הקריקטורה של שי צ'רקה בעמודי החדשות פה לפני שבוע, חוללה סערה מסוימת. שגרירי החרדים בתקשורת נפגעו קשות בשם המגזר כולו, והגיבו אינסטינקטיבית ב"אנטישמיות" וב"דר שטירמר". הזעם הקדוש פטר אותם מהצורך המעיק להתייחס למציאות המקוממת שצ'רקה שיקף נאמנה: התעקשות החרדים להישאר בישיבה אפילו כשהאויב בשער, באמתלה שלימוד תורה ותפילות הם שווי ערך לתעצומות הנפש של חיילי צה"ל בשדה הקרב. זה בדיוק מה שהחרדים עצמם טוענים כל הזמן. אז על מה, בעצם, יצא קצפם?
היו גם גורמי תקשורת לא חרדים שהתנדבו לקצוף. חלקם אמרו שלא עושים דבר כזה לשותפים קואליציוניים (בלי נדר, ננסה לפייס אותם אחרי מיטוט חמאס וחיזבאללה; עד אז, שיקולי פיקוח נפש גוברים על השיקול הקואליציוני). אחרים התאוננו מרה שלמקור ראשון יש אג'נדה בעניין גיוס החרדים (בניגוד ליתד נאמן, למשל, או לערוץ 14). אושיית רשת ימנית הביעה צער שאין לה טור במקור ראשון, כיוון שבכך היא החמיצה הזדמנות פז להתפטר לאות מחאה (מילא, העיקר הכוונה). כמו כן הוטחה בנו הטענה שצ'רקה ביזה את לומדי התורה באשר הם. היא קצת הזכירה לי את המנהג העיתונאי לשלוח בערב סוכות צלם לשוק ארבעת המינים במאה שערים, כאילו אין בארץ אינספור יהודים אחרים שמצטיידים אז בלולב ובאתרוג, רק החרדים. אכן, אחינו במאה־שערים ובבני־ברק עוסקים בתורה. חלקם מקדישים לה את חייהם, מוכנים אף למות באוהלה ולא להתגייס, אך הם אינם שגריריה הבלבדיים של תורת ישראל. מותר לאייר אותם בקריקטורה ביקורתית מבלי שהדבר יתפרש אוטומטית כביזוי התורה. אפילו מצווה לאייר. הקריקטורה נועדה למחות על חילול השם ולהציל את כבוד התורה, לא לבזות אותה.
כן, היא נועדה גם לטלטל קלות את החרדים. זה לא נעים, אבל לא מסוכן כמו להילחם עכשיו ברפיח או לעשות מילואים במטולה. שיתמודדו בבקשה עם התוכן, ולא יקוננו יותר מדי על הקנקן. אגב, גם כלי התקשורת שלהם אינם מופת של נימוס ולשון המעטה, בלשון המעטה. הדתיים הלאומיים זוכים שם חדשות לבקרים בתואר ד"לים, אפילו "כיפה סרוחה", והחילונים מאוירים תכופות כמו רשעים מהאגדה. צ'רקה, להבדיל, אייר את החרדי שיושב על האלונקה באופן די סימפטי, בלי אף ארוך ומבט זדוני.
לפני שבועיים הייתי בשבעה של תלמיד חכם מצור־הדסה שנפל בצפון. אני לא יודע אם הוא היה אוהב את הקריקטורה של צ'רקה, אבל הוא בוודאי עוד ראיה לכך שלעולם התורה יש שגרירים נאמנים מתחת לאלונקה, לא רק מעליה. לדעתם, תפילה או גמרא אינם תחליף להשתתפות במלחמת מצווה. הרי אפילו במלחמת רשות מוענק פטור מדאורייתא רק למי שהתחתנו זה עתה, בנו בית, נטעו כרם או נתקפו חרדה, לא לתלמידי ישיבות. במלחמת מצווה חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה, קל וחומר אברכים וכוללניקים. אין שחר תורני להתעקשותם להישאר בבית המדרש בעיצומה של מלחמה כזאת, ובינתיים אין דרך אחרת לגרום להם לשנות את דעתם, מלבד פובליציסטיקה וקריקטורות. כל עוד אי אפשר לגייס אותם בכוח, לפחות אפשר למחות. זה מה שצ'רקה עשה. זה מה שעושה כל עיתון המכבד את עצמו ואת קוראיו כשמגיעים מים עד נפש.
"כואב לי מאוד לראות שגם עיתון מקור ראשון משתמש בסממנים אנטישמיים מובהקים ומצטרף להסתה נגד הציבור החרדי ונגד ממשלת הימין", תקף אותנו סגן השר אבי מעוז, והוסיף: "בושה! בושה! בושה!". אילו הוא היה חי בשלהי בית ראשון, כנראה גם הנביא ירמיהו היה סופג ממנו קיתונות חרון דומים בעקבות הכרזתו ש"תֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי". מעוז היה שואל איך ירמיהו מעז להסית נגד עולם התורה? להטיל דופי ברבנים? להשמיץ כהנים? בושה! בושה! בושה!
ובכן, חבר הכנסת מעוז, אנחנו לא נביאים או כוהנים, אבל גם לא מתביישים, ומשתדלים לשקף את המציאות לפי עניות דעתנו. בעיני רוב הכותבים אצלנו ממשלת הימין היא אמצעי, לא תכלית, ושום תכלית לא מצדיקה את חרפת השתמטות החרדים ההמונית משירות בצה"ל גם בימים אדומים של פרעות ודמים. בעזרת השם נמשיך לבקר אותם ולהתווכח איתם, כל עוד יהיה צורך בכך. שהמשתמטים ופרקליטיהם יתביישו, לא אנחנו.
