ביום שני בבוקר הגיעה משאית הובלה משולטת לכניסה למתחם של משרדי מנהלת תקומה באזור נחל שורק. על המשאית נכתב "הובלות תקומה: עושים את המעשה הנכון, עוברים לעוטף". לצד המשאית נעמדו כמה תושבים מיישובי העוטף, החברים בתנועת "עתיד לעוטף", כשלצידם ארגזי קרטון להובלה. המסר של המפגינים היה חד וברור: שמונה חודשים לאחר הקמת המנהלת שנועדה לשקם את יישובי העוטף, הגיע הזמן להעביר אותה לאזור שאותו היא משקמת.
ליאורה בן־צור, דוברת התנועה וממייסדיה, הייתה אחת המפגינות שהתייצבה בשערי המנהלת. "הבנו שאחד הצרכים הבסיסיים של התושבים שאנחנו מייצגים הוא שמנהלת תקומה תעבור לעוטף", אומרת בן־צור. "אם מעל 70% מהתושבים כבר חזרו לבתיהם, ראוי שגם המנהלת תמוקם שם, כמו שראוי שמשרדו של מנהל בית ספר ימוקם בבית הספר, וכמו שכל משרדיה של רשות מקומית ממוקמים ברשות שבה היא מטפלת".
למעבר של מנהלת תקומה לאזור העוטף, מוסיפה בן־צור, תהיה חשיבות מורלית עבור התושבים שנשארו או חזרו לאזור, וגם חשיבות מעשית פרקטית – נגישות לאנשים שהם אמורים לשרת. לדבריה, הנוכחות הפיזית של עובדי המנהלת בעוטף לא רק תסייע בהגברת תחושת הביטחון והאמון בקרב התושבים, אלא גם תאפשר זיהוי בעיות בזמן אמת ותתרום ליצירת תחושת אחדות והזדהות עם תושבי ותושבות העוטף.
מקום לא חסר. לדברי בן־צור, לכל אחת מרשויות העוטף יש אפשרות לאכלס את המשרדים: "גם בשדרות וגם בחוף אשקלון יש מתחמים שלמים של משרדים שיכולים לאכלס את המשרדים של תקומה".
בן־צור, תושבת קיבוץ עין־השלושה, מתגוררת יחד עם קהילת הקיבוץ במשכנם הזמני בעיר נתיבות. באירועי שמחת תורה היא איבדה את אימה מרסל ז"ל, שנרצחה כשבאה לבקר אותה בקיבוץ יומיים לאחר לידת בתה השלישית. בן זוגה דור נמצא בשירות מילואים ממושך כחבר כיתת הכוננות של עין־השלושה.
ליאורה בן־צור, עתיד לעוטף: "זה כמו שמשרד של מנהל בית ספר נמצא בביה"ס, ומשרדי רשות מקומית נמצאים בשטח הרשות"
כשאני שואל אותה על רמת החיבור של אנשי המנהלת עם התושבים בעוטף, בן־צור מספרת על סקר שקיימה עתיד לעוטף בחודש אפריל, ובו נשאלו התושבים האם הם מרגישים שהמנהלת פועלת עבורם באופן מספק. "29% אחוז מהתושבים ענו 'לא יודעים', וזה אומר שהם לא מספיק מכירים את העבודה של המנהלת ולא מרגישים אותה נוכחת מספיק בחייהם. אנחנו עובדים עם אנשי המנהלת בשיתוף פעולה ורואים את המאמצים הכבירים שהם עושים גם כדי להיות נוכחים בשטח, אבל כדי להיות מחוברים באמת לשטח ולתושבים, הם צריכים להיות נוכחים במקום ולהרגיש בדיוק את מה שהתושבים עוברים".
מורן ברנס, בעל משרד הפרסום "דרומה" בשדרות ומחברי עתיד לעוטף, השתתף גם הוא במפגן ביום שני. ברנס מציין שאף אחד מנושאי התפקידים הבכירים במנהלת אינו תושב עוטף עזה, ולכן טבעי לדעתו לדרוש מהעובדים שלפחות יעבדו באזור שהם משקמים. "אם המנהלת תתמקם באזור שדרות, העובדים לא רק יהיו נגישים יותר לפגישות עם תושבים ועם ראשי הרשויות, אלא גם יחוו יותר את הקושי של התושבים להתמודד עם אתגרים כמו סגירת קו הרכבת משדרות לתל־אביב לשנתיים הקרובות".
