ביום רביעי האחרון פרסמתי בטוויטר שרשור קצר על חוות דעת טרייה שהתקבלה מטעם היועצת המשפטית לממשלה. על הפרק עומדת בימים אלו שאלת מינוי נציב שירות מדינה חדש, והחוק, אם תהיתם, ברור מאוד. בסעיף 6 לחוק שירות המדינה (מינויים) נכתב כך: "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה (להלן – נציב השירות); על מינויו לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19 והודעה על המינוי תפורסם ברשומות". ואכן, מאז באה לעולם משרת נציב שירות המדינה ועד היום הנוהל היה ברור: ראש הממשלה בוחר אדם שבעיניו ראוי לתפקיד, הממשלה מאשרת, וחסל. ובכן, מסתבר שלא עוד. על פי חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, שיטת המינוי הזו כבר לא יכולה לעבוד. זאת אפילו אם המועמד שיובא לממשלה יזדקק קודם לאישור הוועדה המייעצת למינוי בכירים, בדומה לאופן שבו ממנים במדינת ישראל רמטכ"ל, מפכ"ל וכד'. למינוי בדרך הזו יש "מניעה משפטית", קבעה היועצת במכתב ששיגרה לראש הממשלה.
היועמ"שית אף לא הסתפקה בכך, ורמזה היטב שהדרך הנכונה לשיטתה לבחירת נציב היא באמצעות ועדת איתור, כפי שהציעה יועמ"שית משרד ראש הממשלה, ובה שולטת "דה פקטו" היא עצמה. הוועדה אמורה להיות בראשות שופט עליון בדימוס, ולכלול בנוסף את היועמ"שית, משפטן שיבחרו דיקני בתי הספר למשפטים, ושני אנשי ציבור שהממשלה אמנם תמנה, אך בהסכמת היועמ"שית. היועצת אמנם לא כתבה מפורשות שזו הדרך היחידה החוקית, אך האופן שבו הוצגו הדברים הבהירה היטב מה היא חושבת, ועל מה תהיה מוכנה להגן בבג"ץ. הטענה הטכנית לכאורה היא שהממשלה בעצמה קיבלה החלטה ברוח זו עם מינוי נציב שירות המדינה הנוכחי. אולם מי שיקרא היטב את ההחלטה ההיא יראה שהממשלה בשום מקום לא החליטה לקבל את הצעת יועמ"שית משרד ראש הממשלה, אלא רק לבחון אותה בהגיע העת. בנוסף, מי שיבדוק מדוע התקבלה אותה החלטה יגלה שהסיבה היתה בדיוק אותה הסיבה: ערעור משפטי על לגיטימיות האופן שבו נבחרו נציבי שירות המדינה מאז ומעולם.
דרג נבחר או דרג פוליטי
מדובר במגמה. התנהלות עקבית של המערכת המשפטית, שמבקשת להחליש את הדרג הנבחר ולחזק על חשבונו דרגים ממונים מכל הסוגים, שזוכים לטייטל המכובד "שומרי סף".
מי שעמד יפה על העיוות הזה ממש בשבוע שעבר, ביום שלישי, היה עו"ד יצחק ברט, שייצג את הכנסת בעתירות נגד חוקתיותו של "חוק בן גביר". בפתח דבריו בדיון הציג ברט את מה שבעיניו היה העיוות המרכזי בטיעונים שהעלו הן העותרים נגד החוק והן היועצת המשפטי לממשלה. כולכם מדברים על "דרג פוליטי", הטיח בהם ברט, אבל בשיטה שלנו אף פעם לא מדברים על "דרג פוליטי". אצלנו הביטוי הנכון לתאר את השרים, נבחרי הציבור, הוא "דרג מדיני", או "דרג נבחר". ברט אף ציין שהסמנטיקה איננה מקרית. לדבריו, בשיטת המשפט שלנו אף פעם לא מניחים מראש שהעובדה שאיש ציבור נבחר על ידי הציבור אומרת שהשיקולים שלו הם בהכרח "פוליטיים". בדיוק להפך – ההנחה היא שכל עוד לא הוכח אחרת, נבחר הציבור פועל עניינית למענו של הציבור. כאשר מכנים את הדרג הנבחר "דרג פוליטי", מכתימים את עבודתו ושיקול דעתו בלי שיש לזה בסיס במציאות ובשיטה הישראלית, ובעצם מכינים את הקרקע לפסילת שיקול הדעת שלו בהמשך בנושאים קריטיים כ"שיקול דעת פוליטי".
דברי עו"ד ברט מסבירים בדיוק את נקודת הכשל בתפיסת היועמ"שית. הקביעה שלפיה נתניהו זקוק ל"בייביסיטר" שיכוון אותו לבחירת המועמד המתאים ביותר לכהונת נציב שירות המדינה, מניחה מיניה וביה שהוא עצמו לא מבקש למנות לתפקיד את המועמד הטוב ביותר.
אך האם זה באמת כה מופרך? למרבה הצער, ההיסטוריה העגומה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מוכיחה שלא בהכרח. אבל עזבו אתכם מהיסטוריה. ממש לאחרונה, ביום חמישי, למחרת היום בו יצאה חוות דעתה הבעייתית כל כך של היועצת המשפטית לממשלה, נחשפנו לסאגה שכזו סביב בחירת הפרויקטור לטיפול בסוגיות האזרחיות בצפון. לקח לממשלה חודשים לאתר פרויקטור מתאים, חודשים שבהם הטיפול בתושבי הצפון המפונים מבתיהם מקרטע. ואז, כאשר הוא כבר נבחר ואחרי פגישה עם ראש הממשלה עצמו, המינוי מושעה, על פי הפרסומים בשל "ספקות בנוגע לנאמנותו".
נתעלם לרגע בכלל מהטענות שהמינוי מעוכב עקב רצונם של מקורבים לנתניהו להתמנות לתפקיד, אפילו עצם הדיווח על העיכוב וסיבתו לא הוכחשו בשום צורה על ידי לשכת ראש הממשלה. לעתים נראה שנתניהו פשוט מעוניין להוכיח ליועמ"שית שהיא צודקת, שהתנהלותו היא פוליטית נטו, ואינה מכוונת לדאגה לציבור ולאינטרסים שלו. אחרת קשה להבין מדוע הוא מתעקש לספק לה, פעם אחר פעם, הוכחות בעייתיות מאוד לכך שהוא באמת "דרג פוליטי", שזקוק לנוכחות של "שומרי סף" על מנת לפעול בהגינות ובענייניות, ואינו מסוגל להתנהל כך עצמאית.
