אליפות אירופה בכדורגל, המתקדמת אל עבר שלבי ההכרעה, וכן מקבילתה הדרום אמריקנית שנפתחה בסוף השבוע האחרון, הציתו מחדש דיון עתיק יומין העוסק בשאלה: מהו טורניר כדורגל הנבחרות הקשה ביותר לזכייה? האם זהו היורו? אולי הקופה אמריקה? או שמא בכלל המונדיאל? בטור זה אנסה לענות על השאלה ולהעניק את השנקל שלי בנושא.
"היורו הוא טורניר מורכב. לזכות ביורו, עבורי, זה יותר קשה מלזכות במונדיאל – גם אם יש עליך יותר לחץ בקשר למונדיאל". ציטוט זה הוא של לא אחר מאשר כוכב נבחרת צרפת ואחד השחקנים הטובים בעולם כיום, קיליאן אמבפה. זוהי אמירה מעניינת כשלעצמה – מאחר ואמבפה זכה במונדיאל אך לא ביורו.
כשנשאל על כך, חברו לקבוצה לשעבר ולדעת רבים השחקן הגדול בכל הזמנים, ליונל מסי הארגנטינאי (שבמקרה גם חוגג היום 37 קיצים), ענה כי "אליפות אירופה היא מאוד חשובה, אבל אין בה את ארגנטינה – שלוש פעמים אלופת עולם; את ברזיל – חמש פעמים אלופת עולם; את אורוגוואי – פעמיים אלופת עולם. הרבה מאוד אלופות נשארו בחוץ, כדי להגיד שהיורו הוא הכי קשה, לא? במונדיאל, כל הקבוצות הטובות נמצאות, כל אלופי העולם נמצאים שם. זו הסיבה שכל אחד רוצה להיות אלוף עולם".
אז מי מבין השניים צודק? האם קשה יותר לזכות ביורו או במונדיאל? ואיפה נכנסת הקופה אמריקה למשוואה? את התשובה לשאלות אלה, לעניות דעתי, יש לחלק לכמה חלקים:
מספר המשתתפות
אחד השיקולים המרכזיים ביותר שיש להתחשב בהם, הוא מספר הנבחרות המשתתפות בכל טורניר. חשבון פשוט אומר שככל שיש יותר מתחרות על תואר מסוים, כך הסיכוי לזכות בו קטן. במונדיאל משתתפות 32 נבחרות, כך שסיכויי הזכייה הממוצעים עומדים על 1 ל-32. ביורו משתתפות כיום 24 נבחרות, כלומר 1 ל-24. ובקופה אמריקה משתתפות 16 נבחרות, הווי אומר 1 ל-16. מכיוון שבמונדיאל ישנן הכי הרבה מתחרות, נראה שמבחינה זו זהו הטורניר הקשה ביותר לזכייה.
זהות המשתתפות
כמובן, מספר המתחרות על התואר אינו השיקול היחיד שיש לקחת בחשבון. לא פחות חשובה מהכמות היא האיכות. בקופה אמריקה משתתפות אמנם נבחרות נהדרות כמו ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי, קולומביה, מקסיקו ועוד, אך אין חולק על כך שביורו משתתפות יותר נבחרות ברמה גבוהה, אשר על כן רוב הנבחרות הנמצאות בצמרת הדירוג העולמי של פיפ"א הן אירופיות.
כתוצאה מכך, ניתן לטעון בצדק שאיכות הנבחרות הממוצעת ביורו גבוהה מזו שבקופה אמריקה. אך בדיוק מסיבה זו, צריך גם לומר שהאיכות במונדיאל גבוהה יותר, שכן הוא כולל את הנבחרות הגדולות של כלל היבשות – דבר המעניק לגביע העולמי יתרון גם בקטגוריה זו.
הנבחרות שאינן משתתפות
בדיוק כפי שצריך לבחון אילו נבחרות משתתפות בכל טורניר, חשוב גם לזכור אילו אינן משתתפות בו. בטורנירים היבשתיים, מטבעם, משתתפות רק נבחרות השייכות לאותה היבשת. כתוצאה מכך, ביורו לא משתתפות הנבחרות האמריקניות הגדולות, כפי שטען מסי לעיל, וכן להפך.
