כאשר טאסוס ציוניס, ראש שירות הביון הקפריסאי לשעבר, נקרא בסתיו שעבר על ידי נשיא קפריסין לשוב מגמלאות, הוא לא יכול היה לדמיין שבגילו המתקדם הוא ימצא את עצמו בתוך חודשים ספורים בעיצומה של דרמה שכמוה לא חווה בכל שנות שירותו כדיפלומט ואיש ביון. זאת למרות העובדה שכשגריר קפריסין בישראל וכמתווך בשיחות בין ישראל ללבנון על הגבול הימי, נחשף ציוניס לצדדים הסבוכים והאפלים של המציאות האזורית. שלא לדבר על מורכבות החיים באי שחלקו משתייך לאיחוד האירופי וחלקו כבוש על ידי טורקיה. לא יהיה מופרך להניח שבמרחב שבין הדאחייה בביירות לארמון הנשיאות באנקרה, הסתכלו בעין עקומה על הקאמבק של הדיפלומט והמרגל, במיוחד עם שם כמו ציוניס.
וכך, לפני יומיים התפרסמה בעיתון "אל־אחבאר", שופר חיזבאללה, כתבה עוקצנית במיוחד על ציוניס. בכתבה נטען כי ממסמכים דיפלומטיים מסווגים שהגיעו לידי מערכת העיתון עולה כי מאז פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס ניהל ציוניס סדרה של פגישות עם שגרירים ממדינות ערביות הגובלות בישראל. מטרתו הייתה להעביר את המסר שקפריסין מנסה אמנם לשכנע את הבריטים ואת האמריקנים המתארחים בשטחם שלא להשתמש בבסיסים, שבאחד מהם קיים גם שדה תעופה צבאי, למטרותיה של מדינת ישראל, אך לממשלה בניקוסיה אין שום שליטה על המתרחש בשטחם של שני בסיסי הענק הבריטיים על אדמת קפריסין, הנחשבים על פי הסכמים בינלאומיים שטח ריבוני של הממלכה המאוחדת.
על פי אל־אחבאר, החשש שהעלה ציוניס כבר בשלבים מוקדמים של המלחמה, היה כי עקב הפעילות הבריטית על אדמת האי, וככל שהסכסוך יתרחב מעזה ללבנון, קפריסין עלולה למצוא עצמה מופגזת מלבנון או מעיראק, על ידי חיזבאללה או המיליציות השיעיות בעיראק הסרות למרות איראן. בשיחותיו ניסה ציוניס להצדיק בעיני שומעיו הערבים את נוכחותם בארצו של יותר מאלפיים חיילים מארה"ב, מגרמניה וממדינות נוספות, כמי שתפקידם לסייע במקרה של פינוי עשרות אלפי אזרחים זרים מלבנון במקרה שתפרוץ מלחמה בין ישראל לשכנתה מצפון. אם לא די בכך, על פי הדיווח, ראש הביון הקפריסאי חלק עם בני שיחו את חששותיו מפני ניסיונות של ישראלים רבים החיים בקפריסין להצטייד בנשק אישי מפאת המצב.
למרות התחושה שישראל צועדת לבידוד מדיני רחב, בפועל היא קיבלה בחודשים האחרונים עזרה חסרת תקדים מבחינת היקפה הצבאי, הטקטי והאסטרטגי מממשלות מערביות
האמת היא שלמרות ההתהדרות של אל־אחבאר בגישה למסמכים דיפלומטיים מסווגים, כאילו מדובר בעיתון אמיתי ולא בכלי תעמולה מתוחכם בשירותו של ארגון טרור, רובו המכריע של המידע הזה גלוי וידוע כבר מחודש אוקטובר. הפעילות הבריטית והאמריקנית על אדמת קפריסין מסוקרת בהרחבה רבה בתקשורת הבינלאומית, החל מהטענות בימים הראשונים למלחמה על רכבת אווירית של נשק לישראל, וכלה בתיעוד טיסות של מטוסי ריגול בריטיים מעל שמי עזה, וחשדות בדבר מוכנותם של אנשי כוחות מיוחדים של הצבא הבריטי, להסתנן לעזה בניסיון לאתר את החטופים. בהמשך הגיעו גם דיווחים על יירוט טילים חות'יים על ידי מטוסים שיצאו מבסיס אקרוטירי בקפריסין, ועל יירוט נחילי רחפנים שהגיעו מעיראק במסגרת המתקפה האיראנית המשולבת על ישראל לפני חודשיים.
