אני מודה, אין לי כוח להיכנס לדיון על החרדים והצבא. נאמר כבר הכול, ואין לי מה להוסיף לזה. אתם יודעים מה, אני גם לא כל כך בטוח שהפסיקה של בג"ץ השבוע היא דבר כל כך גרוע מבחינה מעשית, כי היא תעביר סוף־סוף את הכדור לצבא, שיצטרך להחליט מה הוא מוכן לעשות כדי לאפשר לחרדים להתגייס ולהישאר חרדים, ואולי באמת תביא לכך שאלפי חרדים שתורתם לא אומנותם יתגייסו ויעזרו למאמץ המלחמתי.
ובכל זאת, היותם החרדתי שלי קפץ השבוע לביקור. בג"ץ משתולל בתקופה האחרונה: מדיונים על "סיוע הומניטרי" לאויב בשעת מלחמה, דרך אי דחיית עתירות של הרשות הפלסטינית ועד לדיונים מעמיקים בתנאי כליאתם של אנסי הנוח'בה. לפני הרפורמה המשפטית שופטי העליון כבר שלטו פה ביד רמה, אבל עכשיו לתחושתי הם מתנהלים כבעלי כוח שלטוני שגילו שלרשותם עומדת מיליציה אלימה שמוכנה לשרוף את המדינה בכל פעם שמישהו יעז לכפור בכוחה המוחלט.
אפשר לשמוח לאיד כי "דפקו את החרדים", אבל כשסוגיות חברתיות סבוכות מוכרעות בידי תשעה שופטים פה אחד בארבעים עמודים, לכמה עמודים הם יזדקקו כדי להחליט שחוק השבות לא שוויוני? שהמצב ביו"ש לא יכול להימשך ויש לסיים את הכיבוש? שהשוויון דורש ממדינת ישראל שלא תגדיר את עצמה עוד כמדינה יהודית?
לא הבנתי על איזה הסכם אפשר לחתום עם חיזבאללה; פעולה מהאוויר פה ושם לא מעידה על שינוי קונספציה ביו"ש; התיישבות זה אולי לא "ריאלי" אבל גם לחיות לצד מיליוני נאצים זה לא ריאלי
זה נשמע לכם קיצוני, אבל החוק כפי שלמדנו הוא דבר גמיש, וכששופטים עם שיכרון כוח מגלים שיש להם הרבה יותר כוח ממה שחשבו, השמיים הם הגבול. מי שמסכים שבג"ץ יפתור בשבילו סוגיות פוליטיות סבוכות רק כי במקרה הוא פותר אותן כמו שהוא רוצה יגלה בקרוב שהוא נתן יותר מדי כוח לאנשים עם יותר מדי כוח.
בשבועות האחרונים רצה בטלגרם תמונה שמפיצים מתנגדי הממשלה, ובה מופיעה מפת ישראל ב־2023, שהיא המפה שכולכם מכירים, ולצידה מפת ישראל ב־2024, בלי אזור הצפון ועוטף עזה. הביקורת מוצדקת מאוד: מדינת ישראל קטנה מכדי להתקיים במשך זמן רב כל כך כששני חבלי ארץ לא ראויים למגורים מבחינה ביטחונית. אבל אני חייב להודות שאני קצת צוחק כשאני מביט במפה ובמפיציה, שדוחקים בנו לוותר על יהודה ושומרון. אתם כל כך כועסים על ממשלה שבתקופתה איבדנו את שני הקצוות – איך אתם כל כך ששים לוותר על המרכז?
ראש הממשלה הגיע השבוע לריאיון באולפן הפטריוטים. אלה רשמיי.
נתניהו נראה עייף? אנחנו במלחמה קיומית שהחלה בטבח נוראי ונמשכת יום־יום עם אינספור החלטות קריטיות שצריך לקבל, חטופים בשבי של חמאס, נופלים רבים ומחלוקות פנימיות שקורעות את החברה מבפנים. איך לומר, הייתי מאוכזב אם נתניהו היה נראה כאילו הגיע אחרי שנ"צ טוב ומרענן.
נתניהו שבוי של סמוטריץ' ובן־גביר? לענות שההתיישבות ברצועת עזה היא "לא ריאלית" או להזכיר עשר פעמים בערך הסכם עם חיזבאללה זה שבי די חלש. אם ככה סמוטריץ' ובן־גביר מחזיקים "בשבי" את נתניהו, אני די מאוכזב מהם. ואגב "לא ריאלי": אם ריאליות הייתה השיקול הציוני, היינו גרים בקנדה. באשר לתוכן עצמו, לא הבנתי על איזה הסכם אפשר לחתום עם חיזבאללה; פעולה מהאוויר פה ושם לא מעידה על שינוי קונספציה ביו"ש; התיישבות זה אולי לא "ריאלי" אבל גם לחיות לצד מיליוני נאצים זה לא ריאלי; ואגב, לאן נעלם השימוש במונח "דה־נאציפיקציה"?
לנתניהו חשוב רק הבייס? אולי הפלטפורמה של ערוץ 14 נחשבת "הבייס", אבל נדמה שנתניהו בא לדבר בעיקר אל מי שהוא לא הבייס. מינימום ביקורת על צה"ל, עדינות מופרזת מול יריבים פוליטיים ורצון עז לייצר אפס שערוריות שכל אחת מהן הייתה יכולה ללכד סביבו בקלות את "הבייס".
נתניהו מפלג! בעדינות אני אומר: הוא היה ממלכתי, ממלכתי מדי. יכול מאוד להיות שאם הריאיון היה נערך בזמן בחירות זה היה נשמע אחרת, אבל אם כל הפוליטיקאים היו ממלכתיים כמו נתניהו בריאיון הזה, היינו ממלכה הרבה יותר מאוחדת. לסיכום, היה ריאיון טוב יחסית למרואיין שממש לא הגיע כדי לתת "ריאיון טוב".
ואם בנתניהו עסקינן, אני רוצה להחמיא ליועצת המשפטית לממשלה שסוף־סוף אחרי שנים של היסטריה מיותרת, מאפשרת סוף־סוף לגבולות הביקורת הפוליטית להתרחב ומאפשרת לאנשים להשתמש במילים כמו "בוגד" ו"אויב העם" או בביטויים כמו "נמחה את זכר נתניהו", ולא רצה מיד לפתוח בחקירות מיותרות. באמת נמאס שבכל פעם שמישהו אומר את המילה "בוגד" נכנסים פה להיסטריה. אני בטוח שגלי בהרב־מיארה לא עושה זאת רק כי מדובר בנתניהו, וגם אם אכתוב כאן ממש שהיא בעצמה בוגדת, אויבת האומה ושיש למחות את זכרה לא יאונה לי דבר.
כמו כן אני מעוניין להתנצל ולהבהיר שהדברים שכתבתי על היועצת מיארה בפסקה הקודמת היו סאטירה, אני לא מתכוון אליהם, ואין עלייך יא מלכה. בכל זאת, לא מתעסקים עם שלטון האפרטהייד שמשליטה היועצת במדינה, שלפיו לקבוצה מסוימת מותר לעשות כל מה שבמשך שנים היה אסור לקבוצה אחרת. 0
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