כמו כן, בשני הטורנירים לא משתתפות נבחרות אסיאתיות בכירות כמו יפן ודרום קוריאה ואפריקניות מצוינות כמו מרוקו, סנגל, ניגריה ועוד. במונדיאל, לעומת זאת וכפי שרק ציינו, משתתפות כל הנבחרות הבכירות מכל היבשות, ואם ישנה נבחרת גדולה שאינה משתתפת בו – זה אך משום שהיא כשלה להעפיל אליו.
אופי הטורניר
משתנה נוסף שראוי וחשוב להכניס למשוואה, הוא הסגנון הייחודי לכל טורניר. הכדורגל האירופי, על פי רוב, הוא טכני וקצבי יותר ממקבילו הדרום אמריקני, וניתן בהחלט לטעון שהרמה בו גבוהה יותר. אך מעבר לאוקיינוס, לעומת זאת, הטכניקה מפנה במידת מה את מקומה ללחימה חסרת פשרות ולתנאי מגרש שאינם תמיד נוחים. הדבר מתבטא בכך שגדולות היבשת, כמו ארגנטינה וברזיל, מתקשות לעתים קרובות לנצח נבחרות כמו ונצואלה ובוליביה, הנמצאות בתחתית שרשרת המזון הדרום אמריקנית – על אף המרחק הרב ביניהן בדירוג פיפ"א. באירופה, הפערים בין הגדולות לבין נמושות היבשת באים לידי ביטוי באופן מובהק בהרבה.
המונדיאל, לעומתם, משלב את שני הסגנונות הנ"ל, כמו גם את הכדורגל האפריקני הצבעוני, האסיאתי המסורתי ועוד. כל נבחרת שרוצה לזכות בגביע העולמי צריכה לשחק נגד נבחרות ממספר יבשות ולהתאים את עצמה ליריבות ממספר תרבויות וסגנונות שונים, דבר המהווה אתגר נוסף שאינו קיים ביורו או בקופה.
לסיכום
בסופו של יום, עבדכם הנאמן חולק על אמבפה וטוען שהמונדיאל הוא אכן הטורניר הקשה ביותר לזכייה. הוא כולל את מספר המתחרות הרב ביותר, את כל הנבחרות האיכותיות ביותר ומכל רחבי העולם וכן את סגנונות הכדורגל השונים והייחודיים לכל אחת.
באשר לשאלה איזה מבין היורו או הקופה אמריקה הוא טורניר קשה יותר, אני עדיין מתקשה לתת תשובה חד-משמעית. בהחלט יהיה נכון לומר שרמת הכדורגל באליפות אירופה גבוהה יותר ושעבור האוהד הנייטרלי היא תהיה מהנה יותר לצפייה, אך זה לא בהכרח אומר שקשה יותר לנצח בה. מכיוון שהכדורגל הדרום אמריקני נוקשה ולוחמני יותר, צריך לעבוד קשה הרבה יותר ולירוק דם (ליטרלי, לפעמים) עבור כל ניצחון, גם נגד הקטנות. הפרמטר שאולי מטה את הכף בסופו של דבר לטובת היורו, הוא כמות המשתתפות הגדולה יותר שבו – וכתוצאה מכך גם סיכויי הזכייה הנמוכים יותר.
תהא תשובתכם אשר תהא לשאלה, אין חולק שזכינו, כאוהדי כדורגל, להנות מטורנירים ברמה גבוהה ביותר וממשחקים מהנים לצפייה – הן ברמת המועדונים והן בנבחרות. עם קיץ שכולל יורו, קופה אמריקה ואפילו אולימפיאדה, ועם ההבנה שמונדיאל 2026 נמצא במרחק של שנתיים מאיתנו בלבד (למרות שהתחושה היא שמונדיאל 2022 נגמר רק אתמול) – אין לנו אלא להודות על אסקפיזם נחוץ שגם מזכיר לנו שהחיים שמחוץ לכדורגל חשובים הרבה יותר.
