'יש רק פתרון אחד: אינתיפאדה, מהפכה' וכן 'מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית'. אך לדברי אחד המפגינים, סיסמאות כאלה לא היו קריאה לאלימות נגד העם היהודי, אלא להתנגדות רחבה יותר נגד הסטטוס קוו".
ההתכנסות אורגנה בשיתוף תנועת הנוער הפלסטינית, ארגון שהגיב למתקפת ב-7 באוקטובר ביום שהתרחשה בקריאות "תחי ההתנגדות", ואשר קרא בעבר ל"התנגדות ואינתיפאדה עד הניצחון". הארגון אף הבהיר שניצחון מבחינתם פירושו חיסול ישראל. ה"טיימס" אפיין אותו באופן אבסורדי כארגון ש"נוטה לשמאל".
אף שבסרטון מההפגנות נראו מפגינים זורקים חפצים לעבר עובד בפארק ומכים מאבטח, הכתבה לא הזכירה זאת כלל, אפילו שצוין כבר בפסקה הראשונה שהמשטרה השתמשה בגז פלפל נגד מפגין.
(יומיים לאחר פרסום הכתבה העיתון אכן הוסיף הצהרה משירות הפארקים הלאומיים המציינת "תקיפה של עובד" ו"פציעות של שני שוטרי פארק אמריקניים". לדברי הכתבים, ההצהרה תיארה בקבוקי מים ריקים בקבוקים שנזרקו לעבר שומר הפארק. בגרסאות מלאות יותר של אותה הצהרה שפורסמו במקומות אחרים לא התייחסו לבקבוקים ריקים).
מנהטן
ב-10 ביוני ארגן הארגון הקיצוני Within Our Lifetime, שתומך בטבח 7 באוקטובר, הפגנה במנהטן. ביוניון סקוור אמר אדם למפגינים תומכי ישראל שהתייצבו ממול: "הלוואי שהיטלר עדיין היה כאן, הוא היה מחסל את כולכם". מפגינים אחרים פרסו כרזה גדולה עם הכיתוב "יחי 7 באוקטובר".
לאחר נסיעה המונית של מפגינים ברכבת התחתית, שבמהלכה הם דרשו ש"ציונים" יזדהו ורמזו שיפגעו במי מהם שלא יעזוב את הרכבת, התכנסו המפגינים בוול-סטריט, שם הניפו דגלים של חמאס ושל ארגון טרור נוסף.
הם הגיעו לשם כדי למחות על תערוכה המנציחה את מאות האזרחים שנרצחו על ידי חמאס בפסטיבל הנובה, להצדיק את הטבח ולבטל את זיכרון השואה בטענה שהצעירים שנרצחו בנובה היו גרועים יותר ממפקד מחנה ההשמדה אושוויץ.
בהתחלה הטיימס התעלם לחלוטין מפסטיבל השנאה. יום לאחר מכן, לאחר שחברי קונגרס, ראש עיריית ניו יורק והבית הלבן גינו את ההפגנה ואת האנטישמיות שבה, דיווח העיתון על הגינויים.
אבל הכתבה לא אמרה דבר על קריאות התמיכה בהיטלר, בטח שלא על דגלי הטרור. העיתון בוודאי היה מודע לדגלים: הוא ציטט מתוך הודעת הבית הלבן שביקרה את הנפת "כרזות מכוערות של ארגוני טרור", אך התעלם מהמשפט הזה וציטט מתוך הצהרה שבה ראש עיריית ניו יורק ביקר את דגלי הטרור, אבל התעלם מהמשפט הזה.
ואף שהכתבה אכן התייחסה למפגינים שצעקו "תחי האינתיפאדה" – הקריאה לאלימות שהעיתון הציע בעבר שאולי איננה קריאה לאלימות – הוא לא צוטט את הקריאות של אותם מפגינים ש"ההתנגדות מוצדקת", הגנה על הטבח ב-7 באוקטובר שהיא גם חולנית מצד עצמה וגם מדגישה את המשמעות האמיתית של הקריאות לאינתיפאדה.
ברוקלין
יומיים לאחר מכן ונדלים מרחו צבע על בתיהם של מנהל מוזיאון ברוקלין ושניים מהנאמנים שלו. על ביתו של הבמאי, שהוא יהודי, צבעו את המשולש האדום ההפוך המסמל מטרה של חמאס, איום ברור באלימות. הכתבה של העיתון על הגרפיטי לא הזכיר את המשולש של חמאס.
יו-סי-אל-איי
בצד השני של המדינה התאספו מפגינים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. בזמן שרב חב"ד של האוניברסיטה הסריט את האירוע, מפגין עוטה כאפייה משובצת חבט את הטלפון מידו, איים להרוג אותו, כינה אותו פדופיל וקרא "מוות לישראל ולכל מי שתומך בחרא הזה". מפגין אחר אמר לו "לחזור לפולין".
הטיימס סיקר את ההפגנה. הוא לא אמר דבר על התקרית האנטישמית או איומי המוות.
במקום אחר בקמפוס, מאבטח נפגע בפניו ודימם. העיתון – כמובן – לא אמר דבר על האלימות הזו. (עם זאת, הקפידה להתייחס פעמיים לתוקפנות של מפגינים פרו-ישראליים מלפני חודשים).
הכתבות הללו, שבהן הטיימס מצליח למחוק קיצוניות נבזית מארבע הפגנות נפרדות, הן בקושי הדוגמה הראשונה לכך שהעיתון נחלץ לעזרתם של קיצונים אנטי-ישראלים ואנטישמים. הוא נחלץ בעבר לעזרתם של אלו שהשחיתו כרזות של חטופים ישראלים בכך שהציע שזה אולי רק דרך "להפיג מתח" עבור ה"מיוסרים", תוך מתן משקל שווה לרעיון שמי שתולים את הכרזות עשויים להיות הבעיה האמיתית. . מאמר אחר הציע באופן אבסורדי שקריאות לשחרור פלסטין "מהנהר ועד הים" לא מתייחסות בהכרח לפלסטין מהנהר לים.
