כבר יותר משבוע שהרשת לא נרגעת מהמקרה המוזר של השוכרים בדירה המתייקרת.
להלן תקציר: מעשה בזוג נחמד ששכר דירה עם נוף לים במחיר נוח, או אז החליט בעל הדירה להעלות להם את התעריף באופן מוגזם. בתגובה החליטו בני הזוג לקבל את פני השוכרים הפוטנציאליים בחולצות שעליהן הודפס המחיר ששילמו עד היום. התמונה עלתה לאחד מעמודי הפייסבוק הפופולריים וגררה אחריה ויכוחים לוהטים בין מי שחשבו כי מדובר בתגובה הולמת לחזירות הישראלית לבין מי שסברו שהיי, זה שוק חופשי פה, שכל אחד יגבה על הדירה שלו כמה שהוא רוצה. העסק התחיל להסתבך כאשר בעלי הדירה פרסמו את גרסתם והסבירו שהם אינם חמדנים כפי שהוצגו. גם שכר הדירה שלהם והמשכנתא האמירו משמעותית, ולכן לא נותרה להם ברירה אלא להעלות מחיר. ובכלל – השוכרים נהנו עד עכשיו מתעריף נמוך במיוחד, כך שהם בסך הכול התאימו אותו לתעריף המקובל בשכונה.
האירוע המשיך להתגלגל – אלו הגיבו לאלו, כל בוקר קם גולש שנהיה לו חשוב לפרסם את עמדתו בעניין, והיו גם מי שהתחילו לחשוב שכל הסיפור הוא בכלל קונספירציה שמטרתה להביא עוקבים חדשים לדף שבו נחשף הסיפור.
במשך שבוע שלם המדינה לא הצליחה להכריע מיהו הקורבן ומיהו הנבל בעימות הזה, ובתוך כל המהומה, נדמה שקצת שכחנו להעלות תהייה מתבקשת – איך קרה שריב פרטי בין שוכר למשכיר מוצא את דרכו ללב הדיון הציבורי?
מה היה קורה אילו כל אחד מהצדדים היה אומר את האמת הפשוטה שלו? מה היה קורה אם במקום להטריל אלה את אלה, שני הזוגות היו יושבים בנחת על כוס קפה ושוטחים את טענותיהם הכנות?
התשובה הפשוטה היא – ובכן – החולצות. הבחירה של השוכרים לקחת ויכוח אינטימי ולהעביר אותו למחוזות הפייסבוק כדי להשיג עמדת יתרון הפכה את הרשת לבית משפט לענייני חוק הגנת הדייר. פעם סכסוכים כאלו נסגרו בשקט בין אנשים. היום יש דרך מתוחכמת להכריע את כל מי שעושה לנו עוול – להפוך אותו לוויראלי. אלא שמה שעובר למחוזות הוויראליים עשוי גם לצאת משליטה ובקלות להפוך לחרב פיפיות.
אבל מה היה קורה אילו כל אחד מהצדדים היה אומר את האמת הפשוטה שלו? מה היה קורה אם במקום להטריל אלה את אלה, שני הזוגות היו יושבים בנחת על כוס קפה ושוטחים את טענותיהם הכנות? אולי הוויכוח היה מסתיים עם הרבה פחות תסכול?
בסיפור הזה יש קנאה ונקמה ולכן הוא כל כך תפס אותנו. הוא הפך להיות אלגוריה מושלמת לסוגים שונים של הסתבכויות במערכות יחסים. יותר מדי אנשים בוחרים לפנות למחוזות ההצגה וההטרלה, ולא תמיד שוקלים את האפשרות לומר את האמת הפשוטה והכנה: "זה מה שאני יכול". "זה מה שאני צריך". "אני רוצה לבוא לקראתכם, אבל אין לי ברירה". מדוע, בעצם, הישירות היא האופציה האחרונה במקרים כאלו?
את כוחה של האמת גיליתי כשעבדתי פעם במשרד עורכי דין. עשיתי טעות ממש חמורה עם אחד התיקים ולא ידעתי איך לספר עליה לבוס שלי. ישבתי מחוץ למשרד שלו רועדת מפחד. בתוך ראשי כבר נרקמו מחשבות איך אצליח לכסות על הטעות הזאת, עד שהגיעה אחת מעורכות הדין ואמרה: "אולי פשוט תתנצלי ותגידי שעשית טעות חמורה? למה בעצם את כל כך מסתבכת?"
אנשים מייחסים לאמירת אמת כל כך הרבה אומץ, בזמן שהשקר נתפס בעיניהם כקל. ולי נדמה שזה בדיוק להפך – למעט פסיכופתים שמסוגלים לשקר בלי להרגיש שום דבר, רוב האנשים הנורמטיביים חווים כאב פנימי כשהם נאלצים לחיות בהסתרות והטרלות למיניהן. זו האמת הפשוטה והחשופה שמשחררת אותנו מכל האיומים. זו האמת הלא זוהרת שמצליחה להתקבל מתוך זה שהנחנו אותה כפי שהיא, מכך שאפשרנו לטבע האמיתי שלנו להתגלות.
בכל פעם שדיברתי אמת כנה, גם אם הייתה קשה מנשוא, ראיתי כיצד הסביבה הופכת ליותר חומלת ופחות שיפוטית, עניין שגרם לי לתהות מדוע בעצם החזקתי כל הזמן את הרגשות האמיתיים האלה, מדוע לא הלכתי סטרייט טו דה פוינט?
תמיד יהיה בצד השני מי שיגיד אוקיי, לא מתאימה לי האמת הזו. אבל מול הכנות, גם אם היא קשה, הוא לפחות לא ירגיש מושפל ומרומה. הקונפליקטים בעולם לא באמת יכולים להיעלם – שוכרים יתחלפו, לקוחות ייעלמו, חברים לעיתים יתנדפו. אבל ההזדמנות לחיות את החיים בכנות וביושרה היא זו שמאפשרת לנו את החופש האמיתי. היא זו שמאפשרת לנו לגעת ביופייה העדין של החירות.
