שמונה חודשים וחצי חלפו מאז טבח 7 באוקטובר, ולא נפתחה שום חקירה אמיתית של האירועים הקשים ושל המחדל הנורא. טרם החלו להתברר שאלות פשוטות על מערכות ההתרעה שכשלו, על סדר הכוחות שהוקצה להגנת יישובי העוטף, על תפקוד צמרת צה"ל ביממה ההיא, וגם על תפקוד הדרג המדיני.
הימים חולפים, המלחמה נמשכת. עם ישראל, ששילם מחיר דמים עצום, המשפחות השכולות, הפצועים, החטופים ומשפחותיהם – כולם עדיין ניזונים משמועות וקרעי הדלפות. כמו תמיד, כאשר העובדות נסתרות מעין, תיאוריות הקשר פורחות ועולות. האשמות חמורות על "בגידה" ו"ריגול" מופרחות לחלל האוויר, וגם מי שלא נוטה להאמין לטענות כאלה עומד נבוך. בלי לדעת את העובדות, כיצד אפשר לשלול בביטחון שכך אכן היה?
לבעיה הזאת יש לכאורה פתרון פשוט, המעוגן בחוק ועדות חקירה משנת 1968: "ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בעניין ותמסור לה דין וחשבון".
מוסד ועדת החקירה, השאוב מהמסורת הבריטית, נועד לבירור עובדות במצבים שרב בהם הנסתר על הגלוי. אלא שבמדינת ישראל הפך הכלי הזה את עורו ושינה את אופיו. במקום כלי לבירור העובדות והצפתן לשיח הציבורי, הוא הפך לטריבונל משפטי חלופי להדבקת אותות קלון על ממלאי תפקידים, ולעיתים גם לכלי להדחתם.
את התוצאה של השינוי הזה, שראשיתו בפעולתה של ועדת אגרנט לאחר מלחמת יום כיפור, ראינו גם השבוע עם פרסומם של מכתבי האזהרה ששיגרה ועדת החקירה לנושא הצוללות בראשות השופט אשר גרוניס: כרסום גובר בכבוד למוסד ועדות החקירה ובאמון בהן.
בד בבד, הצורך לתת לנפגעים הפוטנציאליים להתגונן מפני המסקנות מאריך את משך עבודתן של הוועדות וגורם להן להפוך ללא רלוונטיות לבירור העובדות ולהצגתן לציבור. גם אם הייתה קמה כבר ועדת חקירה לאירועי המלחמה, את הדו"ח הסופי היינו מקבלים רק בעוד שנה או שנתיים במקרה הטוב. השינוי באופיין של הוועדות הפך אותן לעוד כלי במשחק הפוליטי.
כדי לאפשר לוועדות החקירה לתפקד ככלי מועיל בזירה הציבורית, אין מנוס מלבטל את מוסד "המסקנות האישיות", לפחות בכל הנוגע לנבחרי הציבור, ואולי בכלל.
הוועדה תמצה את תפקידה בהצגת מלוא העובדות בפני הממשלה ובפני הציבור. את הדרגים המקצועיים בצבא, במשטרה ובשירות הציבורי תשפוט הממשלה, ואת הממשלה ישפוט הציבור. זה אולי יעורר תסכול ויאפשר לאשמים במחדלים לחמוק מתשלום המחיר על שגיאותיהם, אך אם החלופה היא הימנעות גורפת מהקמת ועדת חקירה – דומה שהמודל של ועדה ללא מסקנות אישיות עדיף.
