תגובתם של יהודים רבים ברחבי העולם לזמנים הקשים בהם אנו נמצאים, מזכירה את "בעיית כריסטופר קולומבוס": ערבוב בין מה שחדש במציאות – לבין מה שחדש לנו.
האם העולם באמת השתנה מאז 7 באוקטובר, או שהמציאות שתמיד הייתה שם פשוט הפכה לפתע גלויה יותר כך שאנו יכולים כעת לראות אותה? לדעתי מדובר באופציה השנייה.
להלן מספר דוגמאות:
1 רבים נוהגים כלפי ישראל בצביעות ומעמידים אותה בסטנדרט שונה מאוד מכל עם אחר. מדינות שהורגות הומואים, מדכאות נשים, שוחטות אוכלוסיות מיעוטים ורוצחות מתנגדי משטר – ייענו לרוב בהתעלמות. אבל כל דבר שלילי – אמיתי או מדומיין – הקשור למדינה היהודית, מעורר זעם לא פרופורציונלי.
2 אוניברסיטאות יגנו מיד כל רמז של גזענות, שנאת נשים, הומופוביה וכדומה בקמפוסים שלהן, אבל כשזה מגיע לאנטישמיות – "חופש הביטוי" משתלט על העסק. האם אתם יכולים לנחש מה תהיה התגובה אם "תומכי חיים" יקימו מאהל שיקרא לזכות לחיות על מדשאות הקמפוס? האם גם זה ייחשב למימוש מקובל של חופש הביטוי?
3 כמה מ"בנות בריתנו" אוהבות אותנו כשאנחנו תומכים במטרותיהן, אבל כשאנחנו הכי צריכים אותן – השתיקה שלהן מחרישת אוזניים. בואו לעולם לא נשכח זאת. במילותיו האלמותיות של פיט טאונסנד: "ארד על ברכיי ואתפלל שלא נלך שולל שוב".
4 הגאווה שיהודים מבוגרים בחו"ל חשים כלפי ארץ ישראל אינה עוברת בהכרח לדור הצעיר. דרושות תוכניות נוספות כמו תגלית, שחושפות אותו למציאות האמיתית של ישראל, לא למדינה המדכאת לכאורה ש"הנאורים" כל כך להוטים לגנות.
5 כמה מחברינו הנלהבים ביותר – אישית ופוליטית – אינם יהודים. ללא אותם גויים צדיקים, היינו נמצאים במצב גרוע אף יותר ממה שאנו עומדים בפניו כיום. אסור לקחת אותם כמובנים מאליהם. תנו להם לדעת כמה הם חשובים עבורנו.
6 אנטישמים תמיד ימצאו סיבה לשנוא אותנו. אנחנו חלשים ופגיעים אך שולטים בפוליטיקה ובכלכלה של העולם; אנחנו גם קפיטליסטים חסרי רחמים וגם תועמלנים קומוניסטים; אנחנו שווים פחות כי אנחנו לא באמת לבנים ובו בזמן אנחנו פריבילגים מדכאים. מבחינתם, מה שאנחנו אומרים או עושים לא משנה בכלל.
7 יהודים שמשתתפים במאמץ הדה-לגיטימציה למדינת ישראל, מעודדים את אויביה. "האידיוטים השימושיים" הללו (כפי שכינה זאת ולדמיר לנין) מתעלמים מהעובדה שהם תומכים בעקיפין בתוכנית לא רק למחוק את ישראל מהמפה – אלא להרוג את כל היהודים בכל מקום בעולם. מה לדעתם משמעות הקריאה "Globalize the Intifada"?
8 מספר האנשים בתפקידים מנהיגותיים עולה בהרבה על מספר המנהיגים האמיתיים. יותר מדי מאותם אנשים מעדיפים לעשות את הדבר היעיל, מאשר את הדבר הנכון. הכישלון של אוניברסיטאות בפרט להטיל אחריות על סטודנטים, אנשי סגל וצוות על דבריהם ומעשיהם – מהווה התנערות מוחלטת מחובתם לחנך.
9 אם לא נשמור על הבריאות הנפשית והגופנית שלנו, לא נוכל לעזור לאחרים. הצד השני מתענג למראה ההרס העצמי שלנו. זה בסדר לכבות את החדשות, להפסיק לצפות בסרטונים זוועתיים, ולשמוח במשפחה, בחברים, בעם שלנו, במדינה שלנו, בצבא שלנו – ובאמונה בצדקת דרכנו.
כל זה לא חדש. אמיתות אלו היו המציאות לפני טבח 7 באוקטובר – בדיוק כפי שהן המציאות היום. אם הן נראות מפתיעות, זה בגלל שלא התמקדנו בהן מספיק בעבר. אם יש נקודת אור במציאות הקשה הזו – היא שעינינו פקוחות כעת לרווחה, ואנו מסוגלים לראות נכוחה את מה שהיה כאן כל הזמן.
