דובר סיעת ש"ס, אשר מדינה, פרסם ביום שלישי תמונה נוסטלגית בסטטוס הוואטסאפ שלו. ראש הממשלה המנוח מנחם בגין נראה בה כשהוא מכופף את ראשו בפני הרבנים הראשיים דאז, הרב עובדיה יוסף והרב שלמה גורן, והאחרון מניח עליו את ידיו ומברך אותו. לתמונה צורף גם כיתוב: "געגועים לליכוד של מנחם בגין, שידע להעריך רבנים ולא ראה בהם ג'ובים".
קצפו של מדינה יצא על חברי הליכוד בוועדת החוקה ועל ראשי הערים מטעם הליכוד אשר כינו את "חוק הרבנים", שעלה לדיון בוועדה באותו הבוקר, "חוק הג'ובים". הם סיכלו את העברתו בוועדה, למגינת לבם של אנשי ש"ס, שרואים בהעברת החוק את אחת המטרות המרכזיות שלהם בעת הזאת.
אכן, עצוב שהגענו לימים שכהונת רב נתפסת כג'וב, אך השאלה המתבקשת היא מי הביא אותנו למקום הזה. התשובה אינה הליכוד. אפשר להביא דוגמאות רבות לכך שדווקא מי שכבוד התורה אמור להיות חשוב להם פעלו באופן הפוגע במעמדו של מוסד הרבנות, אך אין סיבה להרחיק לכת. די להתבונן במתרחש בימים האלו בבחירות שאמורות להתקיים בקרוב לתפקיד הרבנים הראשיים.
חוק הרבנות הראשית קובע כי הבחירות לרבנים ראשיים ייערכו "לא יותר משלושה חודשים ולא פחות מחודש אחד לפני תום כהונתם" של הרבנים הראשיים הנוכחיים. כהונתם של אלה הוארכה כבר פעמיים בהוראת שעה, ותפקע סופית ב־1 ביולי. אף על פי כן הבחירות טרם נערכו. זה לא במקרה ולא בגלל המלחמה: מי ששולט בתהליך הבחירות, המשרד לשירותי הדת, השר והמנכ"ל העומדים בראשו, לא התניעו את התהליך בזמן, אף שהכירו היטב את הוראת החוק. גם כעת הם לא מזדרזים להאיץ את התהליך. הסיבה העיקרית לכך היא תסבוכת פוליטית פנימית בתוך ש"ס. המחלוקת המפורסמת ביותר, אף שלא היחידה, היא בשאלה מי יהיה מועמד המפלגה לכהונת הראשון לציון והרב הראשי הספרדי.
מצד אחד של המתרס עומד הרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל ואחיו של הרב הראשי הספרדי המכהן, הרב יצחק יוסף. מן העבר השני עומד הרב יהודה דרעי, רב העיר באר־שבע וראש אבות בתי הדין בעיר, שהוא גם אחיו של יושב ראש תנועת ש"ס אריה דרעי. ההכרעה במחלוקת טרם נפלה, ובמערכת הפוליטית מעריכים שבש"ס עוד מנסים לסיים את העניין בדרכי שלום, ובשל כך לא מעוניינים למהר ולערוך את הבחירות.
בכל מקרה, ברור כעת שעד תום כהונתם של הרבנים הראשיים הנוכחיים לא ייבחרו הרבנים שיכהנו תחתם. במקומם ייכנסו שני ממלאי מקום: ותיק הדיינים בבית הדין הרבני הגדול, הרב אליעזר איגרא, שיהיה ממלא מקום נשיא בית הדין הרבני הגדול; וזקן חברי מועצת הרבנות הראשית, הרב יעקב רוז'ה, שיהיה ממלא מקום נשיא המועצה, העומד בפועל בראש מערכת הרבנות הראשית.
המחוקק נתן פתרון זמני למצב שבו אין למדינת ישראל רבנים ראשיים, אף שתוקפו של מינוי ממלא מקום נשיא מועצת הרבנות הראשית מוגבל לחודשיים וחצי בלבד, ואז תפקע כהונת מועצת הרבנות הראשית כולה. כל מי שעיניו בראשו מבין שזהו פתרון בעייתי, שלא מוסיף כבוד ויקר לרבנות הראשית ולמעמדה הציבורי.
העילה המרכזית שהעלו השבוע אנשי ש"ס כנימוק לצורך הדוחק באישור חוק הרבנים היא שבעשרות ערים ומועצות מקומיות במדינת ישראל אין רבנים מכהנים. לדבריהם, התקנות הנוכחיות לבחירת רבנים אינן נותנות מענה לצורך הקיים, וכך נותרים מקומות רבים ללא רועה רוחני וללא רב ראוי שידאג לאספקת שירותי הדת. מועצת הרבנות הראשית ממנה רבנים שיספקו את שירותי הדת הבסיסיים כגון כשרות ורישום נישואין גם במקומות הללו, אך ברור שאינו דומה ממלא מקום כזה, שזו אינה עבודתו העיקרית בדרך כלל, לרב עיר קבוע במשרה מלאה, שכל מעייניו נתונים לעירו.
מי שיעיין היטב בנוסח החוק יגלה לא מעט סעיפים שאינם קשורים כלל לצורך להאיץ בחירת רבנים לערים שלא מכהן בהן רב קבוע. עם עצם הרצון "לפתוח את הפקק" קשה לכאורה להתווכח, אבל בהחלט אפשר לעשות זאת לנוכח ההתנהלות של המשרד לשירותי הדת בארגון הבחירות לרבנות. מועד פקיעת כהונתם של הרבנים הראשיים ידוע זה מכבר, ולא הייתה מניעה מעשית להיערך לקיומן של הבחירות במועד שקבע המחוקק. הרי המועד הזה נקבע כדי לוודא שאפילו אם ייווצר קושי מסוים, והבחירות יידחו לזמן מה, הן יתקיימו מוקדם מספיק כך שתישמר רציפות בכהונת הרבנים הראשיים.
אם בגלל שיקולים פוליטיים צרים מוכן המשרד לשירותי הדת, הנשלט בידי ש"ס, להותיר את מדינת ישראל כולה ללא רבנים ראשיים מכהנים – אז אולי בעצם אין בכלל צורך בהם. אולי גם ברבני עיר במשרה מלאה אין צורך, וכינוי חוק הרבנים בשם "חוק הג'ובים" מתאר את יחסה של ש"ס לכהונה הזאת, ולא את היחס של הליכוד, כטענתו של דובר הסיעה.
אגב, אין זו הפעם הראשונה שמערכת הבחירות לרבנות הראשית מתנהלת באופן שאינו מכבד את מה שאמור להיות המוסד התורני העליון של מדינת ישראל. שתי מערכות הבחירות הקודמות סבלו אף הן מליקויים רבים ומהתנהלות פוליטית בעייתית. מאז המיאוס הציבורי הולך ומצטבר, ומתרסק האמון ברבנות – אפילו מצד מי שראו במוסד הזה חוליה בצמיחתה של הקוממיות היהודית בדור הגאולה. מי שתמיד רצה בפירוקה של הרבנות הראשית ודאי שמח בימים אלו, כשמלאכתו נעשית בידי אחרים.
