אם אתם משתוקקים לקצת חדשות טובות באפלת הקיץ הלוהט הזה, הנה אחת: כישלון המרד הכוחני שתוכנן להתקיים השבוע בחוצות ירושלים. ייתכן בהחלט שזהו כישלון זמני, ובכל זאת כרגע מותר לשאוב ממנו מעט נחמה ותקווה.
המארגנים הכריזו על "התנגדות" נוסח הפלת הבסטיליה. ברדיו בישרו במוצאי שבת כי צפויות "הפגנות ענק השבוע". אהוד ברק – ראש ממשלה לשעבר ואנרכיסט בכיר בהווה – פרסם קול קורא להשבתת המדינה "עד שתיפול הממשלה". בסוף זה התנקז, נעבעך, להפגנה מתוקשרת אחת ברחוב עזה, שמשתתפיה ביקשו ליהנות משני העולמות: גם לפרוץ מחסומים, לעלוב בשוטרים, למרר את חיי השכנים ולהשמיע סיסמאות מופרכות כמו "הגיע הזמן להפיל את הרודן", וגם להצטייר כקורבנות של אלימות משטרה. מאות האלפים לא באו, לכל היותר הגיעו כמה אלפים, ותיקי קרבות בלפור והמאבק ברפורמה המשפטית, כוחות קפלן וקומנדו ברסלר. אירועי ליל גלנט אשתקד לא השתחזרו.
כישלון המרד, לפחות לפי שעה, הוא חדשות טובות לא רק לתומכי הממשלה אלא גם למתנגדיה השפויים, אלה שמשתוקקים להחלפתה בממשלת אחדות נטולת גורמים רדיקליים מימין ומשמאל, אך לא להחלפתה בכוח. כלומר, לא במחיר אנרכיה ומלחמת אחים. מארגני ה"ההתנגדות" ו"השיבוש" משתוקקים למלחמה כזאת. חלקם כבר מצדד מפורשות באלימות. נחום ברנע כתב השבוע בנימת חלחלה, ש"בשבועות האחרונים שמעתי מיותר מאדם אחד משפט כמו 'אני מבין עכשיו את יגאל עמיר'". למען הסר ספק, הוא התכוון ליותר מאדם אחד בסביבתו האידיאולוגית, לא בימין. זו כנראה הסיבה שהגילוי הזה לא חולל סערה למרות מעמדו המקצועי הנכבד של הכותב.
לו פרקליטות המדינה והיועצת המשפטית לממשלה היו ממלאות את תפקידם, או נוהגות כפי שקודמיהם נהגו במחאה הכתומה בתקופת ההתנתקות, מזמן היו מוגשים כתבי אישום על המרדה נגד מנהיגי האנרכיסטים. המשטרה הכוחנית שלנו הייתה נכנסת במפגינים הרבה יותר חזק, בלי שהתקשורת תחוש לעזרתם, תראיין אותם מבוקר עד ליל ותתעניין במצבם הרפואי. אבל באגף התביעה הכללית במשרד המשפטים מתעבים את הממשלה הזאת ומחבבים את המורדים, כך שהמכשול היחיד בינם ובין הגשמת חלומם המתוק הוא לעת עתה הציבור הרחב, זה שהחליט השבוע להישאר בבית למרות הבטן המלאה שלו. בגרותו, אחריותו, מעכבות בינתיים את אסון שקיעתה של ישראל להתנגשות פנימית אלימה בעיצומו של מצור הדוק סביבה. עם ישראל לא התפתה לוותר על המנגנון הדמוקרטי המקובל להחלפת ממשלות, ואלו חדשות טובות. רק סינוואר ונסראללה אמורים להיות עצובים.
ויש עוד בשורה טובה: גניזת חוק הרבנים, חוק מקומם אפילו בימים כתיקונם, ודאי בימים שכאלה. ארבעה־חמישה ח"כים אמיצים בליכוד סירבו להשביע את התיאבון הגדול של דרעי, והחוק נגנז. מי ייתן שגם בפרשת חוק הגיוס הם יוכלו להציל את הקואליציה המביכה שלנו מעצמה, להציל את כולנו.
