עמוס הוכשטיין, שליחו של הנשיא ביידן, נחת השבוע לסבב שיחות בישראל. המשימה: לנסות לבלום את תהליך ההסלמה בצפון הבוער, כדי למנוע גלישה למלחמה בין ישראל לחיזבאללה. אבל טרם נמצא המנגנון שיצנן את הלהבות.
לאחר סבב שיחות שכלל את ראש הממשלה, שר הביטחון והנשיא, המריא הוכשטיין לביירות, שם נפגש עם יושב ראש הפרלמנט נביה ברי ועם מפקד צבא לבנון הגנרל ג'וזף עאון. ברי, אחד הפוליטיקאים הממולחים והמנוסים ביותר במזרח התיכון, הוא גם מנהיג תנועת אמל השיעית, וכבר שנים משמש בפועל נציג של חיזבאללה במגעים לא ישירים עם הארגון. כך היה גם בזמן המשא ומתן בין ישראל ללבנון על קביעת הגבול הימי, וכך גם כעת. לגנרל עאון מייעד כנראה הממשל האמריקני תפקיד משמעותי יותר מבעבר, בהסדר עתידי שנועד לחצוץ בין כוחות חיזבאללה ובין צה"ל.
אבל אותו הסדר עתידי הוא עדיין בבחינת ביצה שלא נולדה. בביירות התייצב הוכשטיין מול המצלמות עם מסר חד לשומעיו הלבנונים: "המצב חמור", אמר, "אנו עדים לתהליך הסלמה שנמשך כבר שבועות. הנשיא ביידן נחוש לעשות ככל יכולתו כדי למנוע הסלמה נוספת שתביא למלחמה נרחבת. זה עיקר המאמץ כרגע, ואנו עדיין מאמינים שהנתיב הדיפלומטי פתוח, אם הצדדים יסכימו להשתתף בו. כי המצב", שב והדגיש, "באמת חמור".
בניגוד לחלק מהפרשנויות, נראה שהסרטון של נתניהו בעניין משלוחי הנשק לא נועד לקרוץ לבייס המקומי. הכתובת במקרה הזה נמצאת על גבעת הקפיטול
כפי שזה נראה כרגע, המכשול העיקרי בדרך להרגעת הרוחות הוא התרת הפלונטר שיצר מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, שכרך את חזרת השקט לגבול הצפון עם הפסקת אש בעזה. בתגובה לדבריו של הוכשטיין שב חבר הפרלמנט מטעם חיזבאללה, חסן פדלאללה, וסיכם את עמדת הארגון: "מה שנדרש מהממשל האמריקני הוא דבר אחד – להפסיק את המלחמה בעזה, והמלחמות בשאר החזיתות, כולל בלבנון, ייפסקו. אין אפשרות אחרת, משום שההתנגדות בלבנון לא נתונה לאיום, ומוכנה לכל האפשרויות".
בפועל, חיזבאללה היה שמח אולי להפסיק את הסבב הקטלני. אבל נסראללה סִנדל את עצמו בראשית המלחמה בהבטחה, והוא לא יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שנסוג ממנה. ודאי לא אחרי קיתונות הלעג שספג בחודשי המלחמה הראשונים, כאשר נראה עדיין כמהסס.
גם בירושלים, כידוע, לא מוכנים כרגע לדבר במונחים של הפסקת אש בעזה, בטרם נוצרו התנאים לעסקת חטופים וכל עוד המבצע ברפיח מתנהל. הצפי המינימלי כרגע הוא שהמבצע יימשך לפחות שבועיים, ובינתיים ישראל משגרת מסרים ואזהרות ללבנון. האחרון שבהם הוא הודעת דובר צה"ל, שלפיה "מפקד פיקוד הצפון אלוף אורי גורדין וראש אגף מבצעים אלוף עודד בסיוק קיימו ביום שלישי אישור תוכניות והערכת מצב משותפת בפיקוד צפון. במסגרת הערכת המצב אושרו ותוקפו תוכניות אופרטיביות להתקפה בלבנון, והתקבלו החלטות על האצת מוכנות הכוחות בשטח".
ד"ש מזלנסקי
כל אלה אינם מותירים לכאורה מקום רב לאופטימיות. בזמן שהוכשטיין היה בביירות, התפרסמו בתקשורת הלבנונית ידיעות שלפיהן השליח האמריקני הגיע עם מסר ישראלי חריף ללבנון. כמה שעות לאחר מכן שב הוכשטיין לירושלים לפגישה נוספת עם נתניהו, ועדכן אותו בתגובות מלבנון. בשלב הזה הפוקוס נע מלבנון לסרטון שפרסם השבוע בנימין נתניהו, ובו האשים את הבית הלבן בעיכוב משלוחי נשק לישראל.
