לאחרונה יצא לנו להגיע לכמה בתי אוכל ששכנו באכסניה מבאסת אווירה: תחנת דלק, קניון, אזור תעשייה אפרורי. זהו תמיד אתגר לייצר מקום עם עולם פנימי מספיק עשיר שישאב אותך אליו וישכיח ממך את המתחולל בחוץ. ואולי זו גם אלגוריה למצבנו הנפשי בשגרת מלחמה שלא נגמרת, כאשר אנו מבקשים בתוך מציאות מדכאת וכאוטית לברוח אל אי של אסקפיזם, ולו לכמה שעות. "מילה" שוכנת במרכז G החדש בסביון – אומנם של הביוקר, אבל בכל זאת מרכז מסחרי – מצליחה בכך מעל ומעבר. סוד קסמה נעוץ לפני הכול ברושם הראשוני, קרי בעיצוב. תקרה שהיא יצירת אמנות, גופי תאורה מפוסלים וריהוט אלגנטי חמים ממחישים חשיבה על כל פרט והרצון להעניק לסועד חוויה ברמה גבוהה ניכרת בכול.
הגענו לכאן בחמישי בלילה והמקום המה אדם. התפריט משתנה לאורך היום ועובר מארוחות בוקר מושקעות לצהריים מצומצמות ומשם לתפריט ערב מגוון. לצד קלאסיקות כמו טורטליני וקרפצ'יו, תמצאו אדפטציות מסקרנות דוגמת סלט קיסר מפוחם או לזניית תירס.
היה קשה לבחור אבל פתחנו עם "תפוח אדמה צלוי מדורה", אחת המנות המיוחדות שיצא לנו לנסות. היא מוגשת בכוס קרמיקה גבוהה, מעין ספל, שממנו מציצים פרוסות צ'יפס דקיקות וקראנצ'יות. כשמתחילים לחפור פנימה מתגלות שכבות גיאולוגיות של קוביות תפוחי אדמה מבושלים בפונדו של חמאה וחומץ פטל (כן־כן), ביצה רכה שהחלמון שלה כבר מזמן התאחד עם הרוטב הקרמי בואכה מרקי. מנה מעניינת עם טוויסט חמצמץ ולא צפוי, בעלת מרקם כבד שחלק יסלדו ממנו בעוד חבריהם יתענגו.
המשכנו לסלט שהיה סלט. מוצלח, נדיב, ברף הגבוה של סלטי העלים אבל סלט. רוצה לומר הרבה עלים (אנדיב, לבבות חסה ואייסברג), נציגות לירק (גזר), נציגות לפרי (משמשים אוזבקיים), נציגות לתוספת משדרגת (גבינה כחולה, אגוזי לוז) ומעל הכול רוטב עם טוויסט בדמות וינגרט רימונים. גם טרטר האינטיאס היה מצוין וענה על כל הצ'ק־ליסט של טרטר מוקפד (קרמל תפוזים, פלפל חריף,שאלוט, עירית, אורז בר מותפח ממעל ותיבול של דואה) אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה, או לעיתון.
קרוקט בצלים שרופים התחלק לחלק של עיגולי הקרוקט המטוגנים שהיו מופלאים ומאוזנים ולרייט הדגים מעליהם שהיה ממרח עז־טעמים שהתקשינו לסיים, ודאי המנה הפחות מוצלחת בארוחה.
בעיקריות הלכנו על בוקטיני פילה לברק, מנה גדולה ונדיבה עם לברק עסיסי ובשרני, מעטה קריספי מוצלח מלווה בפסטת בוקטיני, מעין מקרוני עבה, עטופה ברוטב עגבניות (חריף אש!) וציר דגים, עם שום ומרווה וגרידת לימון. משם עברנו ללזניית תירס, שהייתה מעדן מנחם ורך והכי חשוב – ערב לחך. דפי פסטה וביניהם בשמל גבינות וקרם תירס מגרגירים שניצלו בגריל פחם. מלבן הלזניה עבר צריבה מכל צדדיו בתנור והוגש לצד ציר ירקות שרופים שהרטיב אותו מצד אחד ונתן לגוש הפחמימה הזו עומק וארומטיות.
לקינוח הגיע קרמו שוקולד שלווה בגלידת קפה שמכינים במקום, ובהמשך מתוכננת להיפתח כאן הרחבה בדמות גלידרייה ארטיזנית צמודה. הקינוח עצמו כלל שכבות של בראוניז, קרם קרמל מלוח, קרם ברולה פרלינה לוז קפוא מלמטה, ומעל הכול טונות של קרמו שוקולד מוקצף וחם ובעיקר עשיר מאוד. הטירמיסו היה מושקע אף הוא אבל לא התקרב לפסגות המושחתות של קודמו.
הביסטרו־שף "מילה" מציג תפריט לא זול, עשיר ומקורי, כמעט נטול נפילות. אין כאן מנות עייפות או מרושלות וניכר כי השף יהונתן שרביט (בוגר "משחקי השף", אנג'לינה ואלגרה) רקח אותן ביד בוטחת ושאפתנית. גם אם לא בהכרח יקלע לטעמכם, הרי שיעשה זאת ביצירתיות רבה.
