רבי נחמן הצדיק לימד אותנו שצריך להיות תמיד בשמחה. ככה הוא אמר. "צריך להיות תמיד בשמחה! ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו, צריך לחזק את עצמו בימים הקודמים. שהיה מזריח לו איזה הארה קצת. כמו שאנחנו רואים שכמה סומים מחזיקים את עצמם באיש אחר, שאינו סומא, ומאמינים בו והולכים אחריו. מכל שכן, שראוי לילך אחר עצמו". אייי אייי אייייי, "ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם. וילך אחר ההתעוררות והזריחה שהיה לו אז. עד שבקצת ימים יעזרו השם. ויחזור ויזרח לו אורו יתברך אמן". ככה רבי נחמן אמר. ורציתי שתדעו שהימים עכשיו קשים. לא יודע. הפחד מהמלחמה שבוערת. הפחד מהמלחמה שתבוא. השנאה הזאת הנוראית שיוקדת עכשיו בעולם. הילדים הקטנים שלי שעדיין נבהלים מהתמונות הכואבות של החטופים. יש ייאוש בעולם, יש כל כך הרבה ייאוש עכשיו. וקשה להדחיק את הייאוש הזה. אני לא יודע אם גם אתם מרגישים ככה. אבל ככה אני מרגיש.
ורציתי לספר לכם על רגע שעוזר לי לשמוח. רציתי לספר לכם על רגע קטן, שבו הלב שלי ממש התפוצץ משמחה. רציתי לספר לכם על רגע שאני מרגיש שאני יכול לסמוך עליו, ולהישען עליו, וללכת אחריו כשאני עצוב. זה קרה לפני שלושה שבועות בדיוק. בשבת בצהריים. אני הייתי אז בשבת של מנהלים של רשת אמית. הוזמנתי לדבר על הספר החדש שכתבנו. וואלה אני מעביר הרבה הרצאות לרשת אמית. יש שם אנשים כל כך טובים ומתוקים. אני חבר שם של כולם כבר. אבל לבלות שבת שלמה, עם מזרוחניקים, וואלה זאת משימה לא פשוטה עבורי! אני את השלב הזה של סמינריונים של בני עקיבא עברתי מזמן!
בעליות מתל אביב למבואות ירושלים, שם התקיימה השבת, הרגשתי את החרדה עולה לי בגוף. ממש פחדתי שאני אסבול. שיהיה מוזר. שזאת הייתה טעות לבוא לשבת שלמה עם ארוחות ותפילות ושיעורים. אבל אז שיזינג אשתי אמרה לי, יאללה, אנחנו כבר באים, בוא ניהנה מהשבת הזאת! בוא ניכנס לשיעורים, ונהנה עם הילדים. יהיה כיף. היא אמרה את זה במין פשטות כזאת. ואני הקשבתי לה וחשבתי לעצמי שהיא צודקת. שההתנגדות הפנימית שלי טיפשית ומיותרת. ובאמת החלטנו לבוא עם לב פתוח וליהנות מהשבת. ובאמת, עברה עלינו שבת מדהימה. מרגשת. מנחמת. ומעוררת אהבה.
והיה רגע אחד. בשבת בצהריים. ממש בזמן הארוחה. אנחנו ישבנו עם הילדים, ופתאום מישהי ניגשה אלינו ושאלה אותנו, אם יש לנו פלאפון. ואנחנו אמרנו לה שלא, וחשבנו לעצמנו, מה יש לה, מה היא רוצה. ובדיוק אז נח המתוק אמר שהוא צריך לשירותים. אז הלכתי איתו ועמדתי שם וחיכיתי שהוא יסיים. ובזמן שעמדתי שם, בשירותי הגברים של הלובי. מישהו שהיה שם, הסתכל עליי, ואמר לי – "שחררו ארבעה חטופים!" ואני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, ואמרתי לו, "מה", והבחור אמר, "שחררו ארבעה חטופים! גם את נועה ארגמני!" ואני לא הצלחתי להכיל את מה שהוא אומר לי בשירותים. אז יצאתי עם נח החוצה, וחיפשתי מישהו עם טלפון. ואיך שיצאתי ראיתי את יהודית כץ! היא מרצה על מחשבה חיובית ועל גישה חיובית ובריאה לחיים. חחחח מה הסיכוי שדווקא היא תהיה שם! ויהודית כץ עמדה שם עם הטלפון שלה, ואני ניגשתי אליה וביקשתי לראות את הכותרות. ובאמת ראיתי שם. כותרת ראשית בוויינט. צה"ל שיחרר ארבעה חטופים. והייתה שם תמונה של נועה ארגמני. ואני ראיתי את התמונה שלה והתחלתי לבכות.
ואחר כך רצתי לחדר האוכל, כי רציתי לספר לשירה מה קרה. ובכניסה לחדר האוכל ראיתי מלא אנשים עומדים מסביב למלצרים הערבים שהיו שם, והמלצרים הראו להם את הכותרות בטלפונים שלהם. ועוד לפני שהגעתי לשולחן שלנו, מישהו השתיק את כולם, שששששששששש, וצעק – "חברים, צה"ל שחרר במבצע צבאי ארבעה חטופים! כולל את נועה ארגמני!" וכשהוא אמר את זה. אייי אייי אייי! כשהוא אמר את זה כולם מחאו כפיים!
תתארו לכם חדר אוכל ענקי, עם מאות אנשים. וכולם מוחאים כפיים בהתרגשות. וכולם צועקים ובוכים. וכולם שרים ביחד, עם ישראל חי. זה היה רגע בעולם. זה היה רגע גדול בחיים שלי. אני בחיים לא אשכח את השמחה הזאת שנכנסה לי שם ללב. זאת הייתה שמחה של בשורה משמחת. זאת הייתה שמחה של יהיה בסדר. זאת הייתה שמחה של ביחד. היינו שם ביחד, כולנו. ומחאנו כפיים והתרגשנו. ואני כל כך שמחתי. כל כך שמחתי שכבר בכיתי. מאז פרוץ המלחמה לא שמחתי ככה. וגם בשבועות שחלפו מאז אותו רגע מתוק וטוב, לא הרגשתי שמחה כזאת בלב. וכך, ברגע אחד, השבת הזאת, שנקלעתי אליה, הפכה לאחת השבתות הכי משמחות בחיי. הייתי בטוח שזו תהיה חוויה מזרוחניקית צפופה ודחוקה. אבל השבת הזו מילאה לי את הלב באור. במשך שעות ארוכות הסתובבתי עם חיוך דבילי על הפנים. צה"ל שחרר ארבעה חטופים! מי ימלל גבורות ישראל! מי היה מאמין.
רבי נחמן הצדיק לימד אותנו שבימים קשים כאלה, כשקשה להיות בשמחה, צריך לסמוך על ימים אחרים. שמחים יותר. פשוטים יותר. יפים יותר. ולי זה עושה טוב להיזכר בהתרגשות, ביום הזה, כשנועה ארגמני שוחררה, כשכל חדר האוכל מחא כפיים. אחרי היום הזה אני רוצה ללכת. עד שיחזור לי האור.