לא ברור מה גרם לנתניהו לפרסם אמירה כזו, כאשר ההבנה היא כי כל עיכוב במשלוחי נשק משפיע על המוכנות הישראלית למלחמה בלבנון, וכאשר עימות כזה בין ישראל לארה"ב משחק לידי חיזבאללה ופוגע בדימויה של ישראל כבת בריתם האולטימטיבית של האמריקנים. ואכן, בממשל מאוד לא אהבו את הסרטון. על פי דיווח בחדשות כאן, במהלך הפגישה עם נתניהו העביר השליח האמריקני מסר לראש הממשלה שהצהרותיו בעניין הקפאת משלוחי הנשק היו לא נכונות וכי בממשל זועמים על כך ויגיבו בהתאם. התגובה לא איחרה לבוא, כאשר הבית הלבן ביטל את המפגש של הפורום האסטרטגי המשותף לישראל ולארה"ב, שאמור היה להתכנס אתמול בוושינגטון. הפורום הזה, בהשתתפות השר רון דרמר, ראש המל"ל צחי הנגבי ובכירים במערכת הביטחון, היה אמור לקיים שורת מפגשים בנושא האיומים הנשקפים מאיראן.
מה גרם לנתניהו לצאת עם הסרטון החריג? אפשר רק לנחש. בניגוד לחלק מהפרשנויות, נראה שזה לא היה ניסיון לקרוץ לבייס המקומי. הכתובת במקרה הזה נמצאת על גבעת הקפיטול, ונועדה להישמע לאוזני חברי הקונגרס – בעיקר אלה הרפובליקנים אבל גם חלק מן הדמוקרטים, שיבואו לשמוע את נתניהו נואם מול שני בתי הקונגרס ב־24 ביולי. האם היה זה הימור נכון? לא בטוח. כי עם טרוניות מהסוג הזה, נתניהו מזכיר במשהו את וולודימיר זלנסקי, באותו סרטון שבו הסביר לאמריקנים מדוע הם צריכים לתת לו נשק כדי שהוא יגן עליהם מפני פוטין.
מה היה בחילופי המסרים השבוע בין ביירות לירושלים? האם משהו בכל זאת זז? קשה לדעת, אבל לצד חילופי המסרים החשאיים הועברו גם מסרים גלויים. בתגובה למסר הישראלי על מוכנות הכוחות פרסם חיזבאללה סרטון באורך 9 דקות, שצולם מרחפן זעיר המכונה "הודהוד" (דוכיפת בערבית) ותיעד את בסיס הצוללות בנמל חיפה, בניסיון להעביר רעד בליבם של אזרחי ישראל מפני בנק המטרות של חיזבאללה.
ואם זו הדינמיקה, מה בכל זאת יש לעמוס הוכשטיין באמתחתו, שגורם לו לא לאבד תקווה למרות הכול? מה יש, אם בכלל, בתוכנית האמריקנית, שיכול להביא את חיזבאללה לשולחן המשא ומתן? ראשית, לא מדובר בתוכנית אמריקנית נטו, אלא בתוכנית אמריקנית־צרפתית. בחודשים האחרונים פקדו הוכשטיין ושר החוץ הצרפתי סטפן סזו'רנה את ביירות כמה וכמה פעמים, בניסיון להניח את היסודות לתוכנית למניעת ההסלמה. התוכנית מבוססת על החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2006, עם לקחים שמטרתם לתקן את הפגמים באותה החלטה שמנעו את יישומה ויצרו את אי היציבות וחוסר האמון שהובילו למצב הנוכחי.
בקצרה, הסעיפים העיקריים בהצעה הצרפתית כוללים: נסיגה של כוחות רדואן למרחק של 7 עד 10 קילומטרים מצפון לגבול ישראל־לבנון, סמוך לנהר הליטני אך לא בהכרח מעבר לו; הצבת כוח של 15 אלף חיילים של צבא לבנון לאורך הגבול; מתן זכות לכוחות יוניפי"ל לערוך סיורים לאורך הגבול באופן עצמאי, ובניית עמדות תצפית של יוניפי"ל וצבא לבנון לאורך הגבול; הפסקת הטיסות הישראליות מעל שטחה האווירי של לבנון; הקמת ועדה קבועה לבחינת הפרות ההסכם, ופתיחת משא ומתן על 13 נקודות המחלוקת בגבול היבשתי בין ישראל ללבנון.
נשיאות תמורת הסכם
לאוזניים ישראליות נשמע שהלבנונים היו שמחים לאמץ תוכנית כזו, אך כאשר עיקריה התפרסמו לראשונה הם דחו אותה על הסף, כולל התנגדות קולנית של יו"ר הפרלמנט נביה ברי הן לנסיגה של כוחות חיזבאללה והן לסיורים עצמאיים של כוח יוניפי"ל. אבל גם האמריקנים וגם הצרפתים ידעו מראש שהחלק הצבאי בתוכנית אינו יכול לעמוד בפני עצמו, ודאי לא במדינה מסוכסכת ומפולגת כמו לבנון, שמשחק הכוחות הפוליטי בה לעולם אינו נח. הרעיון היה ליצור זיקה בין התוכנית ובין זהותו של מי שיהיה הנשיא הבא של לבנון.
