שלוש קבוצות של עתירות כלולות בפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן היום פה אחד על ידי תשעה שופטים, ובאף אחת מהן לא עומד לחול שום שינוי דרמטי בעקבות פסיקתם של השופטים. הרטוריקה של פסק הדין, כנהוג, נחרצת מאוד, אך כשיורדים לרובד המעשי מתברר שמה שהיה בחודשים האחרונים הוא פחות או יותר מה שיהיה בחודשים הבאים.
נתחיל בעתירות הבסיסיות ביותר, אלו שביקשו לקבוע כי בעקבות ביטול ההסדר החוקי לדחיית שירותם של תלמידי הישיבות החרדיות, על צה"ל לפעול לגיוסם באופן גורף. העתירות הללו התקבלו לכאורה באופן מלא. התקבלו עד כדי כך שנקבע גם שהחלטת הממשלה שהייתה בתוקף עד ה-1 באפריל, והורתה לרשויות הצבא לא לפעול באותו שלב לגיוסם של תלמידי הישיבות, הייתה בלתי חוקית. אולם מאחר שההחלטה ההיא ממילא פקעה, לקביעה של בג"ץ אין משמעות מעשית בשלב זה. הסעד העיקרי, חיוב של צה"ל לגייס את תלמידי הישיבות, ניתן באופן הצהרתי, אך ברובד המעשי הכירו השופטים בכך שהגיוס יהיה מדורג. כמה מדורג? כאן השופט פוגלמן, שכתב את פסק הדין, הבהיר במפורש שאין לו כוונה לקבוע.
"במישור היישומי, עדכנה כאמור היועצת המשפטית לממשלה, הן במסגרת התצהיר המשלים הן במסגרת הדיון מיום 2.6.2024, כי רשויות צה"ל יוכלו לגייס כ-3,000 חיילים מקרב בני הציבור החרדי בשנת הגיוס הקרובה (זאת בנוסף למספר החיילים שהיו מתגייסים בממוצע בשנים עברו מציבור זה). העתירות שלפנינו אינן המסגרת המתאימה לדיון בפרטים הנוגעים לאופן אכיפת הוראות חוק שירות ביטחון והיקפי הגיוס של תלמידי הישיבות, וממילא איננו מביעים עמדה ביחס לסוגיה זו. מובן כי אף בהפעלת סמכות זו ובפעולות לגיבוש תכניות לגיוס מדורג של תלמידי הישיבות, יהא על רשויות הצבא לפעול בהתאם לכללי המשפט המנהלי", כתב פוגלמן. מה זה אומר מעשית? כמה בני ישיבות צה"ל יחויב לגייס בפועל בכל שנה? על זה בג"ץ במפורש לא ענה, ובכך נמנע בשלב זה מהתנגדות חזיתית עם המגזר החרדי.
עם זאת, העמימות הזו מזמינה מבול של עתירות עתידיות שיטענו כולן את אותה הטענה: צה"ל לא מגייס מספיק. האם בג"ץ יחליט בהמשך כן להיכנס לקרביים של המכסות והיישום? ימים יגידו.
נעבור לעתירות התקצוב. גם כאן לא יצאו דרמות מפסק הדין: עצירת התקציבים תימשך ממש כפי שנקבע בצו הביניים, לא פחות ולא יותר. המשמעות של ההחלטה הזו לישיבות החרדיות היא עצומה, אבל אין בה כל חדש. זה המצב מאז צווי הביניים, וכעת מנסה המגזר החרדי "למלא את הבור הכספי" בתרומות מחו"ל. האם זה יצליח? ספק רב. ועדיין – דרמה גדולה אין כאן. אם כבר, באותיות הקטנות של פסק הדין ישנה אפשרות תיאורטית שהישיבות תקבלנה עוד כמה שקלים, אם תתקבל הטענה שהתקציב שהישיבות אמורות היו לקבל בחודש אפריל האחרון, ולא הועבר בעקבות צו הביניים, הוא בעצם תקצוב עבור חודש מרץ. הנושא הזה לא הובהר סופית בפסק הדין, אך בהחלט יתכן שהישיבות יזכו בעקבות כך לעוד כמה מיליוני שקלים.
הנושא האחרון נגע לשאלת אופן הייצוג הנפרד שניתן לממשלה. הממשלה ביקשה לקבוע שמשרדי הממשלה כפופים גם הם לעמדתה ולא לעמדת היועצת, אך כבר בדיון בפני שופטי בג"ץ נסוגה לחלוטין מהעמדה הזו. בדיון הצהירה הממשלה שאת עורך הדין העצמאי, דורון טאובמן, היא שכרה על מנת שייצג אותה ולא על מנת שייתן לה ייעוץ עצמאי. ממילא כלל לא היה מקום להכריע בנושא.
אולם לא שופט כמו פוגלמן יחמיץ הזדמנות לבצר עוד מעט את מעמדה של היועמ"שית מול הממשלה ושריה, וכך זכינו לעוד חוליה בשרשרת הענפה של הפסיקות שהפכו את היועצת לאחד האנשים בעלי העוצמה הרבה ביותר במדינה, אם לא לחזקה מכולם (לפחות ברשות המבצעת). "קודם לחתימת הדברים יובהר כי ייצוג נפרד אינו ייעוץ נפרד. היתר לייצוג נפרד – כשמו כן הוא: הוא מאפשר את ייצוג עמדתו המשפטית של הגוף המנהלי בהליך משפטי פלוני (לאחר קבלת אישורה של היועצת המשפטית לממשלה). היתר הייצוג הנפרד אינו מקנה למייצגים את האפשרות ליטול מהיועצת את סמכותה (וחובתה) לשמש כפרשנית המוסמכת של הדין. עד להחלטה אחרת של בית המשפט, פרשנות היועצת המשפטית לממשלה היא שמשקפת את הדין מבחינת הרשות", כתב פוגלמן. כל מילה נוספת מיותרת.
ועוד הערה קטנה על צורתו של פסק הדין. באופן ממש חריג בפסקי דין מהז'אנר הזה, בפסק הדין הנוכחי יש רק חוות דעת אחת, של הנשיא פוגלמן. יתר השופטים לא טרחו אפילו לכתוב את צמד המילים "אני מסכים", קל וחומר שלא הוסיפו הערות לגופם של דברים, כמקובל. נראה שהחשש מפני הדלפה של פסק הדין טרם הזמן גבר על הרצון של יתר השופטים בהרכב המורחב להתבטא בסוגיה תקשורתית בולטת שכזו.
