בשבוע שעבר הקפיאה השופטת גילה כנפי־שטייניץ את פעילות מבקר המדינה בצה"ל, עד לדיון שיתקיים בבג"ץ בשבוע הבא. כזכור, בתקופה הראשונה שאחרי שבעה באוקטובר ירד המבקר מתניהו אנגלמן לסיור בדרום, ובעקבותיו שלח מכתב התראה לראש הממשלה על כשלים שנתגלו בטיפול בעורף לצד כשלים נוספים. במשך ארבעה חודשים מיפה המבקר, יחד עם ראש חטיבת ביטחון במשרדו ומנכ"ל המשרד (שניהם תא"לים במיל'), כשישים נושאים שיש לחקור, ונתן פומבי להחלטתו לבדוק את צה"ל ואת השב"כ.
מערכת הביטחון יצאה למלחמת חורמה במבקר, והדפה את הדרישה לפתוח את שעריה לביקורת. טענתה הייתה שפעולת ביקורת מעמיקה דורשת הקצאת משאבים רבים מהקצינים המעורבים, והדבר יפגע במאמצי ניהול המלחמה. במקביל, כתבים צבאיים תודרכו על עילה שונה לחלוטין, ולפיה חקירת המבקר נועדה כביכול למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית ו"להציל את ביבי".
תנועת "אומץ" עתרה לבג"ץ בדרישה לעצור את פעולות החקירה בעילת "רק לא ביבי", וצה"ל הגיש לבית המשפט חומר חסוי להוכחת טענותיו. היועצת המשפטית לממשלה הצטרפה לעמדת הצבא, והמבקר אנגלמן התרעם. "קיימת סתירה מהותית בעמדת היועצת המשפטית", הלין בוועידת השלטון המקומי. "מצד אחד היא דורשת להקים ועדת חקירה ממלכתית באופן מיידי, ומאידך היא מייצגת בעתירה לבג"ץ את העמדה שמתנגדת לביקורת של מבקר המדינה בצה"ל ובשב"כ, מהטעם שהביקורת בעת הזו תפגע כביכול במאמצי הלחימה בשל הקשב שיידרש מצה"ל לצורך קיום הביקורת. קשב יידרש בין אם מדובר בביקורת מדינה ובין אם מדובר בוועדת חקירה ממלכתית", הטעים המבקר. "מדוע נימוק זה תופס רק לביקורת המדינה, שהיא מוסמכת בחוק יסוד לבצע את הביקורת? ליועצת המשפטית לממשלה הפתרונים".
להגדיל את התסבוכת? תומך מפתיע בעמדת המבקר הוא יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, מיקי לוי מיש עתיד. במחשבה שנייה, זה לא כל כך מפתיע: החוק מאפשר ליו"ר הוועדה לביקורת המדינה להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בעקבות דו"ח של המבקר. כלומר, דו"ח המבקר איננו מונע הקמת ועדה אלא עשוי דווקא לקדם אותה.
אבל אז קרה עוד משהו. התנועה לאיכות השלטון עתרה אף היא לבג"ץ. בג"ץ דחה את עתירתה והציע לה לבקש להצטרף לעתירה של אומץ, על בסיס "הלכת כספי" שאותה ניסח השופט נעם סולברג, הקובעת שאם הוגשו כמה עתירות באותו נושא, העתירות המאוחרות יימחקו ויוכלו לבקש להצטרף לעתירות קיימות. בהלכה הזו יש היגיון: הזמן השיפוטי יקר, והגיוני לאחד תיקים.
התנועה לאיכות השלטון הגישה בקשה לדיון נוסף בדרישה לבטל את הלכת כספי, והפלא ופלא, גם בבקשה זו תמכה גלי בהרב־מיארה. עמדת היועמ"שית אומנם מנומקת, וכוללת טענה רצינית נגד נוסחה הנוכחי של הלכת כספי: אם העותר הראשון מנהל את הדיון וכל האחרים רק מצטרפים אליו, נוצר תמריץ שלילי להגשת עתירות חפוזות על חשבון יסודיות ומיצוי הליכים. בג"ץ יכול לתקן את הלכת כספי כך שלאו דווקא העתירה הראשונה כרונולוגית תוביל את התיק, אלא זו הבשלה יותר, והאחרות יצטרפו אליה גם אם הוגשו מוקדם יותר. אבל משהו ברצף הזה של התייצבות שיטתית נגד המבקר מריח לא ממלכתי ולא טוב.
כאמור, בחודש הבא ידונו בתיק הזה השופטים סולברג, מינץ וּוילנר. אפשר להעריך שסולברג ינצל את ההזדמנות לעצב בצורה מהודקת יותר את ההלכה שהוא עצמו הגה.