מה הקשר, אתם שואלים. ובכן, מאז אוקטובר 2022 כיסא הנשיא בביירות ריק. הלבנונים לא השכילו עד כה ליצור מצב שיאפשר להם לבחור נשיא. על פי החוק, בגלל השיטה העדתית בפוליטיקה הלבנונית, הנשיא הנבחר צריך להיות נוצרי־מרוני, אבל זה רחוק מלהיות פשוט. לחיזבאללה יש מועמד נוצרי משלו, סולימאן פרנג'יה, בעל נטיות פרו־סוריות המשתלבות היטב עם האג'נדה של חיזבאללה, אבל בלבנון היו מעדיפים נשיא מזן אחר, עם נטיות סוריות בולטות פחות.
הנקודה היא שאם ייחתם הסכם בין ישראל ללבנון, וחיזבאללה ייאלץ לסגת אל הליטני או מעבר לו, הוא ידרוש תמורה גדולה. אומנם תיקוני הגבול היבשתי על פי התוכנית המוצעת יאפשרו לו לכאורה לשוב ולהציג את עצמו כמגן לבנון, אבל נראה שבוושינגטון חושבים שזה לא יספיק. ומכיוון שמי שצריך בסופו של דבר לאשרר כל הסכם שייחתם הוא הנשיא הלבנוני, הדיל האמריקני המסתמן הוא הענקת תפקיד הנשיא לסולימאן פרנג'יה, המועמד של חיזבאללה.
לא בטוח שזה רעיון טוב. המשמעות היא שש שנים שבהן יכהן בלבנון נשיא חלש שתומך בחיזבאללה ובאיראן, וזה ממש לא מה שלבנון, ובטח לא ישראל, צריכות. כבר עכשיו ברור שהזיקה שנוצרה בין חזיתות עזה ולבנון יצרה פלונטר נוראי. כעת האמריקנים נכנסים לתוך קן הצפעונים של הפוליטיקה הלבנונית, כדי לייצר עוד הסכם שלא ברור אם יש לו תוחלת, ושמחירו עלול להיות גבוה מדי. טעות קולוסאלית. ואכן, בניגוד לאמריקנים, הצרפתים – המעצמה הקולוניאלית לשעבר בלבנון, שהדי־אן־איי שלהם מחובר קצת יותר למזרח התיכון – כנראה אינם שותפים לרעיון.
ועדיין, בדבר אחד האמריקנים כנראה צודקים: מחיר המלחמה בין ישראל ללבנון עלול להיות גבוה מדי, בייחוד כעת, כשצריך להביא בחשבון מעורבות איראנית אקטיבית נוסף לזו של כוחות הפרוקסי. כפי שכבר אמר הוכשטיין, ההסכם ששני הצדדים יגיעו אליו לאחר מלחמה שתגרום להם נזק כבד, יהיה דומה למדי להסכם המוצע לפני המלחמה. לפיכך כל שנותר הוא לתלות תקוות בתהליך משא ומתן ארוך טווח, שייצור מומנטום לשקט ואולי אפילו יאפשר טפטוף של תושבי הצפון חזרה לבתיהם.
בכל הסיפור הזה יש גם אתנחתא קומית אחת. מסתבר שהקונספט של תמיכה במועמדותו של סולימאן פרנג'יה לנשיאות לבנון איננו רק נחלתם של הדמוקרטים, וייתכו שגם הרפובליקנים בעניין. איך? ובכן, לפני שנתיים התחתנה טיפאני טראמפ, בת הזקונים של דונלד טראמפ, עם אחד בשם מיכאל מייקל בולוס, בנו של המיליארדר האמריקני ממוצא לבנוני מסעד בולוס. עד לא מכבר התרכז בולוס האב בעסקיו, אבל החיבור המשפחתי לנשיא לשעבר הצית אצל המיליארדר שגדל בלבנון אש חדשה־ישנה. עוד לפני שעזב את לבנון, וזה לא היה מאוד מזמן, ניסה בולוס האב את כוחו בריצה לפרלמנט הלבנוני ב־2009, שם חבר לידידו הפוליטיקאי הנוצרי סולימאן פרנג'יה. בחודשים האחרונים מבלה בולוס האב בשיחות ובמפגשים עם בכירי הקהילה הערבית בארצות הברית, בניסיון לשכנע אותם להצביע למחותן שלו, דונלד טראמפ. עבודה לא קלה, צריך לומר. אבל אם ללמוד מניסיון העבר של ג'ארד קושנר, מעורבות של משפחה ופוליטיקה בשושלת טראמפ לגמרי הולכים ביחד. האם לצד החתן היהודי מסתמנת עלייתו של המחותן הלבנוני? בנובמבר הקרוב פתרונים.
