איפה לדעתכם הופיעו הציטוטים הבאים – בביטאון 'הפלס' של הפלג הירושלמי החרדי-קיצוני, או באתר חדשות אינטרנטי המזוהה במידה רבה עם חרדים מודרניים: "תורה תורה חגרי שק…תעודת עניות: מדינת ישראל ובג"ץ נגד עולם התורה והישיבות"? ומה באשר לכותרת הבאה: "מדינת ישראל נגד תורת ישראל – 'ואם בחוקותי תמאסו'; מדינת ישראל בסכנה קיומית". ועוד אחד אחרון לקינוח: "הרדיפה המתמדת של שופטי בג"ץ נגד ההיסטוריה המפוארת של העם היהודי לא התחילה היום, בפסיקה המרושעת נגד עולם התורה והישיבות, אלא כבר לפני למעלה מ-25 שנים בממשלת נתניהו-לפיד-בנט, עבר בכנסת חוק גיוס פחות דרקוני ממה שמנסים להעביר היום".
ציטוטים אלו יכולים היו ללא ספק להופיע ככותרת ראשית בביטאון 'הפלס', או למצער בביטאונים הממסדיים המשקפים את הקו ההשקפתי הנוקשה של הזרם המרכזי החרדי ('יתד נאמן', 'המודיע', 'המבשר' וכיו"ב). אך להפתעתנו הם הופיעו דווקא באתר החדשות החרדי-מודרני "כיכר השבת", שבעת המלחמה, כאקט של הזדהות עם המדינה, שילב בלוגו שלו דגל ישראל.
על מנת להמחיש משהו מההבדלים בין הגופים הללו נאמר שבמהלך מלחמת "חרבות ברזל" לא רק שאתר כיכר השבת הזדהה פומבית עם סמלה של מדינת ישראל, אלא אף העלה כתבות בהן הופיעו נשים מגויסות, כולל תמונות וסרטונים. בעיתון 'המודיע', לעומת זאת, לא רק שתמונות נשים לא יודפסו, אפילו שמותיהן המלאים לא יופיעו אלא רק האות הראשונה, משל היו עובדות בתפקיד ביטחוני רגיש.
ה"ישראליזציה" המשתקפת באתר כיכר השבת ובאתרים אחרים זכתה לניתוח מקיף שנכתב על ידי כותבת שורות אלה במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה ועתיד לראות אור בקרוב. בסקירה מוצג האופן חסר התקדים של ייצוג "הישראליות" באתרים החרדיים ובמיוחד באתר "כיכר השבת". על מנת להדגיש את מידת החידוש נציין כי בעקבות המלחמה, האתר הפגין הזדהות ברורה עם החברה הישראלית, שבאה לידי ביטוי בעיקר בסיקור המלחמה ובהתנדבויות רבות.
בעיתונות החרדית הממוסדת, לעומת זאת, הופיע סיקור נרחב של המלחמה, אך יחד אתו הופיעו טקסטים רבים המדגישים את הערכים העליונים של החברה החרדית – לימוד תורה, אמונה ותפילה – ואת הקשר שלהם להגנת ישראל במצב החירום. טקסטים אלו הדגישו והעצימו את הבדלי תפיסות העולם וסולמות הערכים החרדי והישראלי והטיפו להפגנת סולידריות באמצעות הערכים החרדיים בלבד. כך, למשל, קריאתו של הרב דב לנדו שפורסמה בעמוד הראשון של 'יתד נאמן' להתמסר ללימוד תורה בלבד ולא לעסוק בשום דבר אחר – דהיינו לא להתנדב בחמ"לים וחלילה לא להתגייס לצבא, אף לא לשלב ב'.
ההבדלים העמוקים הללו משקפים פערים קוטביים בסוגיית מידת ההשתלבות הרצויה של הציבור החרדי בציבור הכללי ובשאלת הזדהותו עם המדינה וסמליה. עם זאת, בכל הקשור לפסיקת בג"ץ ששללה את הפטור הגורף מגיוס צעירים חרדים, ומנעה המשך מימון מדינתי למוסדות החרדיים המיועדים לצעירים הללו, אין הבדל ברטוריקה, בטון ובחריפות. העיתונים הממסדיים האמונים על שמירת שערי החומה החרדית, והאתר החוץ-ממסדי המנסה לא אחת לפרוץ אל מחוץ לגבולות החומה, הגיבו באופן דומה.
בזהירות המתחייבת מהעובדה כי מדובר בדגימת אתר בודד ביום ספציפי, נטען כי אין לראות בכך אמת מידה מדויקת המלמדת על הכיוון אותו ינקוט הציבור החרדי המשתלב בעקבות פסיקת בג"ץ. אולם ניתן לומר, כי בניגוד לנבואתו של עיתונאי TheMarker סימי ספולטר שצייץ בעקבות כותרות העיתונים החרדיים כי פסיקת בג"ץ תחדד את הקיטוב בין המיינסטרים החרדי לבין החלקים המשתלבים מהציבור החרדי, סקירת הכתבות באתר 'כיכר השבת' – הסמן אולי הקיצוני ביותר של הציבור החרדי המשתלב – מלמדת כי התמונה עשויה להיות מורכבת בהרבה משחושבים.
בחינת הסיקור התקשורתי החרדי מלמדת כי פסיקת בג"ץ, שעבור חלק גדול מהציבור הכללי נתפסת כאלמנטרית ומובנת מאליה, מתפרשת גם על ידי הקצוות המודרניים ביותר של הציבור החרדי כהכרזת מלחמה כוללת ולא הוגנת על עצם הקיום החרדי. בשעה שהמלחמה היא הנושא היחיד העומד לפני הציבור המשתלב הרי שהוא מזדהה עם הישראליות, אולם כאשר המסגור הוא "או בג"ץ או בד"צ" אזי הבחירה, אפילו של הציבור המודרני, היא די ברורה. האופן בו יתגלגלו המאורעות מכאן ואילך יכתיב במידה רבה לא רק את שאלת עתיד הזרם המרכזי, אלא גם את מגמת ההשתלבות של הציבור החרדי המודרני, שכפי הנראה קשור עדיין בטבורו לקבוצת האם. ייתכן שמה שנתפס כמתקפה כוללת עשוי להוביל לציפוף שורות ולעמידה של החרדים המודרניים יד ביד עם הזרם החרדי המרכזי.
אליהו ברקוביץ הוא חוקר בתוכנית החברה החרדית בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה; ד"ר רבקה נריה בן-שחר היא חוקרת בכירה בתוכנית
