שאול גולדשטיין, מנכ״ל נגה, החברה הממשלתית לניהול רשת החשמל הארצית, אמר בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי בשדרות, ש"בעימות עם לבנון, חיזבאללה יצליח להפיל את החשמל בישראל בקלות, ואחרי 72 שעות בלי חשמל בישראל – אי אפשר יהיה לגור כאן". הוא הוסיף והתריע כי ישראל במצב לא טוב ולא מוכנה למלחמה אמיתית.
בעוד גולדשטיין נאלץ להתנצל ולהגיד שטעה בדבריו, בעקבות מתקפה נרחבת עליו מצד שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן, יו"ר חברת חשמל דורון ארבלי ודירקטוריון נגה הממונה על גולדשטיין – שאף איים להדיחו – הרי שדבריו לא באמת הפתיעו אף אחד מהעוסקים במשק החשמל בישראל. כבר בפברואר השנה דלף מכתב מבכיר במשרד המשפטים שהעיד על סיכוני "תרחישי עלטה" שהוביל לדרישה ציבורית מוגברת לגנרטורים.
בין אם גולדשטיין הגזים ובין אם לא, אסור לישראל להמר על ביטחונה, וחובה להיערך לאפשרות של הפסקת חשמל ממושכת. עקרון הזהירות המונעת קובע שגם אם הסיכוי למימוש התרחיש קטן מאוד, הסיכון הוא כל כך גדול, שאסור לקחת אותו.
לכן, על הממשלה למהר ולפעול. איומים של שר האנרגיה על חיזבאללה או הצטיידות בגנרטורים שתלויים בסולר מזהם ומספקים חשמל למספר שעות, אינם הפתרון הנדרש. יש צורך לפעול בדחיפות לביזור מערכת החשמל ולפעול לכיסוי כלל גגות ישראל בפאנלים סולאריים- בבניינים ציבוריים, בנייני מגורים משותפים ופרטיים, קירוי מעל מגרשי חניה ובתי קברות שיספק גם צל מהשמש הקופחת וגם יפיק אנרגיה במרחבים נרחבים. יש שורה של חסמים ותמריצים שנדרשים לפתרון כדי לאפשר זאת.
במקביל, יש לספק ליישובים מערכות אוטונומיות לייצור חשמל (מיקרו גריד), שאוגרות את החשמל הסולארי בסוללות בשעות השמש, ויוכלו להזרים חשמל לבתים במקרה שאספקת החשמל תיפגע. מיקרו גרידים מייצרים מכלול תועלות – הבטחת חוסן אנרגטי מקומי ואזורי, ללא זיהום אוויר, ללא פליטת גזי חממה ללא תלות באספקת דלק ותוך חסכון משמעותי בעלויות הפעלה.
ישראל, ארץ השמש הנצחית, מפגרת אחרי המערב במעבר לאנרגיה מתחדשת. רשת החשמל בישראל מיושנת וחברת חשמל עסוקה בשימור כוחה המונופוליסטי במקום לדאוג להצעיד את ישראל למאה ה-21 ולשדרג את הרשת כך שתעמוד בעומס מתקני אנרגיה מתחדשת רבים ומבוזרים.
ב-6.10.19, בדיוק 4 שנים לפני מתקפת הטרור הרצחנית בעוטף עזה ופרוץ המלחמה, החתומים על מאמר זה פרסמו מאמר נוקב תחת הכותרת "לגז אין כיפת ברזל" ובו התרענו מפני הרחבת התלות הישראלית בגז וחשיבות המעבר המהיר לאנרגיה סולארית להבטחת ביטחון אנרגטי לישראל.
דלקים מאובנים – גז, נפט ופחם – הם הגורמים הראשיים למשבר האקלים. לפני שנתיים, ממשלות באירופה מינפו את המצוקה שנוצרה בעקבות איומי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על אספקת האנרגיה, בעקבות הסנקציות האירופיות שהוטלו עליו לאחר שפלש לאוקראינה, כדי להפחית את התלות בדלקים מאובנים. תוך שנתיים הם הגדילו את התקנות האנרגיה המתחדשת בהיקף של 34%, ובמקביל הפעילו מנגנון לצמצום בצריכת החשמל, שכולל הגבלת הטמפרטורה של החימום בחורף והקירור בקיץ במבני ציבור, מסחר ובתי מלון, והחשכה יזומה של תאורת לילה מיותרת.
במאמרנו לפני ארבע שנים, הבענו חשש מכך שישראל תגדיל את אחוזי אנרגיית השמש רק אחרי שטיל חיזבאללה יפגע באסדת לוויתן, שניצבת במרחק 10 ק"מ בלבד מהחוף. בימים אלה, בעוד טילי חיזבאללה מבעירים את צפון ישראל, הממשלה מקימה לצד אסדת לוויתן אסדה נוספת, להנזלת גז למטרות ייצוא מהיר. במקביל, הממשלה מקדמת קידוחי גז ונפט נוספים לאורך החופים, שיובילו בעתיד להקמת אסדות נוספות.
אסדות הגז בים הן מטרות קרובות וקלות לפגיעה. "פצצות מתקתקות" ענקיות, שמסכנות לא רק את משק החשמל, אלא גם את משק המים: רוב מי השתייה שלנו הם מי ים מותפלים. כדי לייצר מים צריך ים נקי מזיהום שמן (יחד עם הגז מופק שמן בשם "קונדנסט" שהוא בעל פוטנציאל זיהום ים חמור), ובנוסף, צריך חשמל להפעלת מפעלי ההתפלה.
הצפון הבוער ממחיש לנו שאין כיפת ברזל שיכולה להגן באופן מוחלט על האסדה ממטח טילים מדויקים. במקום להשקיע מיליארדים מכספי הציבור להקמת תחנות כוח גדולות חדשות המונעות בדלקים מחצביים ומזהמים שפגיעות לטילי אויב, ביזור ייצור החשמל על ידי מערכות סולאריות עם אגירה תבטיח ביטחון בייצור החשמל ובהולכתו.
עלינו ללמוד מהמודל האירופי, ולמנף את קשיי המלחמה לבניית עתיד טוב יותר ובטוח. מעבר ממקורות האנרגיה של האתמול לעבר אלה של המחר, יבטיח לנו ביטחון אנרגטי חכם יותר, נקי ובריא יותר, זול יותר, סביבתי יותר, ואופטימי יותר.
המאמר נכתב בשיתוף עם יוסף אברמוביץ' מייסד שותף של "תעשיות השמש בישראל ובאפריקה"
