לפני כמה חודשים הרציתי לחבורה צעירה ומבטיחה בתחילת הקריירה הציבורית. הנושא היה ההיסטוריה של המשטר הדמוקרטי, אבל בפתיחה שאלתי מדוע לדעתם צעירים מערביים, סטודנטים צעירים ומבטיחים, בקמפוסים של האוניברסיטאות הטובות בעולם, מפגינים בהמוניהם לטובת חמאס בצעקות "פרי פרי פלסטיין" ו"מהים עד הנהר, פלסטין תשוחרר".
התקבלו תשובות רבות, פסיכולוגיות, סוציולוגיות ומוסריות. הקשיתי: אבל מדוע הם מזדהים דווקא עם הנושא והעמדה האלה? מבחינה תיאורטית אותם אנשים, באותם מוסדות, היו יכולים להפגין נגד חמאס ובעד ישראל, ולהרגיש מוסריים. איך קורה שהם תומכים דווקא בטרור?
התשובה היא כמובן אינטלקטואלית. הבעיה איננה שהם נבערים, אלא להפך, שהם חצי מלומדים. זה ההבדל בין חינוך ליברלי, שמציג עמדות שונות ומקנה לתלמיד כלים שיאפשרו לו להכריע ביניהן, לבין החינוך הפרוגרסיבי־אוטוריטרי, שמכריז מה נכון, ומלמד רק את העמדה הזו.
טעות להתרשם מסרטונים שבהם הסטודנטים לא יודעים, למשל, על איזה נהר ואיזה ים הם שרים. אכן, הם לא מצויים בפרטים. אבל הם "יודעים" שישראל היא הכובש והפלסטינים נכבשים, הם "יודעים" שהפלסטינים עוברים התעללות מאז קום המדינה, והם "יודעים" שהייתה מדינה פלסטינית שהקולוניאליסטים היהודים גזלו. זה מספיק כדי לעצב את עמדתם המוסרית.
איך מסבירים למי שעבר אינדוקטרינציה שכזו, שתפיסת המציאות והערכים שלו מוטים מן היסוד?
הנקודה העיקרית היא שהם לא חושבים זאת סתם כך. הם מתבססים על אינספור מקורות. הם שמעו על זה בבית ספר, מכל המרצים באקדמיה, מאינספור מאמרים וספרים, מהתקשורת ומשלל גופי חברה אזרחית. מבחינתם יש להם תמונה ברורה והמושגים שלהם מתארים היטב את המציאות.
לא פחות חשוב – את הלימוד הזה מלווה ודאות מוסרית נלהבת, בעלת תפקיד מכריע. יש כאן טובים, המדוכאים והמגינים עליהם, ויש רעים, ישראל והתומכים בה. הרעים משקרים ועושים מניפולציות, לכן אסור להקשיב להם. עם כוחות השחור לא דנים ולא פותחים להם את הדלת. כך, בעזרת השלילה המוסרית של העמדה הנגדית, נוצר הבידוד האינטלקטואלי הדרוש להצלחת האינדוקטרינציה.
בתנאים הללו, לסטודנטים שעוברים שטיפת מוח מובהקת אין סיכוי שלא להשתכנע. הצרה, אם כן, היא אינטלקטואלית. לפנינו מפעל מוסדי ותרבותי של הנחלת דוגמה רחבה, מלאכותית וא־היסטורית, שמטמיעה בסטודנטים תפיסת עולם, ערכים ומושגים מעוותים.
מבחינה פדגוגית יש כאן שאלה קשה: איך מסבירים למי שעבר אינדוקטרינציה שכזו, שתפיסת המציאות והערכים שלו מוטים מן היסוד? שכל מה שאמרו לו בתיאוריה שיעשו לו "הרעים", הוא מה שכבר עשו לו בפועל ה"טובים"? איך גורמים לאדם לפקפק ביסודות מחשבתו האינטלקטואלית והמוסרית? הסטודנטים האלה למדו לראות את המציאות דרך המערכת המושגית המעוותת הזו, איך אפשר לגרום להם לבחון אותה בביקורתיות?
כאמור, הסוגיה הזו נועדה להיות הקדמה לנושא של ההרצאה – דמוקרטיה. והיא נדרשה משום שהשמאל בישראל התעלל במושג בדומה למה שעשו הפרוגרסיבים ל"פלסטיין". שטיפת המוח עמוקה ורחבה – ולא פחות מופרכת.