בסקר שקיימו לפני כחודש בקרב 1,000 תושבים, ביקשו אנשי התנועה לבדוק את השפעת סגירת קו הרכבת על התושבים. 93% מהמשיבים דיווחו על עלייה בשימוש ברכבם הפרטי. שני שליש דיווחו על חוסר שביעות רצון מהשאטלים שנועדו להחליף את הרכבת, 48% דיווחו על פקקים שנוצרו בדרך לאשקלון בגלל סגירת הרכבת, ו־39% דיווחו על מחסור בחניות בסמוך לתחנת הרכבת באשקלון, שהפכה לתחנת הרכבת הפעילה הקרובה. תושבים רבים מדווחים על פגיעה בתעסוקה ובאיכות חייהם בעקבות סגירת הקו, ובעיקר מתוסכלים מכך שסגירתו לצורכי התמגנות מבטאת את המשך תפיסת ההתגוננות שהתרסקה בשבעה באוקטובר.
"אנחנו חייבים להפסיק להתמגן", אומרת ליאורה בן־צור. "ראינו מה קרה כשמיגוניות שאמורות להציל תושבים הפכו למלכודות מוות. אם התושבים יכולים לחזור מבחינה ביטחונית, כנראה שגם הרכבת יכולה לחזור. בנוסף, כל עוד היא לא חוזרת אנחנו מצפים שהפתרונות של השאטלים והתחבורה הציבורית יהיו כמה שיותר טובים ומונגשים".
בראשית השבוע הודיע ראש הממשלה נתניהו על מינויו של אלוף במיל' יפתח רון־טל לראש מנהלת תקומה, במקום משה אדרי שעמד בראש המנהלת מאז הקמתה. בעתיד לעוטף רואים בחילופי התפקידים הזדמנות גם לחילופי מיקומה הגיאוגרפי של המנהלת, ומקווים שאחד המהלכים הראשונים שיוביל רון־טל יהיה העברת המשרדים דרומה.
ממנהלת תקומה נמסר בתגובה: "מיקומה העתידי של מנהלת תקומה טרם נדון לעומק ובוודאי שלא סוכם. ראש המנהלת הנוכחי החליט שאת מיקום המנהלת הקבוע יקבע מחליפו".
להתחבר לשטח
התביעה של תושבי העוטף מאנשי מנהלת תקומה לעבור לאזורם, התחברה לי השבוע עם דיווח שקיבלתי מראש עיריית ערד, יאיר מעיין, על החלטה שהתקבלה ביום שלישי לקבוע את שמו של היכל התרבות העירוני על שמו של אברהם בייגה שוחט ז"ל, ראש העיר המיתולוגי של ערד, שהנהיג אותה במשך 22 שנה. לא מזמן קראתי את האוטוביוגרפיה של שוחט, "בין מדבר לאוצר", שיצאה לאור בראשית השנה, חודשים ספורים לפני פטירתו בחודש אדר האחרון. שוחט הגיע להתגורר בערד לאחר שהיה חבר כמהנדס בצוות ההקמה של העיר בתחילת שנות השישים. בספרו הוא כותב שאחת ההחלטות שתרמו להצלחת הצוות שהקים את ערד הייתה המחויבות לנוכחותם במקום במהלך כל השבוע, עוד לפני אכלוס התושבים. הנוכחות הזאת גם אפשרה למקימים להכיר את תנאי המקום, דבר שהשפיע על התוכניות שהכינו עבור העיר, וגם על רצונם של מתיישבים רבים להגיע לערד ולקשור בה את חייהם, כפי שקרה לשוחט, שגר בעיר למעלה משלושים שנה.
בתקופה מאתגרת מבחינה ביטחונית והתיישבותית בנגב המערבי ובצפון, גובר הרצון לראות שרים, חברי כנסת ועובדי ציבור שחווים את חיי היום־יום באזורים הללו. ראוי לציין את בני גנץ, שעבר לפני כמה חודשים להתגורר בקיבוץ יד־מרדכי בעוטף, ואת חבר מפלגתו מיכאל ביטון שכבר מספר חודשים מקפיד לעלות מדי פעם לקיבוץ חניתה, חובר לכיתת הכוננות, משתתף בבישולים ועולה לשמירות. אנחנו זקוקים ליותר מעשים חלוציים וליותר חיבורים כאלו, בין שליחי הציבור לציבור שבחזית.
