דיוויד פרידברג, איש עסקים אמריקני ואחד מארבעת משתתפי ההסכת הטכנולוגי־עסקי המצליח "אול אין", השווה השבוע בין רכבת הקליע של קליפורניה למסילות הרכבת בסין. בקליפורניה תוקצב ב־2008 הפרויקט של 171 מייל ב־40 מיליארד דולר. כיום, אחרי כ־15 שנים, נדרשים לסיומו עוד 100 מיליארד. העלות למייל היא כמיליארד דולר.
סין, לעומת זאת, הוציאה 300 מיליארד דולר כדי לבנות מסילות באורך 16 אלף מייל לרכבות המהירות שלה, בנתה אותן מהר יותר, והעלות לכל מייל הייתה פחות מ־19 מיליון דולר. דהיינו, בניית התשתית בארה"ב עולה פי 50 מאשר בסין, והיא עדיין איטית הרבה יותר.
ההשוואה בין סין לארה"ב מרתקת מבחינות נוספות. מכון מחקר וושינגטוני בשם "הקרן לטכנולוגיית מידע וחדשנות" פרסם החודש דו"ח ולפיו סין הופכת למובילה עולמית בטכנולוגיה גרעינית אזרחית, בעוד ארה"ב מדשדשת 15 שנה מאחוריה.
אלה הנתונים: בארה"ב הופעלו בשנתיים האחרונות שני כורים, באיחור של שנים ובעלות של מיליארדים מעל התקציב. לא מתוכננים עוד כורים חדשים (הכור האחרון שהיה בתכנון, בוטל). בסין בונים כעת עוד 27 כורים, בטכנולוגיה חדישה ובזמן ממוצע של שבע שנים – מהר יותר מאשר בשאר העולם. ההיקף, הידע והחדשנות הנצברים בסין מציבים אותה בעמדת הובלה עולמית.
עוד דו"ח השוואתי התפרסם השנה, והוא חשוב ומטריד אף יותר. "המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים", מכון מחקר אמריקני ותיק ומוערך, השווה בין יכולות הייצור הביטחוני של ארה"ב ושל סין, סוגיה שעומדת במרכז תשומת הלב האסטרטגית בעקבות המלחמה באוקראינה.
בשנים האחרונות שיגרו הסינים יותר טילים בליסטיים מכל שאר העולם יחד. יכולת ייצור הספינות שלהם גדולה פי 230 מזו של ארה"ב
ב־2024 הכריזה סין על הגדלת תקציב הביטחון ב־7.2%. כבר שנים עובר "צבא השחרור העממי" רביזיה עמוקה. נפתח בצבא היבשה הסיני, שהוא הגדול בעולם, וכוח האדם שלו כפול בגודלו בחיילים ובטנקים מארה"ב, ומספר מערכות הארטילריה גדול פי 1.5.
הסינים לא מגדילים את צבא היבשה, אבל הם מעדכנים אותו, כולל הפיכת דיוויזיות קלות למשוריינות. השריון הסיני עובר שדרוג למערכות מתקדמות, שמיוצרות ברובן בסין. חיל היבשה הוסיף מערכת ארטילרית חדשה, מודולרית ומתקדמת (PCH191), שיכולה להשמיד מרחוק מטרות ביבשה ובים.
היתרון האמריקני באוויר – חיל האוויר הגדול בעולם, אחריו רוסיה ואז סין – הולך ונשחק. הסינים העלו הילוך בייצור והפחיתו את התלות במנועים מתוצרת זרה. הפער בין המעצמות הולך ונסגר מדי שנה. לסינים יותר מ־2,000 מטוסים, הם הוסיפו בשנים האחרונות כמה מאות פלטפורמות חדשות, וגם העבירו את שאר חיל האוויר מודרניזציה מואצת. הם מחליפים מטוסים מתיישנים בקצב גבוה כך שרוב החיל מורכב היום מדגמים חדישים, ויש אינדיקציות לכך שהמטוסים הישנים מוסבים למל"טים.
צי הטילים הסיני מרשים ומתפתח גם הוא. "תוכנית הטילים הבליסטיים של סין היא הפעילה והמגוונת ביותר בעולם", כותבים החוקרים. למשל, בארבע השנים האחרונות שיגרו הסינים לצורכי פיתוח ואימון יותר טילים בליסטיים מכל שאר העולם יחד, והעלו במאות אחוזים את מספר הטילים המתקדמים לטווח בינוני וארוך.