כל הזמן הזה ניסו הקפריסאים להלך בין הטיפות, ויחד עם הבריטים והאמריקנים לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר, תוך מאמץ לייצר במקביל רכבת סיוע הומניטרי ולהקים פרוזדור ימי לעזה, שיאזנו לכאורה את הביקורת על הפעילות הצבאית. האמת ניתנת להיאמר, שממשלת ישראל והעומד בראשה לא תמיד עזרו להם. כי למרות התחושה שישראל צועדת בעיניים עצומות לרווחה לתוך בידוד מדיני רחב, בפועל ישראל קיבלה בחודשים האחרונים עזרה חסרת תקדים מבחינת היקפה הצבאי, הטקטי והאסטרטגי מממשלות מערביות, שגיבו אותה צבאית וחומרית במיליארדים, גם אם בזירה הבינלאומית הן שיחקו את המשחק והשאירו אותנו בתחושה של בדידות וזעם.
כל הזמן הזה הציבור בישראל, המרוכז בגורלם של החטופים והנופלים, בעלבון האג, בהכחשת האונס ובשסע הקורע את ישראל מבפנים, לא השכיל לקרוא נכונה את הזירה, ולא באמת הפנים את החשש מפני מלחמה אזורית על סף הדלת, במרחב שבין טורקיה לקפריסין ובין עזה ללבנון. ולא מדובר במשהו עתידי, אלא בפוטנציאל הרס שמתדפק על דלתנו. וזה לא רק החות'ים אי־שם בים האדום או המיליציות השיעיות בעיראק הרחוקה, אלא כאן ליד הבית. ואם קפריסין היא המשל, עזה ולבנון הן הנמשל.
זה לא השקר, זה המסר
אז מה גרם לחסן נסראללה לצאת ולאיים על קפריסין דווקא עכשיו? ככל ששעון ההסלמה בגבול הצפון מתקתק, הולכים ונשלפים הקלפים בניסיון להרתיע את ישראל ובעלות בריתה. תחילה עם סרטון ה"הודהוד", רחפן הדוכיפת, שתצלומיו מבסיס הצוללות בנמל חיפה נועדו להעביר רעד בגוום של הישראלים. בהמשך לבש נסראללה גם את שמלת האיומים והביא לעולם את נאום קפריסין. הנאום היה מלאכת מחשבת. מופת של טענות אמיתיות, שקרים וחצאי שקרים, ובמהלכו טען נסראללה כאילו ישראל תוקפת או מתכננת לתקוף את לבנון מבסיסים בקפריסין.
"יש לנו מידע", טען מנהיג חיזבאללה, "שלפיו ישראל מבצעת תמרונים בקפריסין, בשטחים ובשדות תעופה קפריסאיים. האויב הישראלי מאמין שאם שדות התעופה שלו יהיו בסיכון, הוא יוכל להשתמש במתקנים בקפריסין. לכן ממשלת קפריסין צריכה לדעת שאם היא תשתתף במלחמה מול לבנון, נתמודד מולה כאילו היא חלק מהמלחמה". לכאורה טיעון חזק; בפועל מדובר בפרפראזה שקרית של נסראללה על תרגיל צבאי משותף של ישראל וקפריסין מלפני שנתיים, שדימה לוחמה בשטח הררי המזכיר את הטופוגרפיה הלבנונית, ולא על שום דבר קונקרטי המתרחש בהכרח ברגע זה.
העניין הוא שמה שחשוב הוא לא השקר אלא המסר. והמסר הוא שנסראללה מאיים להבעיר את האזור כולו אם המלחמה בלבנון תסלים. וכך, לראשונה, איים נסראללה במפורש על מדינה חברה באיחוד האירופי, והכול במטרה לגרום למדינות המערב ללחוץ על ישראל לעצור רגע לפני כניסה ללבנון. האם המסקנה מהדינמיקה הזו היא שיש לנסראללה סיבות טובות להיות לחוץ? בהחלט כן. מה גם שבימים האחרונים שבה לאזור נושאת המטוסים האמריקנית "אייזנהאואר", המטילה צל ארוך על המרחב שבין קפריסין ללבנון.
