ג'ון דינגל הוא אגדה אמריקנית. ב־1955, כשהיה רק בן 29, נבחר לראשונה לחבר בית הנבחרים בקונגרס מטעם המחוז ה־16 של מישיגן. הוא רץ למשרה לאחר מות אביו, שכיהן בה במשך 22 שנים. מאז ועד 2015 כיהן דינגל הבן בקונגרס בוושינגטון, נבחר 29 פעמים ברציפות, וקבע שיא של 59 שנים כחבר בית הנבחרים האמריקני. את המסורת ממשיכה כיום אשתו, שמכהנת בתפקיד כבר תשע שנים ברציפות ועוד ידה נטויה.
דינגל הוא השיאן, כאמור, אך יש רבים מחברי בית הנבחרים שמכהנים עשרות שנים ברציפות: לא פחות מ־65 חברי קונגרס בעבר ובהווה כיהנו ומכהנים יותר מארבעים שנה ברצף. זה מרשים עוד יותר כשלוקחים בחשבון שחבר בית הנבחרים מתמודד על התפקיד בכל שנתיים, לעומת נשיא שמתמודד פעם בארבע שנים (לשתי כהונות לכל היותר), וסנאטור שמתמודד פעם בשש שנים. המסורת האמריקנית היא שאם נציג המחוז עושה את העבודה, נותנים לו להמשיך. כישלונות מהירים בתחום הזה נפוצים פחות.
ג'מאל באומן הוא אחד הכישלונות המהדהדים. בשנת 2020 נבחר לראשונה לבית הנבחרים כנציג המחוז ה־16 של ניו־יורק, כשהוא מדיח את חבר בית הנבחרים היהודי הוותיק אליוט אנגל. המחוז ה־16 הוא דמוקרטי מאוד, אולי הדמוקרטי ביותר בארה"ב. הוא כולל חלקים מהברונקס ומווסטצ'סטר, מצפון למנהטן, וב־2008 ברק אובמה זכה בו ברוב בלתי נתפס של 95 אחוזים מהקולות. הנציג הרפובליקני האחרון שניצח שם עשה זאת לפני 76 שנים. המשמעות היא שמי שיהיה מועמד המפלגה הדמוקרטית במחוז ישב בוודאות בבית הנבחרים בוושינגטון.
עוד לפני שנבחר, היה ברור שבאומן שייך לאגף השמאלי והפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. אלא שרק אחרי שנבחר הוא החל לתקוף את מדינת ישראל באופן חריף, והפך לחלק מחבורת ה"סקוואד" שכוללת את שכנתו מרובע קווינס אלכסנדריה אוקסיו קורטז, אשת הפוסטר של השמאל הרדיקלי והאנטי־ישראלי, וכן את המוסלמיות רשידה טאליב ממישיגן ואילהן עומאר ממינסוטה. הוא נבחר שוב ב־2022, והיה נדמה לו שמקומו מובטח כאחד מחברי בית הנבחרים שייבחרו שוב ושוב באופן אוטומטי כמעט. אחרי טבח 7 באוקטובר זעזע באומן את חברי מפלגתו, ובעיקר את יהודי המחוז שהוא מייצג (במחוז ה־16 של ניו־יורק יש כ־15 אחוז יהודים): עוד לפני שישראל תקפה בעזה הוא הגדיר את מעשיה כרצח עם וכאפרטהייד. הרטוריקה שלו הלכה והסלימה, והוא סימן כיוון מדאיג מאוד של האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית – הכה בישראל והיבחר לקונגרס.
יהודי אמריקה, יחד עם גורמים שפויים ושקולים במפלגה הדמוקרטית, החליטו לשים לדבר סוף. לקראת הבחירות המקדימות למועמד הדמוקרטי במחוז, שנערכו השבוע, הם הציבו מול באומן האנטישמי מועמד מתון: ג'ורג' לטימר בן ה־70, שבעשורים האחרונים כיהן בכמה משרות ציבוריות במחוז. לא נקשרו בשמו שערוריות, אין בארונו שלדים, והלובי היהודי איפא"ק השליך עליו את יהבו. זה היה מסע הבחירות היקר בתולדות הבחירות המקדימות המקומיות בארה"ב. תומכי לטימר השקיעו כ־20 מיליון דולר בפרסומות שנועדו לערער את מעמדו של באומן בעיני מצביעיו, שכבר בחרו בו פעמיים בארבע השנים האחרונות.
האסטרטגיה הייתה לעסוק פחות בדעותיו האיומות נגד ישראל, ובמקום זאת להדגיש את אישיותו הבעייתית ואת העובדה שהזניח את הדאגה לרווחת תושביו כדי להתמקד בנושאי חוץ אידיאולוגיים קיצוניים. תקרית חריגה בספטמבר שעבר עזרה גם היא לקמפיין: באומן נתפס אז כשהוא מפעיל את מערכת האזעקה באחד מבנייני הקונגרס, כנראה כדי לדחות הצבעה על חוק שקידם ממשל ביידן שפחות התחבר אליו.
באומן הוא הראשון מה"סקוואד" שמאבד את מקומו בבית הנבחרים. זאת גם הפעם הראשונה שארגונים יהודים והממסד הדמוקרטי מחליטים "להתאבד" על מרוץ במחוז מסוים, ולהטיל עליו את כל כובד משקלם. ההצלחה השבוע היא סימן מעודד לגבי ההמשך. ההפסד המוחץ של באומן והדחתו אחרי שתי כהונות הם מסר ברור למפלגה הדמוקרטית: אם האגף הרדיקלי יצליח למשוך אותנו אליו, ההפסדים יגיעו בצרורות.
אחרי החגיגות והשמחה בצד הפרו־יהודי והפרו־ישראלי, העיניים מופנות עכשיו למחוז ה־1 במדינת מיזורי. נציגת המחוז בבית הנבחרים היא חברת ה"סקוואד" קורי בוש, שפקפקה בפומבי במעשי האונס שביצעו מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר, והתבטאויותיה נגד ישראל הן על גבול האנטישמיות. כמו באומן, בוש נתונה במשבר אלקטורלי גם בלי קשר לישראל, שכן עומדות ותלויות נגדה כמה האשמות משפטיות על שימוש לרעה בכספי מסע הבחירות לטובת השארת בעלה כחלק מצוות האבטחה שלה. החולשה הזאת מאפשרת למתחרה שלה, התובע המחוזי הדמוקרטי וסלי בל, להיצמד אליה בסקרים. זו הזדמנות פז להדיח עוד אחת מחברי הקבוצה הקיצונית הזו במפלגה הדמוקרטית, בתקווה להתפוררותה מבפנים בעקבות הכישלונות ההולכים ומתרבים.
חשוב שנהיה מודעים למאבקים הפנימיים שמנהלים יהודים ופרו־ישראלים באמריקה. המחוז ה־16 של ניו־יורק והמחוז ה־1 של מיזורי נשמעים כמו פכים קטנים ולא חשובים בפוליטיקה האמריקנית המקומית, אבל בסופו של דבר כל אדם כזה שנבחר או מודח הוא אצבע חשובה מאוד בהצבעות הדרמטיות בוושינגטון ובעתיד יחסי ישראל וארה"ב. עלינו להוקיר את האנשים שעובדים לילות כימים כדי לשמור על היחסים האלה, וכדי להשאיר את הפוליטיקה האמריקנית נקייה ככל האפשר מקולות קיצוניים ואנטי־ישראלים, שלא מייצגים את הסנטימנט האמריקני העממי.