נמשיך לזירה הימית. הצי האמריקני עצום וגדול, אבל הסינים מעדכנים את הצי טכנולוגית, ויש להם הפתעה משמעותית שהאמריקנים יכולים רק לחלום עליה: בייג'ינג היא יצרנית הספינות הגדולה בעולם, ויכולת הייצור שלה גדולה, על פי הדו"ח, פי 230 מזו של ארה"ב. ישנן כמה מספנות סיניות שכל אחת מהן לבדה שקולה ליכולת הייצור של כלל הצי האמריקני. המשמעות היא שסין יכולה להגדיל את הצי שלה בזמן קצר בהרבה מאשר ארה"ב. במקרה של עימות, כדאי לזכור שהצי האמריקני מפוזר בעולם, ובמלחמה שתתנהל בקרבת סין, כמו בטייוואן, סין כנראה תיהנה מיתרון גודל גם בים.
מה לגבי חימושים, נושא שהפכנו מודעים לחשיבותו המכרעת באוקראינה ובעזה? ובכן, סין מייצרת חימושים בקצב מהיר פי חמישה או שישה מארה"ב, ובניגוד לארה"ב, המחויבת לשלוח חימושים לבנות החסות שלה, סין יכולה ליהנות מהמלאי בעצמה.
עוד שתי נקודות חשובות כאן. ראשית, התעשייה הביטחונית של סין משגשגת, משום שהם שינו את המודל הקומוניסטי, הריכוזי המופרז, למודל משולב־שוק. הסינים עודדו מאות חברות פרטיות להיכנס לשוק הביטחוני, וכיום ארבע מעשר חברות הנשק הגדולות בעולם הן סיניות. יתר על כן, חלק גדול ממה שהסינים מפתחים תחת כסות אזרחית הוא בעצם דו־שימושי. ההשוואה מסמרת שיער. תהליך הפיתוח הסיני למערכות נשק מתקדמות, מבדיקת היתכנות ועד ייצור סדרתי, אורך בממוצע שבע שנים. אותו תהליך בארה"ב נמשך 16 שנים – הדגמה נפלאה עד כמה הדמוקרטיות המערביות הפכו למדינות בירוקרטיות כושלות, שיתקשו לנצח במרוץ חימוש.
שנית, הסינים משתמשים ברעיונות אופרטיביים ובתורות לחימה מודרניים מאוד. הם פועלים תחת מה שהם מכנים "לחימה מדויקת רב־תחומית", שמכוונת לשליטה אינטגרטיבית של המערכות השונות, מכוח האש, דרך המודיעין ועד לבינה מלאכותית. הם משלבים את הפיתוחים הטכנולוגיים שלהם בזירת הקרב, ומתכוננים לא פחות טוב מאומות המערב להתנגשות בשדה הקרב המודרני – והם עושים כל זאת בלי לצמצם בכמות הכוחות.
האמריקנים יודעים כל זאת היטב. כפי שאמר לאחרונה פרנק קנדל, מזכיר חיל האוויר של ארה"ב: "סין מתכוננת למלחמה, ובאופן ספציפי למלחמה עם ארה"ב". למרות זאת, למרבה התדהמה, ארה"ב ממשיכה לדשדש עם יכולות ייצור מוגבלות, החלטות איטיות שרחוקות מלעמוד בתחרות, והרבה בירוקרטיה וסחבת.
הדו"ח לא משאיר מקום לספק. "הבסיס התעשייתי הביטחוני של סין מתקדם יותר ויותר לפעול בשעת מלחמה והוא בונה במהירות יכולות להרתיע, ואם צריך, להילחם בארה"ב. סין גם משפרת את היכולות ותהליכי המחקר, הרכש והייצור בתעשייה הביטחונית שלה". מן הצד השני, "בסיס התעשייה הביטחונית האמריקני חסר היכולת, התגובתיות והגמישות הנדרשות להגברת המאמץ… לנוכח הגברת הייצור הביטחוני בסין… המערכת הביטחונית הרחבה פועלת בתודעת ימי שלום".
מולנו שקיעת המערב. גם כשמדינותיו מזהות את הסכנה, גם כשברור להן לאן ההיסטוריה מתקדמת, הן עדיין לא מסוגלות להתעלות לגודל השעה ולהשיל את הפוליטיקה הקטנה והמכוערת, הסכסוכים החברתיים, הבירוקרטיזציה, המשפטיזציה והאינטרסים המערכתיים. המערב צועד בעיניים פקוחות לתהום. היה כמעט קשה להאמין, אם לא היינו רואים בדיוק את אותה תופעה בישראל.