מה שצריך להדאיג את ישראל ובעלות בריתה, כמו גם את מדינות האזור, הוא העובדה שהשבוע הצטרף לאיומים של נסראללה גם שר החוץ הטורקי הקאן פידאן. בריאיון לערוץ "האבר טורק" גיבה פידאן את טענותיו של נסראללה, ואמר כי קפריסין "מהווה בסיס לפעולות צבאיות ומודיעיניות, בעיקר בכל הקשור לעזה". לדבריו, "גורמים אירופיים הפכו את האי לבסיס לוגיסטי של אספקה לעזה, במטרה לחפות על פעולותיהם הצבאיות". ואז, באופן הגלוי והברור ביותר, הוא יעץ לקפריסין וליוון "לשמור מרחק מהסוגיות המזרח־תיכוניות", וטען כי "קפריסין הופכת את עצמה למטרה של חיזבאללה".
בימים כתיקונם לא שוררת אהבה גדולה מדי בין טורקיה של ארדואן, הנושאת את דגל האחים המוסלמים, ובין חיזבאללה שהוא חלק מגלקסיית הפרוקסי של הרפובליקה האסלאמית של איראן. ביומיום אפשר להגדיר אותם כ"פרנמיס", ידידים־יריבים. אבל במקרה הצורך יש להם הרצון והיכולת לשתף פעולה. לאחרונה אף הטילה ארה"ב סנקציות על אנשי עסקים טורקים, שבאמצעות רשתות של חלפני כספים אפשרו לחיזבאללה ולמשמרות המהפכה להלבין כספים של עסקאות נשק ונפט.
העובדה שאחרי תשעה חודשי מלחמה בחר שר החוץ הטורקי, שנחשב ליורשו של ארדואן, להטיל השבוע את הפצצה, אומרת לא מעט. בין השאר היא אומרת שטורקיה, הרואה בעצמה מעצמה ימית אזורית עם שאיפות הרבה מעבר לחופיה המוכרים בחוק הבינלאומי, מזהה כנראה שאם תפרוץ מלחמה בין ישראל ללבנון, יהיה מקום לשידוד מערכות במזרח אגן הים התיכון, אולי אפילו כזה שיקנה לה את ההזדמנות שהיא מחכה לה כל השנים: לא רק לדרוש את חלקה בעתודות הגז והנפט במזרח הים התיכון, שהיא לא הצליחה להשיג בדרכים לגיטימיות, אלא אף לממש את מעמדה כמעצמה ימית שמרחב השפעתה משתרע מחופי טורקיה ועד לוב ומעבר לה.
ולמרות הטענות נגד קפריסין, טורקיה מזמן לא טומנת את ידה בצלחת. כבר לפני שנים אחדות היא החלה לבנות בסיס אווירי לכלי טיס זעירים, במה שהיה פעם בסיס לפקוניקו היווני, ומכונה היום בסיס גצ'יטקאלה. הבסיס מכיל צי של רחפנים המכסה את השטח האווירי שבין קפריסין לטורקיה ובין קפריסין לעזה ומצרים, ואף חלקים מהחוף הישראלי. פעילותו של הבסיס מעוררת אי נוחות רבה בקרב מדינות האזור, כולל מצרים של א־סיסי, שלא לדבר על כך שהרחפנים הטורקיים מציבים סכנה מתמשכת לתעבורה האזרחית במזרח הים התיכון.
כבר חודשים ארוכים שטורקיה צופה מן הצד במלחמה בעזה, אבל נאלצת לעמוד בחיבוק ידיים לאחר שישראל הטילה וטו על העברת עזרה הומניטרית מטורקיה לעזה, בעקבות התנהלותו של ארדואן והתבטאויותיו. בדיעבד מתברר גם כי ארדואן מחזיק בבטן עלבון קשה, לאחר שהתברר לו בדיעבד, או שהוא נאלץ להסכים לכך, שציוד צבאי שהועבר מבסיס אביאנו באיטליה לבסיס אינצ'רליק בטורקיה התגלגל, דרך קפריסין, לישראל. לכן, האיומים של שר החוץ הטורקי הם לא רק נקמתו של ארדואן, אלא גם אינדיקציה לכך שבאנקרה מזהים סימנים לשינוי אזורי קרֵב ומנסים לרכוב על הגל. המסר לכל מי שחושש ממלחמה אזורית הוא: חברים, היא כבר כאן. עם האדון ציוניס, בלי האדון ציוניס, היא כבר כאן.