בשל האינדוקטרינציה הזו מושגים וטענות חסרי כל תוקף ואחיזה במציאות הפוליטית ובתורת המשטרים, הפכו בישראל לאמיתות מובנות מאליהן. כך "הדמוקרטיה המהותית", הגדרת המשטר הדמוקרטי באמצעות "זכויות אדם", או הפיכת "הפרדת רשויות" לרעיון שלפיו בית המשפט חולש על ההיבטים הערכיים של החלטות הכנסת והממשלה. הבלים מהסוג הזה נחשבים כאן, אחרי שנים של עבודה חינוכית נרחבת, ליסודות הדמוקרטיה.
הנושאים שונים, אבל משום שהאינדוקטרינציה דומה, אפשר למצוא הקבלה משמעותית בין התופעות בארה"ב לכאן. גם פה המפעל החינוכי נרחב ומושקע – מספרי אזרחות בתיכון, דרך המרצים באקדמיה, שלל מאמרים וספרים, השיח התקשורתי, ועד לארגוני חברה אזרחית ופסקי דין. גם כאן, ההתמצאות בפרטים של האוחזים בדוגמה קלושה, והמערערים על "הדמוקרטיה המהותית", כמו גם האמת ההיסטורית, נחשבים לאויב מסוכן. והעיקר הוא שהעמדה הפסאודו־דמוקרטית הזו אמיתית בערך כמו שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית שנישלה את התושבים הערבים שגרו באושר במדינה פלסטינית.
ההשלכות של השבר האינטלקטואלי הזה איומות. הנה דוגמה מהשבוע: אלוף במיל' גדי שמני פרסם מאמר בעיתון הארץ, ובו קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. לדעתו זוהי הדרך ל"שיקום המדינה" ו"שיקום ההרתעה הישראלית", ולהשפעה חיובית על פסקי הדין בגופי משפט בינלאומיים. נניח להפרזות היומרניות הללו, ונתמקד בתפיסת הדמוקרטיה שלו, שעולה מבין השורות.
"הוועדה צריכה לכלול גם מרכיב חקירתי חשאי", כותב שמני, "שיבדוק אם ערעור היציבות והפגיעה בלכידות הישראלית נעשו במעורבות של גורמים זרים כחלק ממערכת חתרנות מדינית". לנקודה זו הוא קושר גם את "פורום קהלת", שמבחינתו "מומן בכסף זר רב והיה גורם משמעותי בהובלה הרעיונית של ההפיכה המשפטית־המשטרית… בעודו פועל במעטה של גלימה אינטלקטואלית סייע הפורום לקדם אג'נדה אנטי־דמוקרטית".
כמות העיוותים בפסקה הקצרה הזו מרשימה. איזה היפוך מציאות משטרית. חקיקה בכנסת היא "הפיכה משטרית", בעוד בית המשפט העליון, שהפקיע לעצמו את הסמכויות המסורות בכל תיאוריה ומשטר דמוקרטי לנבחרי ציבור, הוא הדמוקרטיה בהתגלמותה. לא המחאה העבריינית והסרבנות הן הבעיה, אלא פורום קהלת, שקידם חקיקה בכנסת, הוא אויב הדמוקרטיה.
במשטר ששמני קורא לו "דמוקרטיה", מתייחסים לפעילות החוקית של פורום קהלת כאל סוכן איראני. העמותה ביקשה לחזק את נבחרי הציבור, אחרי שסמכותם הופקעה ב"מהפכה החוקתית" שחולל בג"ץ. מבחינת שמני העמדה הזו ראויה להיחקר במרתפי השטאזי, והוא משוכנע שזהו ביטוי לדמוקרטיה נאורה, לא למשטר אוטוריטרי.
ברוב העולם אנשים כמו שמני מייצגים אליטה מדושנת, אריסטוקרטית בעיני עצמה (ופריווילגית בעיני השאר), שסולדת מדמוקרטיה, חירות הפרט ושוויון זכויות פוליטיות. בישראל האליטה האוטוריטרית הזו שכנעה רבים שהיא מהות ה"דמוקרטיה", שכל מה שמעצים אותה הוא יסוד המשטר, ומי שפועל לרסנה הוא אויב המדינה.
עד כמה הצליח השמאל להשריש את התפיסות המופרכות הללו ראינו בהיסטריית ההמונים במחאה, עם צעקות בסגנון "פרי פרי בית משפט" "ומהים עד הנהר, העליון ישוחרר". האם נוכל להציל את הדמוקרטיה הישראלית, אחרי ששטיפת המוח הצליחה להגדירה כ"פאשיזם" ואת האבסולוטיזם המשפטי כ"דמוקרטיה מהותית"? אפשר רק לקוות שזה יהיה קל יותר מאשר לפקוח את עיני הסטודנטים המוחים בהרווארד.
